תפילות שבת – מעריב גאולה עד "ושמרו"

 תפילת שבת

גאולה – שינוי מבט

כניסתו של האדם לעולם הפנימי של שבת באה לביטוי בהבנת פנימיות התפילה, עבודה בצורה זו של הבנת התפילה, חשובה מאוד, שכן היא נותנת מקום לעבודה עקבית בנושא השבת, לעומת עבודה בשבת עצמה, שמקום העבודה, הוא רק פעם בשבוע.

הבנת פנימיות התפילה, אינה הבנת פירוש המילים בלבד, חיבור נכון לתפילה הוא התפעלות מהתפילה, רק ע"י התפעלות אפשר למצוא עומקים, לפי רוח הזמן בו נמצאים. בצורה כזאת, אפשר ללמוד תפילה, בגוון מיוחד של שבת.

תועלת גדולה יוצאת מהבנה על דרך זה, שכן לאחר העמדת הדברים, מתגלים מעמקים נוספים  באותו נושא, ואין חובה להתמקד בהבנה אחת בלבד.

עומק חדש שהתגלה לנו בנוסח של קריאת שמע, הוא שעיקר הנושא בקריאת שמע הוא ענין הלב. בהקשר זה, עומדת מצוות תפילין כנגד הלב, ובשבת שהיא עצמה נקראת אות, הרי מתקיים הלב על ידי השבת עצמה, שבת מעמידה את כל מציאות האדם במרכז.

הברכה הבאה לאחר קריאת שמע היא ברכת הגאולה. ברכה זו אנו חותמים ב"גאל ישראל" לשון עבר, חתימה זו לא בא לתאר אירוע היסטורי, שעם ישראל נגאל בעבר. בחתימה זו אנו מבקשים על הגאולה שאנו עתידים להיגאל, שגאולה זו תוציא אותנו מצרה, באופן שהיא גם תיתן מבט על העבר, שנבין שכל הצער שעברנו היה חלק מהגאולה, והכל מחושב מראש. לכן חותמים בלשון עבר, שהגאולה עכשיו משפיעה על העבר.

בדרך כלל כשאדם מבקש לצאת מצרה, אין לו עזות פנים לבקש שכל המבט ישתנה, רק מבקש הוא יציאה מהצרה הנוכחית. אבל אנחנו מבקשים מהבורא גאולה שתאיר את עינינו לראות, שכל התהליך היה חלק מהגאולה. ובזה מונח ההבדל, בין חתימת ברכה זו, "גאל ישראל", לבין חתימת הברכה בתפלת שמונה עשרה, "גואל ישראל". ומשום שבשמונה עשרה מבקשים על גאולה פרטית, והבקשה היא לצאת מהסבך, על כן אין מעניינה של הברכה, לשנות את המבט על העבר.

גאולה כזו שמאירה את העבר, טומנת בתוכה יחס בין הבורא אלינו, ומעידה כי מעולם לא הייתה נטישה, ומשום שגם הצרה בעצמה היא חלק מחשבון של גאולה, לכן בברכה זו אנו אומרים, "כי הוא ה' אלוקינו וכו' ואנחנו ישראל עמו".

גאולה הנותנת מבט אחר על המציאות, קרוי "חרות עולם". בחרות זו אנחנו עומדים בעולם חדש, הימצאות בעולם חדש היא לעולם. בניגוד לגאולה פרטית בה אדם נשאר בעולמו ויוצא מהצרה. בשבת אנו נמצאים במציאות אחרת, חיים בפנימיות, כך הם חיים של חרות עולם.

המבט השונה המגיע מתוך מציאות מחודשת, שמבטאת יחס שלם, מתקיים בהתאמה לנבראים, ולכן חווית הגאולה היא "בשמחה רבה", בהתאמה גמורה. שמחה זו מאפשרת לחוש מלכות שמים, עד שמצביעים באצבע ואומרים "זה ק-לי". שבת שייכת במהותה לשינוי המציאות בחוש, אצל גדולי עולם, כר' שמחה זיסל מקעלם, ור' ירוחם, ראו בשבת פנים חדשות, מציאות שונה בחוש.

שבת מעמידה מצד עצמה, אור חדש לכל המציאות, הגוון המיוחד של שבת בברכה זו, שמעצם מציאות השבת, רואים את כל המציאות במבט של גאולה.

ממד פנימי זה של מציאות מחודשת מתבטאת, בשינוי ההופעה החיצונית של האדם. בגדים שמיוחדים לשבת, מבטאים כניסה לחיים אחרים, לא די שהבגדים יהיו נקיים יותר, אלא בגדים אחרים. כשאדם נמצא בעולם אחר, הופעתו שונה מתמיד.

בברכה אחרונה של קריאת שמע אנו מבקשים שלום, "ופרוש עלינו סוכת שלומך". כשדבר פרוש הוא קיים בעיקר מעל קומת האדם, סוכה מגינה ממזיקים מבחוץ, הטעם שהגנה זו עומדת בעיקר מעל האדם, כי השייכות לעולם שמעל, הוא שמגן עלינו. השלום בין ישראל לאביהם שבשמים הוא השייכות לעולם שמעלינו, האדם שחי למטה בעולם שלו, חי בשלום עם התוכנית העליונה של הבורא. זה מה שמגן מפני המזיקים. בשבת השלום ניכר יותר מאשר בחול, ההתאמה בין גילוי מלכותו לנבראים עומדת במצב שלם, החיים הפשוטים שייכים לעולם שמעבר.

הבחנה זו של שלום אפשר להבחין בברכת כהנים. נושא הברכה הוא שלום, "ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום". וברמב"ן ביאר, כי נשיאת הפנים הוא, שהקב"ה מרים את עיניו, לראות את כל מאורעות העולם, וכל התוכן הגדול הזה, "אליך", פונה לקראת הנבראים. ומזה נמשך, "וישם לך שלום", חיים בשלום עם אותו תוכן נעלה. שלום הוא כלי מחזיק ברכה, שכל ההשפעות נכנסים לחיים בצורה נכונה. בשבת אנו גם חותמים בשלום, "הפורש סוכת שלום" וכו', יש חוויה מיוחדת לחיים המרוממים בשבת, אנחנו חיים בשלום עם אותו תוכן עליון.

יש שאומרים מיד אחרי השכיבנו, "ושמרו בני ישראל". אחרי שהוא פורש עלינו סוכת שלום, מזכירים "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם", הקשר בין הנברא לבורא הוא מרכז השבת.