"רצה והחליצנו" בשבת אנו במציאות של קדושה בה מתבטא רצונו בחוש יותר כמו שראינו בברכת המצוות של שבת 'אשר קדשנו במצוותיו ורצה בנו', בנוסף אנו מבקשים שהמציאות שלנו תתחזק מאותה קרבה, ישנה אפשרות להיות קרוב לקדושה מבלי שהאדם יתחזק ממנה כמו שניתן לראות אנשים שיש להם שייכות לאדם גדול והם עצמם אינם גדלים 'והחליצנו' הקרבה תחזק אותנו.
ברכת המזון – ברכת רחם וברכת הטוב והמיטיב
"רחם ה' אלוקינו על ישראל עמך" הרחמנות שאנו מבקשים היא בקשת יצירת כלי קיבול לקדושה מלשון רחם האשה שעומד כבית קיבול.
"על ישראל עמך ועל ירושלים עירך" אחרי שאנו חווים קירבת השם אנו מבקשים שהמציאות שלנו תהיה מתוקנת יותר המציאות של ישראל וירושלים תהיה במצב של הכלה של קדושה.
"רענו זוננו פרנסנו וכלכלנו" בקשות אלו שבאות על האכילה שהיא חוויה פשוטה מבטאות שייכות לקדושה בצורה פשוטה כמו האכילה, כלומר המציאות הפשוטה היא קדושה.
"והרוח לנו ה' אלוקינו מהרה מכל צרותינו" צרה משמעותה התנגדות, מתוך אותה דאגה שהקב"ה דואג לנו זן מפרנס ומכלכל אותנו אנו מבקשים שהעולם יהיה מוכן לקדושה ולא תהיה התנגדות אלינו.
"ונא אל תצריכנו ה' אלוקינו לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם כי אם לידך" הכרה גמורה שהכל מידיו של הקב"ה, הכרה זו תהיה קיימת בימות המשיח בצורה מוחשית, אבל כעת אנו מבקשים שיהיה ברור לנו באמונה שהכל ממנו.
דווקא מתוך האכילה שהיא פעולה פשוטה אנו מבקשים את הדברים הללו שיהיו גם פשוטים אצלנו.
"רצה והחליצנו" בשבת אנו במציאות של קדושה בה מתבטא רצונו בחוש יותר כמו שראינו בברכת המצוות של שבת 'אשר קדשנו במצוותיו ורצה בנו', בנוסף אנו מבקשים שהמציאות שלנו תתחזק מאותה קרבה, ישנה אפשרות להיות קרוב לקדושה מבלי שהאדם יתחזק ממנה כמו שניתן לראות אנשים שיש להם שייכות לאדם גדול והם עצמם אינם גדלים 'והחליצנו' הקרבה תחזק אותנו.
"במצוותיך ובמצוות יום השביעי" בכל המצוות יש את החוזק שאדם מקבל וביותר בשבת.
"וברצונך הניח לנו ה' אלוקינו שלא תהא צרה ויגון ואנחה ביום מנוחתנו" בקשה מיוחדת זו משמעותה ביעור הרע לא רק 'והרוח לנו מכל צרותינו' שלא תהיה התנגדות, אלא 'שלא תהא צרה ויגון' אין מציאות לצרות.
"והראנו ה' אלוקינו בנחמת ציון עירך ובבניין ירושלים עיר קדשך" במילים אלו אנו מעמיקים את הבקשה לבניין ירושלים שנוכל להיות במקום שרואים בנחמת ציון כלומר שאין חוצץ בינינו לבין גילוי הקדושה בהשראת השכינה,
הימצאות במקום גבוה כזה שאנו מסוגלים לראות משמעותה 'נחמה', ומשום שענין הנחמה היא התפיסה שכל מה שנראה יוצא מהסדר הנכון מתגלה שהוא חלק מהמהלך. ציור לזה ניתן לראות אצל פרשת דתן ואבירם שהעוון של הותרת המן גרמה ל'וירום תולעים ויבאש' ומאידך הראתה את קדושת השבת 'ורימה לא הייתה בו'. ציור נוסף ניתן לראות אצל גיחזי ובניו שהיו מצורעים וגיחזי שכתבו עליו שאין לו חלק לעולם הבא הוא הציל את כל כלל ישראל מרעב ובלעדיו לא היתה הצלה ח"ו, זוהי 'נחמת ציון'.
מציון יוצא כלל ההשפעה לעולם 'מציון תצא תורה' ובמבט ראשוני נדמה כי ההשפעה אינה מכוונת נכון הרשעים מצליחים ואילו הצדיקים שחים לעפר, וראיית הנחמה מגלה איך הכל עומד נכון במהלך לקראת התכלית.
ברכת הטוב והמיטיב
ברכה רביעית הטוב והמטיב ברכה זו נתקנה כנגד הרוגי ביתר 'הטוב' שלא הסריחו 'המטיב' שניתנו לקבורה, ענין זה קשה מאוד להבנה מדוע נתקנה דווקא על האוכל הזכרת החסד הזה של הרוגי ביתר.
הרמב"ם במורה נבוכים (ג, מה.) כותב שהקטורת באה לגרש ריח רע מהמקדש, ובראשונים תמהים מאוד כיצד אפשר לומר שכל ענין הקטורת הוא נגד ריח רע הרי יש בה סודות נעלמים ואמר על זה הרב מקוצק 'אם היו יודעים מה זה ריח רע לא היו תמהים' כי ריח רע פירושו אחיזה של הרע במקום השייך לקדושה, ולכן ככל שהנברא שייך יותר לחיים הוא מסריח יותר, צומח אינו מסריח כלל, ואילו אדם נבלתו מסרחת ביותר.
הרוגי ביתר לא הסריחו משום שהקדושה חדרה לגוף עצמו, וגם לאחר המיתה עדיין גופם שייך היה לקדושה, ואין מקום מתאים יותר לדבר על חדירה כזאת של קדושה לגוף מברכת המזון, וכמו שאנו רואים מתחילת הברכה שזה הנושא היחיד אכילה של חסד והרגשה פשוטה של קדושה.
"אבינו מלכינו אדירנו בוראינו גואלנו יוצרנו קדושנו וכו'" בחז"ל מסופר על אדם שעבר לפני התיבה והוסיף שבחים וטענו עליו 'סיימתנו לשבחיה דמריה', אסור להוסיף שבחים רק מה שמשה רבנו אמר ונשאלת השאילה מדוע כאן אנו מוסיפים שבחים?
בברכת המזון לא מדברים על הנהגת העולם כי על הנהגה אומרים רק את הגלויים שאמר משה ולא יותר אלא מדברים על המציאות הפשוטה שמתגלית כמו הרוגי ביתר שאין איתם הנהגה כי הם מתים אלא רק גילוי המציאות של הקשר לכן אנו מפליגים בתארים.
הבנה עמוקה זו בברכת המזון מעמידה אותנו במקום אחר ביחס לתרבות שאר האומות, אומות העולם משאירים חותם תרבותי אך אי אפשר לומר שהוגי הדעות של האומה הם התרבות כי תרבות צריכה להיות שווה לכולם אלא התרבות נמצאת באוכל אומה זו אוכלת בצורה כזו ואומה זו בצורה אחרת, כמה נמוך זה שמאות שנים של תרבות הצליחו ליצור צורת אכילה מסוימת.
אצל עם ישראל התרבות נמצאת בברכת המזון כך חווים את האכילה הפשוטה שיש כאן חסד של הבורא ויש כאן קדושה שנוגעת לגוף.