שחרית של שבת – קדושה – ישמח משה
בבואנו לעסוק בעומק משמעותה של השבת נתבונן בנוסח התפילה שתקנו חז"ל ובה מתקיים תוכנה האמיתי של שבת קודש.
בשמונה עשרה בשחרית פותחים 'ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך', ומבואר בנפש החיים ש'הגדה' הוא סוד הדבר, משמעות הדבר כאן שתהילות ה' זה דבר שבלתי אפשרי לבטא במילים וכך כתוב 'לך דומיה תהילה' וזה הבקשה 'ופי יגיד' את סוד הדבר.
תפילת שחרית בשבת מבטא עולם שונה מהמוכר אצלנו והוא עולם של תחיית המתים.
'אז בקול רעש גדול אדיר וחזק' המקום הראשון בתפלה בו אנחנו מפרטים את תוכנה המיוחד של שבת הוא בקדושה, שם במקום לומר 'לעומתם ברוך יאמרו' שהאופנים עונים לעומת השרפים, אנו אומרים 'אז בקול רעש גדול אדיר וחזק' ומשום שהאופנים רחוקים יותר מהשרפים, ובשעה שאצל השרפים הדברים נאמרים 'בנחת רוח', הרי שאצל האופנים יש קול רעש גדול, תיאור זה מבטא את המוחשיות של עולם חדש של קדושה שבו אנו נמצאים.
'ממקומך מלכנו וכו' תתגדל ותתקדש' מבוסס על הפסוק ביחזקאל 'והתגדילתי והתקדישתי' המדבר על זמן לעתיד לבא, גם בזה אנו עסוקים בעולם של נצח נצחים עולם של תחיית המתים.
'ועינינו תראינה מלכותיך' עולם זה של נצחיות הוא עולם נסתר, שבדרך כלל אין לנו כלים לחוש אותו, אך בשבת אנו מבקשים 'ועינינו תראינה' ראייה חושית בעולם הנצח.
'ישמח משה' ברכה זו מתחלת בעשיית משה רבנו, ואם כן מהו 'ישמח משה' בלשון עתיד? בהסתכלות שטחית על פועלו של משה רבנו נראה כי שליחותו לא צלחה, משה רבנו הוריד לוחות ושברם, ניסה להכניסם לארץ ישראל וחטאו, רצה ליכנס יחד איתם לארץ ישראל ולא צלח, לעומת האבות הקדושים שעניינם היה העמדת הכלל ישראל, ואף שדרכם הייתה רצופה קשיים כמו ישמעאל עשיו וגלות מצרים, אך סוף דבר שליחותם נשאה פרי. ומשום כך אנו אומרים 'ישמח משה', שכן בתחיית המתים ייצא הכל כראוי, גם לוחות ראשונות וגם מציאותו של משה עם ישראל בארץ ישראל.
'כליל תפארת בראשו נתת' זהו מתנת קירון עור פני משה וזה מצב של תחיית המתים שהגוף עצמו במקום לחצוץ מפני הקדושה הוא עצמו מבטא קדושה.
'ושני לוחות אבנים הוריד בידו' מן התימה שמזכירים את הלוחות הראשונות שהלוא אף שהם היו מעשי ידי ה', אך הם נשברו. והלוא אב שנתן לבנו מתנה חשובה מאוד ולבסוף שברה מרוב כעס, הרי שלא נציין דבר זה כמתנה, ומדוע כאן מציינים את מתנת הלוחות? אלא העומק בזה כמו שהכזכרנו שבסופו של דבר לוחות ראשונות יגיעו לתכליתם ובשחרית בשבת נמצאים אנו במצב של תחיית המתים וראוי להזכיר מתנה זו.
'וכתוב בהם שמירת שבת וכן כתוב בתורתך, ושמרו…' מדוע חשוב לציין ששבת כתובה בלוחות? יתירה מזאת הלוא פרשת 'ושמרו' נאמרה קודם מתן תורה ומדוע מציינים פרשה שנאמרה קודם הלוחות, ולא מזכירים 'זכור את יום השבת' שכתוב בלוחות?
יש לנו תפיסה ילדותית שהלוחות הם חומר שהיה בשמים, והקב"ה שמר עליהם שלא יפלו לארץ, עד שבא משה והורידן לארץ, ותורה מן השמיים משמעותו כתובת ממנו הופיע התורה בוודאי שאין זה הכוונה הלוחות הם שמיימיים ושייכים בעצם לשמים. ואם כן כיצד יכול לרדת לארץ דבר שמיימי? בשבת מתאפשר עצם הורדת הלוחות, שבת שהיא האות בין הקב"ה לישראל זה חיבור של שמים וארץ, בכריתת ברית שני הצדדים שווים ומשום כך רק על ידי שכתוב בהם שמירת שבת יתכן הורדה של לוחות, וענין זה כתוב בפרשת שבת שקודמת ללוחות 'ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם', נמצא שההוכחה למציאות הורדת הלוחות מן השמים כתובה בפרשה זו שקודמת להם.
נמצינו למדים, שבתפלת שחרית של שבת אנו מעמידים עולם מתוקן של תחיית המתים, עולם בו חלקו של משה מתבטא לגמרי ושליחותו מתקיימת, עולם בו לוחות מעשי ה' מתקיימים בעולם על ידי האות של שבת שמעמיד את ישראל והקב"ה בשותפות.