שחרית של שבת – פסוקי דזמרא עד אשרי (כולל)

שחרית של שבת – פסוקי דזמרא עד אשרי (כולל)

שחרית של שבת מעמידה אותנו במקום של עולם הבא שכן המקום היחיד שבו מזכירים במפורש עולם הבא הוא שחרית בשבת 'ואין זולתך מלכנו לחיי העולם הבא' מתוך מציאות זו של עולם הבא מהללים במזמורים אלו.

בימות החול פסוקי דזמרא באים לשבח מתוך המקום שבו אנו נמצאים, אנו משבחים מתוך העולם המוחשי אך בשבת השבח וההילול מקבל גוון אחר.

במזמורים הראשונים מבטאים את פנימיות העולם וכן מתארים את פעולת התורה באדם ההופכת אותו לאדם אחר שמוכן לדור במעונו של הקב"ה בו שולט הטוב בלבד.

הללו עבדי ה' שעומדים בבית ה' בחצרות בית אלוקינו עמידה זו שייכת אלינו למרות שהיא מדברת על עמידה בבית המקדש משום שהמציאות שבה אנו עומדים הוא מצב השראת השכינה.

כל אשר חפץ ה' עשה 'חפץ' בשונה מרצון מבטא את עיקר הרצון, רצון יכול להיווצר מכח הנסיבות אבל חפץ הוא עצם הדבר, העולם כפי איך שהוא נתפס בעיניים של עולם הבא עומד כולו בדיוק כפי החפץ.

מעלה נשיאים מקצה הארץ וכו' שהכה בכורי מצרים גם ה'נשיאים' וגם 'בכורי מצרים' נמצאים באותו מקום מחמת ששניהם מבטאים את עיקר הרצון.  

ה' שמך לעולם ה' זכרך לדור ודור העולם כולו אומר רק שם ה' זה עולם מתוקן של השראת השכינה.

אף אין יש רוח בפיהם לטומאה אין קיום וגם אם נראה לנו 'יש' כי הוא מדבר או פועל הוא 'אין' כי אין לו שום מציאות מעצמו, אם נמחיש את הדברים נאמר שהמקום שבו נמצא עיקר הטומאה של הנוצרים בנוי על אוצרות הקדושה שהם גנבו את כלי המקדש ופשוט שאם יצאו משם אוצרות אלו לא יהא קיום למקום הזה.

ברוך ה' מציון שוכן ירושלים ההילול במזמורים אלו מתוך 'שוכן ירושלים' הוא נמצא כאן.

אחרי תיאור עולם של השראת השכינה שעומד בדיוק כפי החפץ אנו מהללים על חסדו של הבורא. 

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו מזמור זה מכוון כנגד כ"ו דורות מבריאת העולם ועד מתן תורה שניזון מחסדו של הבורא, חסד זה אינו השלמת החסר כמו שאנו רגילים, אלא הוא חסד שיוצר מציאות של מקבל בדומה לעולם עצמו שנברא בחסד, ביטוי זה של חסד שייך רק בעולם של השראת השכינה.

רננו צדיקים בה' מציאות של עולם הבא נקראת הילול בה' 

בנבל עשור כלי הנגינה מותאמים לעולם הבא, הכינור של עולם הזה הוא בעל שבעה מיתרים, כינור של ימות המשיח הוא בעל שמונה מיתרים, וכינור של עולם הבא הוא בעל עשרה מיתרים 'בנבל עשור'.

ישר דבר ה' וכל מעשהו באמונה בעולם הבא הקב"ה פורש את השמלה (לשון הרמח"ל בדעת תבונות סוף אות קע) הראיה הבלתי ברורה שהייתה מנת חלקנו בעולם הזה מתפשטת ונגלית איך הכל ישר וברור.

חסד ה' מלאה הארץ עולם הבא מראה רק חסד בעולם.

ה' הפיר עצת גויים הניא מחשבות עמים עצת ה' לעולם תעמוד כעת נראה שהתנהלות העולם תלויה בעצת הגויים מציאת חן בעיניהם וכו' אבל במצב של עולם הבא 'עצת ה' לעולם תעמוד'

היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם מבואר בנפש החיים שהמעשים מגיעים לעולמות העליונים בשבת זה נגלה.

אין המלך נושע ברב חיל וכו' שקר הסוס לתשועה וכי עולה על דעתנו שהחיל והסוסים יוכלו להושיע מהקב"ה? אך הפסוקים מתארים איך העולם מגיע לתכליתו לא על ידי העוצמה והכח אלא עין ה' אל יראיו.

כאשר יחלנו לך השאלה ששואלים את האדם בעולם הבא היא 'צפית לישועה', במציאות כזו הקב"ה ממלא את צפיה זו וחסדו עלינו כאשר אנו מייחלים.

מזמור שיר ליום השבת בליל שבת מזכירים מזמור זה בקבלת שבת אלא שבלילה מזמור זה מדבר על פנימיות העולם, ולכן מקומה אחרי שישה מזמורים המתארים את העולם, ואילו בשחרית מתעלים למדרגת עולם הבא, ועל כן מקומה אחרי שבע מזמורים והוא השמיני לומר שמדברים על עולם אחר.

לאחר שמסיימים עם מזמורים אלו המיוחדים לשבת, חוזרים לפסוקים אותם אנו אומרים בימות החול ובתוכם מזמור 'תהלה לדוד', בחז"ל מבואר כל האומר שלוש פעמים ביום 'תהלה לדוד' הרי הוא בן העולם הבא, ונראה שהדרך להיכנס להכרה של עולם הבא מגיע דרך 'תהלה לדוד'

אשרי מלשון מאושר האדם שחי עם הקב"ה, מקרין מעצמו אושר שמביע שהקב"ה איתו הגם שאין הבעה מפורשת בחלקי הגוף אבל יש קירון כללי של אושר של אדם שחי עם הקב"ה.

כל הפסוקים במזמור זה עסוקים סביב ענין זה ומבארים שהאושר הקורן מהאדם הוא העובדה שהוא מברך את ה' מהלל ומשבח מספר גדולת ה' כל זה קורן מתוכו.

פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון כיצד שייך להשביע רצון הרי תמיד האדם רוצה יותר ויותר? מבואר בספרים שהמילה 'ידיך' מסמלת את האות 'יוד', האות 'יוד' באה על המחשבה כמו שכתב רש"י בפרשת שירת הים 'אז ישיר – היוד על שם המחשבה נאמרה', כשאדם מקרין החוצה שהקב"ה נמצא איתו אין לו מבוכה מהו רצון ה' אלא הוא יודע בבירור שהתחושות שלו הם ביטוי לרצונו בזה שייך השבעת הרצון.

ואת כל הרשעים ישמיד לרשעים אין מקום בנוכחות של הבורא.

תהילת ה' ידבר פי ויברך כל בשר הפה של האדם והבשר הפשוט שלו מקרינים תהילתו של הקב"ה.