בשבת החיים הפשוטים משתנים, המציאות עצמה אינה כבימות החול. מסופר על ר' ירוחם שבשבת לא ניתן היה להכירו, גם ר' שמחה זיסל מקעלם שהיה בימות החול חולני בשבת לא ניכרה בו מחלתו, המציאות משתנה.
בשבת החיים הפשוטים משתנים, המציאות עצמה אינה כבימות החול. מסופר על ר' ירוחם שבשבת לא ניתן היה להכירו, גם ר' שמחה זיסל מקעלם שהיה בימות החול חולני בשבת לא ניכרה בו מחלתו, המציאות משתנה.
"מזמור שיר ליום השבת" שבת – לחיות בפנימיות
בשבת החיים הפשוטים משתנים, המציאות עצמה אינה כבימות החול. מסופר על ר' ירוחם שבשבת לא ניתן היה להכירו, גם ר' שמחה זיסל מקעלם שהיה בימות החול חולני בשבת לא ניכרה בו מחלתו, המציאות משתנה.
המזמור שנכתב על תוכנו של יום השבת, הוא "מזמור שיר ליום השבת". מזמור זה נותן לנו גישה, לפי סדר הפסוקים, למציאות הפנימית של שבת.
"להגיד בבוקר חסדך", הגדה היא סוד, (כמבואר בנפש החיים שער א' פרק יג על הפס' "מגיד לאדם מה שיחו"). סיבת התבטאות זאת, משום שהחיים במציאות הפנימית של שבת נקראים סוד, סוד זה לא ניתן להיגלות בחול.
משמעותו של סוד שהוא פנימי מצד עצמו ולא במקרה, דברים שבחול נראים בצורה מסוימת, בשבת מקבלים פנים חדשות.
אותם חיים פנימיים פותחים את עינינו לראות חסדו של הבורא, החסד שבעולמנו נראה רק כשהוא ניכר לעין, אך בשבת הוא מורגש מתחילתו, כבר בבוקר שהאור עדיין לא בתוקפו ניכר חסד הבורא.
"ואמונתך בלילות" ההפך מהכרת חסדו הוא הסתר הפנים, הערב שהוא הקצה השני של היום, אינו זמן של הסתר כי עדיין קצת אור שולט, בשבת מספיק קצת אור כדי לראות את החסד, רק הלילה שאין בו אור כלל הוא זמן ההסתר, בתוך החושך האמונה קיימת. לכן הצד השני של בוקר הוא לילה ולא ערב.
הכרת חסד הבורא בעולם, קיים מכח התאמה של גילוי כבודו לעולם. דמיון לזה הוא הנגינה בנבל, שמורכב מעשרה מיתרים, נגינה שמעידה שהעולם מתאים עם שלימות.
מנגינה זו, המסמלת התאמה, גורמת לאדם שמחה בכל פועל ה'. הגם שמקרי העולם, לא בהכרח עולים בקנה אחד עם רצונות האדם, ולא תמיד שמחים. בשבת "שמחתני בפעליך", הכל מתאים למציאות האדם.
חוויה זו של חיים בפנימיות בשמחה שלימה על פועל ה', פותחים את עינינו לראות גדלות ועומק בכל הבריאה. בחול איננו יכולים לראות גודל ועומק כזה.
המקום בו ניכר ההבדל משבת לחול, הוא ענין הצלחתם של הרשעים בעולם. הצלחה זאת, עומדת כחידה סתומה, עד שירמיהו הנביא שואל "מדוע דרך רשעים צלחה". בשבת אנו אומרים "איש בער לא ידע וכסיל לא יבין", רק בער וכסיל לא מבין, שכל מציאותם של רשעים "להשמדם עדי עד", המציאות הסתומה ביותר, שגם בנבואה לא מתפרשת, בשבת גלויה במציאות. הכרה כזו שהכל עומד לתכלית היא הכרה ששייכת לעולם הבא, בשבת מכירים "הנה אויבך יאבדו".
החיים במצב ברור שבו חסדו מתגלה ומציאות הרשעים עומדת לתכלית הם חודרים לאדם ועומדים כמרכז הכח שלו. במציאות הטבעית כוחו של אדם נמצא בגופו, התכנים שמעסיקים אותו, וודאי מה שמעל האדם, עומדים בצורה רופפת ואינם מקומות החוזק שלו. החידוש בשבת מתפרש בפסוק "ותרם כראם קרני", הקרן הוא חוזק שנמצא מעל הראש, כל הדברים הגבוהים ביותר, שמקומם מעל לשכל האדם מקבלים חוזק, מחמת ברירות הדברים. מצב זה היה גם בזמן מתן תורה, שאמרו חז"ל שעם ישראל קיבלו כלי זין, והכוונה על הכתרים. השייכות הגבוהה לתורה נותנת כח, לדבר שעומד בדרך כלל כתכשיט, שיחשב כלי זין.
אדם שחוזקו וכוחו הוא באותם חיים פנימיים, גם מבקשי רעתו רחוקים ממנו, זה פחות נוגע אליו. דוד המלך, שרודפיו היו הקרובים אליו ביותר, בשבת, "ותבט עיני בשורי", רואה ממרחק.
כשנרצה לדמות חיים שלמים כאלה הדמיון הוא לפרי התמר. התמר הוא הפרי היחיד שמזין, הגמרא בברכות מעלה צד, שיצטרכו ברכת המזון על התמר. לחם למרות חשיבותו צריך לעבור כמה תמורות עד שיבא למצבו שזוקק ברכת המזון. התמר לעומת זאת חשוב מהלחם שאפילו בלי התערבות, נחשב למזין כלחם. כך הם חייו של צדיק החי בפנימיות, מוכן לגמרי. תכונה נוספת של התמר היא גדילתו לגובה, הבא לגדור תמרים נדרש למאמץ גדול. החיים השלמים הם חיים גבוהים.
למרות שחיים בגובה אין אותם חיים בגובה רופפים וחלשים כדרך העולם, אלא איתנים וחזקים, "כארז בלבנון ישגה".
חיים מרוממים אלו, אין הזקנה שולטת בהם, "עוד ינובון בשיבה"
סוד השבת שכל מעשי ה' אין בהם עולה גם כשרואים הצלחת רשעים.
חיים אלו, המתוארים במזמור של יום השבת, הם מציאות חדשה לגמרי, ולא רק תפיסת הפנימיות, שראינו בששת המזמורים שקדמו לזה, בשבת נכנסים לחיות במציאות חדשה.
דבר זה, ניכר בסידור מזמור ה' מלך, אחרי יום השבת. והרי שיר זה אמרו אדם הראשון ביום שישי, ולמה נקבע לחלק משבת? אדם בשבת, אינו אותו אדם של קודם השבת, הכרת האדם במלכות שמים, מקבלת גוון אחר. אלו הם חיים פנימיים.