סדר המילים של 'תכנת שבת' הוא לפי סדר א-ב הפוך שהוא סדר ת-ש-ר-ק וכתב הטור שזה מדבר על הגאולה העתידה והפסוק אומר 'אשרקה להם אקבצם' הגאולה מגיעה על ידי שריקה, עניין השריקה היא הקריאה לבא להיות יחד עם הקורא, ומשום כך זה סדר א-ב הפוך כי זה להגיע ממנו אליו.
תפלת מוסף של שבת
אדם הרוצה שייכות לקדושת שבת מוטל עליו להתבונן בנוסח התפילה שקבעו לנו במיוחד לשבת ובכך יורד הוא לעומקה של השבת.
קריאת התורה בשחרית הוא מעמד של גילוי דבר ה' בהקשר לזמן, בימים טובים הקריאה היא מעין המאורע, אך בשבת הגילוי הוא סדר הפרשיות.
בנוסח הוצאת ספר תורה אומרים 'אין כמוך' אמירה שמעמידה את הציפייה לגילוי קדושה בעולם 'מלכותך מלכות כל עולמים', ובסוף מסיימים בכך שקדושה זו מתגלית רק על ידי התורה הקדושה וכלשון המקרא 'ה' עוז לעמו יתן'.
לפני שניכנס לעומקה של תפילת מוסף, חשוב להקדים שהתפילה איננה אוסף ביאורים, וניסיון להחזיק כמה שיותר פירושים בראש בזמן אמירת נוסח התפילה, דבר התלוי ברמת הכישורים שיש לאדם, אלא יש כאן עומק של חיבור בין הנברא לבורא שהוא מעבר למילים, והנוסח הוא הלבוש לאותו התייחסות.
מסיבה זו מסופר על ר' חיים מבריסק שהזדרז בתפילה משום שקשה להכיל מצב נפשי מורכב כל כך.
'תכנת שבת רצית קרבנותיה' הנושא של תפילת מוסף הוא הקרבנות, ומיוחד לנוסח שבת מה שאומרים 'על עולת התמיד' כלומר חוץ מעולת התמיד יש את שבת ובכך שונה שבת מהמועדים שבהם מביאים מוסף על מאורע אך בשבת מכפילים את קרבנות החול כי כל עניינה של שבת הוא העמקה באותו עולם שהיה בחול.
מסיבה זו אין בשבת קרבן חטאת משום שבמועדים שואפים להגיע להארה המיוחדת הקשורה בזמן והחטאה למטרה זו מצריכה להביא חטאת אך בשבת המציאות עצמה משתנית ושוב אין נושא האם הגענו לעניינו של יום שהרי במציאות אנו חיים בפנימיות.
סדר המילים של 'תכנת שבת' הוא לפי סדר א-ב הפוך שהוא סדר ת-ש-ר-ק וכתב הטור שזה מדבר על הגאולה העתידה והפסוק אומר 'אשרקה להם אקבצם' הגאולה מגיעה על ידי שריקה, עניין השריקה היא הקריאה לבא להיות יחד עם הקורא, ומשום כך זה סדר א-ב הפוך כי זה להגיע ממנו אליו.
פירוש המילים 'תכנת שבת רצית קרבנותיה' שציווה ה' לשחוט בשבת למרות שזה חילול שבת כי זה רצונו שיהיה קירבה אליו.
'עם סדורי נסכיה' הקב"ה רוצה את הקרבת הקורבנות למרות שיש בהם מלאכה, כמו שהוא רוצה את הנסכים שאין בהם עבודה.
'מענגיה לעולם כבוד ינחלו' המתענג מן השבת הוא שייך ל'עולם' כלומר לעולם הבא, וכך אמר המשגיח הרב וולבה הרוצה לדעת אם יש לו חלק ושייכות לעולם הבא, יבדוק את עצמו אם יש לו טעם בשבת.
'טועמיה חיים זכו' הטועמים הם במדרגה פחותה מהמתענגים והם זוכים לחיים.
'וגם האוהבים דבריה גדולה בחרו' הם במדרגה פחות מהטועמים כי הם רק אוהבים את דבריה, אבל קשר זה בלבד גם משייך אותם לגדלות, וגדלות הכוונה היכולת לחיות ברבדים שונים, כמו שאדם גדול הוא אדם שיש לו חיים פשוטים ויש לו גם עליה, ולא כל חייו רק בפנימיות כך 'גדולה בחרו' שהם מבינים את העומק של חיים ברבדים שונים.
'ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו' בנוסח התפילה כאן לא מזכירים את בנין בית המקדש, בשונה מהמועדים שאומרים והביאנו וכו' ולירושלים בית מקדשך', וביותר מודגש הדבר בשבת ראש חודש שבנוסח מזכירים את חורבן הבית אך בקרבנות לא מזכירים את בית המקדש, והטעם משום שבמועדים יש מאורע שמחייב קרבן ומקום ההקרבה הוא בית המקדש, אך בשבת מדברים על עולם מתוקן וחלק מתיקון העולם שהוא מוכן לעבודה, והן אמנם שצריכים בית המקדש אך הדגש הוא על עולם מתוקן שמוכן לעבודה.
בנושא זה של חוסר הזכרת בנין בית המקדש, יש אומרים שלא מזכירים משום שבנין בית המקדש לא דוחה שבת, אך כמו שכבר הקדמנו שתפילה היא העמדת יחס לבורא בלבוש של מילים ולומר ווארט אין בו התקדמות בנושא זה של ההתייחסות הנפשית.
'ישמחו במלכותך' יש כאן תיאור של שלושה מיני אנשים 'שומרי שבת' 'קוראי עונג' 'עם מקדשי שביעי', ובשונה מתפילת שחרית שמעמידים את השלושה מדרגות כנגד הנבראים שלא שייכים לקדושת שבת, במוסף לא עסוקים בלהוציא את הפחות שייכים אלא בתוספת קדושה.