מזמורים בליל שבת לפני מזמור שיר ליום השבת

לקראת שבת לכו ונלכה

קדושת שבה היא מהדברים הגדולים שיש בעולם.

ביומיום שלנו אנו רחוקים מקדושת שבת ומהפנימיות שיש בה. משום כך עלינו להשתייך ולהתכונן לקדושה זו טרם ניכנס אליה.

ששת המזמורים הנאמרים בקבלת שבת טרם אמירת 'מזמור שיר ליום השבת' הם אלו שמעבירים אותנו תהליך והכנה לקראת רגע קבלת קדושת שבת.

הכנה זו חשובה ונצרכת, משום שבלא הכנה ניכנס ליום השבת שהוא יום מנוחה, ונחוש מנוחה חסרת תוכן: שהרי שבת היא יום מנוחה, יום שאין בו תוכן אקטיבי שאנו יכולים לחוש אותו דרך המעשה והפעולות. משום כך ההכנה ליום זה היא חשובה על מנת לזכות ולהיכנס כראוי ליום זה.

ששה מזמורים אלו הם כנגד ששת ימי המעשה. יום השבת מבטא את פנימיות העולם ובד ובד מגלה את הפנימיות שקיימת לאורך כל השבוע גם בימי המעשה, וכך ששת המזמורים המהווים את המעבר וההליכה לקראת קדושת שבת – חושפים ומעירים את הפנימיות הקיימת בכל ימי המעשה.

צעד ראשון – לכו נרננה

"לְכוּ נְרַנְּנָה לַיהוָה נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ"... "בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי יְהוָה עֹשֵׂנוּ". 

כשאדם חי את חייו, פנימיות ההוויה אינה מתגלה בו. על מנת לזכות לפנימיות זו על האדם לכופף את עצמו בפני הבורא – להשתחוות, לכרוע. בכך הוא נפתח לדבר שמעבר אליו.

"אַל תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם כִּמְרִיבָה כְּיוֹם מַסָּה בַּמִּדְבָּר".  "אֲשֶׁר נִסּוּנִי אֲבוֹתֵיכֶם בְּחָנוּנִי גַּם רָאוּ פָעֳלִי".

עם ישראל ניסה את הקב"ה בהיותם במדבר. לנסות את ה' זהו דבר אסור. הדרך לנסות את הקב"ה הוא על ידי הרצון לראות את יד הבורא בתוך המציאות.

לדוגמא, אם שמירת שבת נותנת לאדם פרנסה במשך השבוע, יבוא האדם ובמקום להסתפק באמונה זו ובקבלת הדורות הוא יבקש לראות את זה מתרחש במציאות. זהו "לנסות את הבורא". אנו מאמינים שאכן כך היא השפעת השבת, אך הרצון לראות את הדברים ממש במציאות זהו ניסיון שכאמור אסור לעשות.

כך, כשעם ישראל אמר "אם יש ה' בקרבינו אם אין" הם ביקשו שהקב"ה יתגלה בשטח המציאות ממש, באופן הניכר לעין.

הצעד הראשון לקראת קדושת שבת וגילוי הפנימיות הוא להבין ולהפנים כי הנהגת ה' היא דבר שאינו ניכר לעין. זוהי עבודה קשה משום שכשאין הדברים ניכרים לעין – הם נחווים כדבר שאין בו ממש.

קדושת שבת תובעת מאיתנו עבודה, הכרה בכך שרוחניות היא לא מציאות מורגשת. מחד עלינו להאמין כי הרוחניות היא המציאות האמיתית בעולם והיא דבר מדויק כמו הדברים הניכרים לעין, ומאידך היא הרי לא ניכרת לעין.

הצעד השני – שירו לה' שיר חדש

כשנתבונן במזמור נבחין כי המילה המרכזית החוזרת על עצמה שוב ושוב היא המילה 'כבוד' –" הָבוּ לַיהוָה כְּבוֹד שְׁמוֹ".

כבוד ניתן כאשר ישנו מרחק. כשאדם קרוב למישהו הוא פחות מכבד אותו, וכמו כן אדם המקבל כבוד, שיחוש שלם איתו כאשר יקבל אותו ממקום רחוק ולא מהסביבה הקרובה אליו ממש.

משום כך, המונח 'כבוד' מבטא את תחילת היחס שיש בין המציאות הרוחנית הרחוקה מהאדם, לאדם המוחשי שאינו חש את הפנימיות. הם רחוקים אך מקיימים יחס דרך הכבוד שהעולם המוחשי נותן לזה הרוחני. "שִׁירוּ לַיהוָה שִׁיר חָדָשׁ".

הצעד השלישי – ה' מלך תגל הארץ

לאחר שהאדם מתכופף בפני הרוחניות ואף מקיים קשר של כבוד, הרוחניות נכנסת לתוך הווית האדם. זהו דבר שגורם שמחה – "יִשְׂמְחוּ אִיִּים רַבִּים". אפילו עצים ואבנים שמחים. הם לא רק מכבדים אלא חשים ומרגישים מבפנים שהדבר נוגע אליהם ומדבר אליהם. השמחה שייכת לכוחות הנפש, והיא שלב שהוא מעבר לכבוד.

"אֵשׁ לְפָנָיו תֵּלֵךְ", "הָרִים כַּדּוֹנַג נָמַסּוּ", כל אלו ושאר ביטויים המוזכרים במזמור מספרים על העולם המוחשי שלנו שמקבל רושם מהדר כבודו, רושם שהוא מעבר ליחס של כבוד, הוא שייך למשמעות של שמחה.

עד כדי כך, שמי שאין בו את הפנימיות האמורה חש שהוא חסר – "יֵבֹשׁוּ כָּל עֹבְדֵי פֶסֶל".

ר' ישראל אומר כי השמחה באדם מספרת על ההתאמה בין האמונות והמחשבות שיש באדם או הפעולות שהוא עושה – לבין כוחות נפשו. כשהאדם עובד את ה' באופן המותאם לכוחות נפשו הוא שמח.

אם כן, במזמור זה אנו מבטאים כי עבודת הפנימיות מתאימה לכוחות נפשנו – "שִׂמְחוּ צַדִּיקִים בַּיהוָה וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ". הצדיקים אומרים כי עבודה זו מתאימה להם ומכוונת לכוחות נפשם, בעוד הרשעים מתביישים, הם חשים כי הם מפסידים את עיקר המציאות שלהם.

צעד רביעי – שירו לה' שיר חדש

בשלב זה העולם מתחיל להבין שיש לבורא תוכניות ומחשבות שחלות ומתקיימות בעולם. זוהי כבר מדרגה מעבר להבנה כי ישנו קשר ואפילו קשר מתאים בין העולם לבורא.

המילים: 'ישועתו', 'צדקתו', 'חסדו', 'אמונתו', מספרות כי העניין הוא לא רק  'שמחת האיים הרבים' ו'הצדיקים', אלא כי יש לבורא תוכניות והעולם הוא עסק של הבורא. וזהו הדבר הגדול.

במזמור הקודם אמרנו "ועמים באמונתו", כלומר הכבוד מגלה ושופט האם ישנה אמונה בבורא, אך במזמור זה אנו אומרים "ועמים במישרים", כלומר, לבורא ישנם תוכניות ומהלכים ביחס לאומות, הוא חפץ ביושר, בכך שהדברים יתקיימו בעולם באופן של יושר. ועדיין, אלו מהלכים ותוכניות שלו.

צעד חמישי – ה' מלך ירגזו עמים

מזמור זה מבטא את העובדה כי תוכניות הבורא אינן בהכרח מובנות.

מצד אחד אנו אומרים – "וְעֹז מֶלֶךְ מִשְׁפָּט אָהֵב", הבורא אוהב את המשפט. אך בהמשך אנו אומרים "מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו"… "יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אַתָּה עֲנִיתָם אֵל נֹשֵׂא הָיִיתָ לָהֶם וְנֹקֵם עַל עֲלִילוֹתָם". חז"ל אומרים כי בעלילה בא ה' אליהם. תוכניות ה' נראות לעיתים לא צודקות, ובכל זאת זהו משפט ה'.

למשה לא הייתה ברירה אחרת כי אם לחטוא ולהיענש על כך. הקב"ה רצה כי עם ישראל יכנסו לארץ ללא משה, ומשום כך בא אליו בעלילה וגרם לו לחטוא וכך להיענש שלא ייכנס לארץ. לא הייתה למשה ברירה, ועדיין 'ונוקם על עלילותיו'. הבורא עושה משפט, אך משפט זה אינו מובן לנו.

המזמור מסתיים במילים "כִּי קָדוֹשׁ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ" לאחר כל השלבים שעברנו אנו אומרים – הוא קדוש, מובדל וגבוה מכל השגתנו.

הצעד השישי – הבו לה' בני אלים

זהו מזמור שאנשים גדולים פחדו לומר אותו סתם כך. במזמור זה אנו מבטאים שהמציאות שיש בעולם היא אך ורק שם ה'. שמונה עשרה פעמים מוזכר במזמור שם ה' כנגד תפילת שמונה עשרה.

בספר 'בעקבות היראה' מתלונן ר' אברהם אליהו קפלן על הביטוי שהשתמש בו אחד האנשים החשובים שאמר – התוכנית של 'אגודת ישראל' היא 'עם אלוקים בארץ אלוקים על פי תורת אלוקים'.  ואמר ר' אברהם אליהו כי ניכר בדבריו מטבע לשון של המערב שאינו מפחד להזכיר שם שמיים כל כך הרבה פעמים, בניגוד להרגשה היהודית ש'כבוד ה' הסתר דבר'. על כך אמרו ר' יהונתן דיוויד שליט"א והמשגיח הרב וולבה זצ"ל כי היגד זה הוא הנקודה העיקרית בספר.

הזכרת שם ה' אינה דבר של מה בכך. אנו רגילים להזכיר שם שמיים לרוב ואף רואים בכך דבר חיובי, בעוד שהאמת היא כי הזכרת שם שמיים צריכה להיעשות במידה ובדקדוק.

כאמור במזמור זה שם ה' מוזכר פעמים רבות מאד משום שאחר כל התהליך שעברנו אנו מגיעים להשגה כי כל מציאות העולם היא שם ה' ואין מלבד זה מאומה.

בסוף המזמור אנו אומרים "יְהוָה לַמַּבּוּל יָשָׁב וַיֵּשֶׁב יְהוָה מֶלֶךְ לְעוֹלָם", המבול שטף את העולם בלא להבחין בין אדם לבהמה, הרים ועצים, הכל נשטף ונתכסה.

לעתיד לבוא האלוקות תשטוף את העולם, ואף שאי אפשר לעמוד בכך – ה' ישב מלך לעולם.

בתוך הדבר הבלתי אפשרי הזה נתן ה' לעמו תורה שאיתה יתאפשר להם לחיות במצב זה." יְהוָה עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן".

אך כאמור, זוהי אמת פנימית שאי אפשר לחיות איתה לולי הברכה שבירך ה' את עמו – יְהוָה יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם". בזכות התורה שיש בה ברכה יכולים עם ישראל והבורא לחיות יחד. אך זהו אכן חידוש שאינו מובן מאליו.

זהו מסע ההכנה שאנו עוברים בששת המזמורים האלו. אנו נכנסים לפנימיות שהיא אומנם כמו מבול, אי אפשר לחיות איתה, אלמלא נתן ה' תורה וברכה לעמו ישראל.

רק לאחר כל זה אנו מסוגלים לקבל את קדושת השבת ב"מזמור שיר ליום השבת".