שחרית של שבת – אמת ויציב

שיעור 24 – שחרית של שבת – אמת ויציב

בבואנו לדבר על נוסח ברכות קריאת שמע מוכרחים אנו לברר לעצמנו את מהלך הדברים מתחילת ברכות קריאת שמע ועד החיבור עם תפילת שמונה עשרה שכן ברור שישנו מהלך המתפתח בברכות אלו.

צורך זה בולט מאוד בברכת אהבה רבה העוסקת בבקשה על החיבור שלנו לתורה, ברכה זו עלולה לצאת מהקשרה בתוך ברכות קריאת שמע ולהתמקד ברצון שלנו להבנת התורה, והנה אף שנכון בהחלט לבקש על הבנה בתורה, אך אל לנו לשכוח שברכה זו עומדת כהמשך למציאות העולם הנזכר בברכת יוצר, ובהקשר זה אנו מבקשים על תורה כחלק מיצירת מציאות קדושה בעולם, ומתוך זה זכיה לגאולה העתידה.

כשנביט לנקודת החיבור ברכה זו עם שמונה עשרה נראה שזה מוביל אותנו לכניסה לעולמו של הקב"ה על ידי תפילת שמונה עשרה, בהקשר זה עומדת קריאת שמע כקריאה מאת ה' להיכנס לעולמו של הקב"ה, ובזה אמונת הייחוד נוראה שהעולם מלא רק ממנו יתברך ויש כאן רק רשות שלו.

'אמת ויציב וכו' ואהוב וחביב וכו'  אנו מזכירים כאן שתי מיני מעלות, האחת תוכן עליון והשנייה הרגש של האדם, בכדי לקבל נכון את התוכן העצום של קריאת שמע, צריכים מצד אחד יציבות ואמת מוחלטת ומאידך הרגשים דקים.

כלל הוא בעבודת ה' שבשמיעת תוכן עמוק כדי שהם יחדרו לחיים, לא די בחזרה עליהם במילים שנאמרו אלא דווקא במילים של השומע, ובכך הוא מכיל את הדברים בצורה נכונה. קריאת שמע הוא דבר ה', וכדי להכיל את הדברים צריכים לחזור על התוכן במילים אחרות שקרובים אלינו יותר, ברכת אמת ויציב מחולקת לפי התוכן של קריאת שמע, 

'אמת אלוקי עולם מלכנו' מכוון על פרשה ראשונה של קריאת שמע קבלת מלכות שמים, 'ומלכותו ואמונתו לעד קימת' כנגד ברוך שם. 'ודבריו חיים וקיימים' כנגד ושננתם לבניך ולכן אומרים 'על בנינו ועל דורותינו' אותם דברי ה' חיים וקיימים והם חלים על הדורות הבאים.

'אמת ואמונה' ישנם שתי תנועות כמו שראינו בתחילת 'אמת ויציב' הראשונה היא אמת שזה התוכן עצמו, אבל התוכן עצמו אינו יכול לייצר הזדהות, ומשום שהזדהות הוא רק דרך הרגשים ולא דרך התוכן, וזה 'אמונה' שמדבר לחלק ההרגשים שבאדם.

כח זה של אמונה הוא כח חזק מאוד שיכול לגרום לאדם לעשות דברים שנראים כנגד השכל ומשום כך צריך האדם להיזהר להפעיל כח זה רק במקום ששייך ל'אמת', הגם שמצד האדם הכח של אמונה הוא ראשון אבל החלת כח זה בכל עוצמתו צריכה לבא אחרי שהוא מברר לעצמו שיש שם אמת.

 'חוק ולא יעבור' כשקיימים שני כוחות אלו באדם הוא יכול ליצור מערכת חוקים מחייבת, גם אם אין להם הסברים בשכל אבל כך הוא החוק וזה מחייב לגמרי.

'אלוקינו ואלוקי אבותינו מלכנו מלך אבותינו גואלינו גואל אבותינו' התנועה מצד האדם היא קודם אמונה ואחר כך אמת, בתחילה אדם יוצר חיבור ורק אחרי כן הוא מאמת את התוכן, ועל כן מתחילה אומרים 'אלוקינו' שזה החוויה שלנו, ורק לאחר מכן 'אלוקי אבותינו' שזו האמת ומכוחם הכל הגיע, וכמו כן 'מלכינו' ואחרי כן 'מלך אבותינו'.

תהליך זה ניתן לראות גם בהתחברות של רב ותלמיד, תחילת התקשרותם של אליהו ואלישע היתה שאליהו עבר וזרק לו את חלוקו, ואלישע אמר לו שהוא רוצה להיפרד מאביו ואמו, ואמר לו אליהו 'מה עשיתי לך', כלומר תחילת הקשר הייתה החיבור ביניהם והתוכן בא אחרי כן.  

'עזרת אבותינו וכו' מגן ומושיע לבניהם אחריהם' התנועה המוזכרת כאן היא מלמעלה למטה שהוא עוזר לאבותינו וזה השורש לעזרתנו, וכן 'ברום עולם מושבך ומשפטיך וצדקתך עד אפסי ארץ' שהוא ממקום מושבו השורש להשגחה אצלנו.

'ממצרים גאלתנו' גאולת מצרים היא גאולה תמידית אשר יצרה עם שנקראים 'גאולים'. 'גאולים' פירושו נמצאים במקום אחד ושייכים למקום אחר, משמעות זו של גאולה היא זאת שמאפשרת לנו לעמוד לקראת גאולה העתידה, משום שאין אנחנו נמצאים כאזרחים אלא תמיד מצפים למקום אחר. 

'רם ונישא וכו" נמנים כאן עשר מעלות אצלו, ולבסוף אומרים תהילות לק-ל עליון שזה השבח הגבוה ביותר, ומאחר ואנו עולים למדרגה גבוהה ומשבחים אותו בתוקף רוממותו, אפשר גם לומר 'משה ובני ישראל' שכולם באותה מדרגה ביחס אליו, כמו שראינו בקדושת יוצר שכל מדרגות המלאכים נחשבים במקום אחד לעומת קדושתו יתברך, בשלב של המעבר מקריאת שמע לשמונה עשרה שהוא כניסה לעולם אחר, אנו אומרים שביחס לאותו מקום משה ובני ישראל שווים במדרגה.

'שירה חדשה' כשנכנסים לעולמו של הקב"ה שם תמיד המבט הוא חדש, רואים בכל דבר היבט חדש.

ה' ימלוך לעולם ועד' גילוי מלכות שמים, משום שעולמו של הקב"ה חידוש כולו מגילוי מלכות שמים.

'צור ישראל וכו" בקטע זה נזכרים ישראל חמישה פעמים, בדומה לפסוק בפרשת בהעלותך בו גם כן  נזכרים ישראל חמישה פעמים, וזאת כדי להראות חביבותם של ישראל כנגד חמישה חומשי תורה, במקום זה עומדים כלל ישראל בכל קומתם ומשום כך מבטאים את חביבותם כלפי המקום.

'גאל ישראל' גאל בלשון עבר, לבטא שהגאולה פועלת למפרע, כיון שכל התהפוכות והצרות מתבררים כחלק מתכנית הגאולה, גאולה המוזכרת בתוך שמונה עשרה היא יציאה מהצרה, אבל זאת הנזכרת כאן בכניסה לעולמו של הקב"ה, מזכירה גאולה שלימה שכוללת בירור למפרע כיצד הכל חלק מתכנית הגאולה השלימה.

סמיכת גאולה לתפילה נמשל ברש"י לדופק על דלתו של המלך ואם אינו סומך הרי הוא כמפליג והולך, כלומר הסמיכות מראה על רצון להיכנס לעולמו של המלך משום שזה כל ענין השמונה עשרה עולמו של הקב"ה.