התבוננות על נוסח התפילה בשבת מאפשרת לכל אדם להתפעל ממילות התפילה לפי מה שהוא, התפעלות זו מיוחדת היא לתפילה שנתקנה מאנשי כנסת הגדולה, וכמו שכתב הנפש החיים שאנשי כנסת הגדולה כללו בתפלתם כל הבחינות וכל השינויים שיהיו ואין תפילה דומה לחברתה משום שאין הרגשת יום אחד דומה לחבירו.
חזרת הש"ץ מעריב – סעודת שבת
חזרת הש"ץ בדרך כלל מנוסחת באותה הנוסח של תפילת היחיד, ואילו בתפילת מעריב של ליל שבת קבעו חז"ל תפלת חזרת הש"ץ מקוצר בנוסח מיוחד. וכפי הנראה תפילת הציבור מלמדת אותנו דברים שאינם נלמדים מתפילת היחיד.
בנוסח תפילת מנחה בשבת אומרים "אתה אחד ושמך אחד" מילים אלה מתארות מצב מעין עולם הבא, גם בחזרת הש"ץ במעריב ניכר ענין זה משום ששבת כולה בכל חלקיה היא מעין עולם הבא.
"מגן אבות בדברו מחיה מתים במאמרו" ברית האבות מתקיימת תמיד ובכך הקב"ה מנהיג אותנו 'דברו' מלשון הנהגה כמו "ידבר עמים תחתינו".
תחיית המתים היא בריאה מחודשת כמו המאמרות שבהם נברא העולם כך תחיית המתים תהיה במאמרו.
"המניח לעמו ביום שבת קדשו" מנוחת ישראל בשבת היא מנוחה ביום של הקב"ה 'שבת קדשו'
"כי בם רצה להניח להם" בזמן שהקב"ה הכתיב על עצמו מנוחה שהוא מצב בינו לבין עצמו בלי פעולה הוא מצרף את ישראל יחד איתו ואנו נחים יחד ישראל והקב"ה.
"לפניו נעבוד ביראה ופחד" מילים אלו עומדים מעין ברכת 'רצה' בשמו"ע, כשמתבוננים בברכת רצה רואים שיש ביטויים של אהבה ורצון "ותפילתם באהבה תקבל ברצון" צריך להבין למה כאן משתמשים במילים 'יראה ופחד'?
אמרו חז"ל (ילקוט שמעוני בחקותי תרעב) 'והתהלכתי בתוככם משלו משל למה הדבר דומה למלך שבא אצל אריסו והיה האריס ההוא מיטמר מלפניו, והמלך אומר לאריס מה לך שאתה מיטמר מלפני, הריני כיוצא בך, כך עתיד המקום לטייל בין הצדיקים וצדיקים מזדעזעין מלפניו והמקום אומר להם לצדיקים מה לכם שאתם מזדעזעים מלפני הריני כיוצא בכם, [אי] לפי שאני כיוצא בכם יכול לא תהא מוראי עליכם, תלמוד לומר והייתי לכם לאלהים' במנוחת שבת נמצאים במצב מעין עולם הבא, אנחנו יחד עם הקב"ה, מצב קירבה מיוחד כזה שאנו יחד איתו מכריח 'יראה ופחד'.
"ונודה לשמו בכל יום תמיד" במצב של עולם הבא ההודאה אינה רק 'בכל עת' אלא בתמידות כל היום ממש, משום שמצב עולם הבא הוא עליה תמידית.
"מקדש השבת ומברך שביעי" בנוסח התפילה הברכה קודמת לקדושה וכמו שאנו אומרים "וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים" וכן ב'ויכולו' 'ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו', ואילו בברכה זו הקדימו קדושה לברכה, מדוע?
ונראה כי במצב של עולם הזה הברכה באה קודם הקדושה, דהיינו האדם חווה את הברכה בדברים הפשוטים ביותר, וכמו שאמרו חז"ל 'ברכו במן' כלומר ברכת השבת מרחיבה את העולם ואף כמות האוכל שנראה שאינו מספיק ברכת השבת חלה עליהם ויש מספיק, ועל מצב זה של ברכה חלה ההכרה שיש כאן דבר עליון – קדושה.
לעומת זאת במצב של עולם הבא החוויה הראשונה היא שנמצאים במקום של קדושה והברכה באה על מצב הקדושה כתוספת של יותר קדושה.
"ומניח בקדושה לעם מדושני עונג" תנועת הנפש של תענוג היא מנוחה, אדם הנמצא בתנועה אין לו הרגשת תענוג, רק במצב מנוחה שייך תענוג, התענוג נמצא בכל הרבדים גם בגשמיות וגם ברוחניות דהיינו גם ברובד הרוחני שהוא בדווקא לא נתפס בחוש כי מדובר על מנוחה עם השם יתברך והוא בדווקא לא מושג בחוש גם בזה יש לנו תפיסה של תענוג וזה ממלא את האדם לגמרי לכן אומרים 'מדושני' עונג.
בקדושת היום אומרים "וינוחו בה ישראל" בחינת ליל שבת הוא שהשבוע מגיע לתכליתו ביום השביעי ולכן הנוסח וינוחו בה העולם הזה שנברא ב'ה'. ניתן גם לתת טעם למפיק ה' שהנקודה הפנימית של העולם מתגלה בשבת.
התבוננות על נוסח התפילה בשבת מאפשרת לכל אדם להתפעל ממילות התפילה לפי מה שהוא, התפעלות זו מיוחדת היא לתפילה שנתקנה מאנשי כנסת הגדולה, וכמו שכתב הנפש החיים שאנשי כנסת הגדולה כללו בתפלתם כל הבחינות וכל השינויים שיהיו ואין תפילה דומה לחברתה משום שאין הרגשת יום אחד דומה לחבירו.
בזה שונה נוסח חיבורם של הראשונים בזמירות השבת, שאף שגם בהם כלול עומק גדול אך ההתבוננות היא על דרך הבנת דברי המחבר ולא על התפעלות המתבונן.
בסעודת שבת מודגש ענין הנשמה יתירה, וכפי שמצינו בדברי רש"י (ביצה טז, א.) "נשמה יתירה – רוחב לב למנוחה ולשמחה, ולהיות פתוח לרוחה, ויאכל וישתה ואין נפשו קצה עליו."
בל נטעה לחשוב שכוונת רש"י בשטחיות שבשבת יכול לאכול הרבה. אלא עומק דבריו הם כדלהלן: אכילה תפקידה לחבר גוף ונפש וזוהי אכילה לקיום הגוף, ובאכילה מעין זו שייך אכילה שנפשו קצה עליו שכן אין בה כבר קיום הנפש עם הגוף, אבל בשבת אין צורך באכילה זו שהרי המזון מוכן מערב שבת, ומלאכת העולם עשויה כלומר שלא צריך לפעול לקיום העולם אכילת השבת היא על דרך תענוג ואכילה שהיא על דרך תענוג לא שייך בזה 'נפשו קצה'.
הטעם באוכל מגיע ממקום גבוה מאוד בעליונים מעבר לסדר של שכר ועונש, שהרי כל אדם גם אם הרשיע הרבה טועם את האוכל, ומשוםשהטעם בא ממקום גבוה מאוד בשבת מתחברים לחלק הטעם שבאוכל.
שייכות לעונג שבת אפשר להשיג בכל חלק וחלק משבת מכניסתה עד צאתה, אין צורך להמתין לשעת שקט בכדי להתחבר לעונג שבת, מטעם זה חלוק הנוסח בשבת בכל התפילות כי הרגשת התענוג נמצאת בכל חלק משבת לפי ענינו.