ה' מלך – פנימיות וחיצוניות
ששת המזמורים הראשונים העומדים כהקדמה לשבת, ושני מזמורי השבת, מביאים אותנו להתבוננות פנימית בעולם.
הבדל תהומי יש בין אדם שמרחיב את ידיעותיו ומוסיף תוכן על תוכן לאדם שחי בפנימיות. הרחבת הידיעות מטרתה לבטל ידיעה שטחית ולהעדיף את העומק, לעומת זאת חיים בפנימיות אינם מבטלים את המציאות הפשוטה, רק נותנים רובד עמוק יותר, הפנימי קיים רק כשיש חיצוני.
מבט פנימי על העולם, הוא מבט של אדם, שמעמיד עבודת ה' בעולם. העולם מצד עצמו מדבר חיצוניות. והאדם מגלה בו עולם פנימי.
יסוד זה נלמד במזמור הקודם, שם נאמר: "כי הנה אויבך ה' כי הנה אויבך יאבדו". המילה "הנה", פירושה שאין שני צדדים, וודאות גמורה. אויבי ה' קיימים בוודאות גמורה, אין כאן אחיזת עיניים. יחד עם זאת, המבט הפנימי הוא, "הנה אויבך יאבדו", מקומם של רשעים להיאבד, בוודאות הם אובדים, אין שני צדדים. כך נראה חיים בפנימיות, הוודאות של אויבי ה' קיימת, ובפנימיות הוודאות שהם עומדים להיאבד.
במזמור "ה' מלך גאות לבש", עומד הוויכוח בין האדם לעולם מהו המסר של העולם. במזמור של יום ראשון, יום בריאת העולם, נאמר "כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה", יסוד העולם וכונניותו הוא מים, מים הם חסרי צורה, וכל צורה שילבישו עליהם מתקבלת. זה המסר שהעולם מצד עצמו מעביר, ישנם אפשרויות רבות, דרכים שונים שכולם מתקבלים. לעומת זאת ביום בריאת האדם נאמר מזמור "ה' מלך", שם נאמר "אף תיכון תבל בל תימוט". כונניותו ויסודו של העולם הוא העובדה, כי "ה' מלך גאות לבש". מסר זה מתגלה על ידי עבודת האדם, האדם מעמיד את המסר בעולם שאין אפשרויות, וכי האפשרות היחידה היא "ה' מלך".
גילוי זה של עולם פנימי, מתבטא בגאוותו של הקב"ה. אדם גאוותן הוא מי שמשדר לסביבה, שמה שניכר לעיניכם, הוא מקצת ממה שבאמת יש בתוכי פנימה. דהיינו גאווה פירושה שמתוך מה שניכר לעין, ניתן להסיק שבפנימיות יש הרבה יותר. כך היא החדירה לפנימיות העולם, יש כאן דברים הניכרים לעין, ומתוכם אפשר להסיק שבפנים יש הרבה יותר.
הדרך שלנו להכיר את אותו עולם פנימי, הוא ע"י התורה "לבש ה' עוז התאזר". התורה שנקראת עוז, היא לבושו, היא הדרך לבא להכרת פנימיות העולם.
חיים כאלו של פנימיות, הם חיים בעולם מתוקן. עולם מתוקן הוא עולם שבו יש נתינת מקום להשראת השכינה, "נכון כסאך מאז". שכינה שורה בגלוי, בעולם השייך לפנימיות.
אך מאידך, הכרה בפנימיות מעוררת התנגדות מצד העולם. "נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם ישאו נהרות דכים", היסוד החיצוני של העולם הוא מים, העולם תובע הכרה שרוממות העולם הוא דווקא ממגוון האפשרויות, הנהרות מרימים ראש כנגד ה'.
רצון זה של העולם בא לשטוף את העולם, העולם בחיצוניותו מבקש רק חיצוניות. וכנגד זה, "אדיר במרום ה'", הקב"ה מלא כח, הנוכחות שלו היא השולטת, ובעבודת האדם כוחו חודר ממרום אלינו.
עבודת האדם מורידה את השכינה ע"י מצוות. "עדותיך נאמנו מאד". המצוות פועלים כשהם נאמנים למקור, תוכן עבודת ה' היא לפעול בעולם חיצוני עולם פנימי. המקום שאליו מכוון עבודת האדם הוא, "לביתך נאוה קודש", יש בעולם בית לה'. גילוי כזה הוא נצחי, עולם פנימי מצד עצמו שייך לנצח, " ה' לאורך ימים".
החוט שעובר בששה המזמורים של הכנה לשבת, ובשני מזמורי שבת, הוא עולם פנימי. בעבודת האדם, נדרש הרגל רב, להבין מהו עולם פנימי, שהרי אין הכוונה לתוספת ידע, ואין הכוונה להפוך את העולם לאחיזת עיניים, אלא כמו נשמה יתירה בשבת, שעומדת כרובד נוסף, כך צריכה להיות עבודת האדם בשבת. העולם החיצוני קיים, אבל חיים בפנימיות.
