"דרך אמונה" – מאמר מו
כלל גדול דברנו כ"פ, שיש לאדם לעשות יסוד ולבנות עליו בנינים. רצוני בזה, כי הלא ידוע כי בכל החכמות יש יסודות שנבנה עליהם כל החכמה, כמו על מושכלות ראשונות אשר אין לספק בהם וכדומה. ועפ"ז נדע כי כל מה שנתברר אל האדם דבר שאין לספק בו ע"י ראיות שכליות שמבררות אמתתן, ומכ"ש כשנוסף ע"ז לאמת הענין המושכל ע"י מוחשות או מפורסמות עם הראיות השכליות בלב שלם ובנפש חפצה, נוכל לעשות יסוד לבנות עליו בנינים רמים כי בטח לא ימוט. וזה כלל גדול למשכיל.
בדבריו כאן מתחילים לראות שהאפשרות לבנות יסוד שיהיה אפשר לבנות מעליו בנין שלם הוא מעין אמונה, היינו שאדם שבנה בנין של אמונה יש לו ע"י האמונה יסוד שאיתו האדם מסתכל על כל שאר העולם, כמו ששכר ועונש זה לא סתם תפיסה של פתי אלא תפיסה שהשכל אומר שעל פיה האדם מתבונן בכל מה שקורה בעולם. ולשכל יש כוח לעשות את הפעולה הזו וליסד יסוד אצל האדם, ואמנם גם השכל פועל את זה ביחד עם מה שמזדהה עם הדבר ואז הדברים יותר מתישבים על הלב ועל זה אפשר לבנות בניינים.
וצריך להבין כאן נקודה חשובה והיא שאם אדם בונה על היסוד בניינים דווקא על ידי כך היסוד נהיה יותר חזק כי רואים שהוא באמת עומד, וזה כוח נפשי שיש שעל ידי שאדם בונה בנינים דווקא אז היסוד נהיה יותר יציב. ולכן אם אדם רואה אמונה בכל מקום ולא רק כדבר מושכל אלא שרואה אותו בכל מקום וכל מה שקורה לו הוא יכול לפרש ע"י אמונה, בכזה אופן הוא בונה בנין על יסוד ואז היסוד נהיה יותר עמוק וחזק בנפש.
וכאן האלטר מתחיל שאפשר בהחלט לבנות אמונה עם השכל, שכל עוזר לבנות אמונה, ומי שמבין את דבריו מבין שאין הכוונה לשכל של פילוספיה שיש קושיה והבנה אלא שכל של 'ככה זה אומר' 'וכך הדבר נראה' וממילא זהו יסוד שאפשר לעבוד עליו.
והנה היסוד הזה אף כי קל הוא בהשערת השכל, אבל קשה מאד בעולם המעשה להחכם היותר גדול,
יש קושי גדול מאד לבנות יסוד שבאמת מחזיק מעמד, יסוד שמחזיק מעמד בשכל. האמונה בתורה היא דוגמא לכך [שנוגעת גם להמשך דבריו] ונביא אותה כדי להבין עד כמה אנחנו לא בונים אמונה בשכל אלא רק בחוש, כי הרי האמונה בתורה היתה צריכה לגרום לכך שתורה זהו דבר שצריכים לרדוף אחריו ולהיות עסוקים כל הזמן בהבנה ובהתבוננות בתורה, כמו"כ האמונה גורמת לתפיסה שתורה מחיה את האדם כמו דברים גופנים, ואלו דברים שלא צריכים להתבונן בהם כי הרי רואים בגוף שמה שאדם אוכל מזין אותו וממילא על ידי אמונה אדם מבין שגם תורה מזינה אותו.
והתעוררתי לנקודה הזו פעם אחת ואפשר לראות את הנקודה הזו בכל מקום והיא מפריעה מאד, וזה קרה בזמן הקורונה כשהתפללו אצלינו בגינה ופעם אחת ניגשו אלי וביקשו שאדבר בין קבלת שבת למעריב, ולא רציתי לדבר, אבל מכיון שהם לחצו אמרתי שאני יגיד להם דבר שאח"כ כבר לא יבקשו ממני לדבר שוב, ולא היה להם אכפת אבל באמת הם לא בקשו אח"כ..
ואמרתי להם הרי לכולנו יש אמונה שהרוחניות שלנו צריכה להיות לפחות כמו הגשמיות, והנה כעת כשנעמדתי כאן לדבר ויש רק קצת זמן לדבר מבקשים ממני לומר 'וארט', ונתבונן אם אני מזמין מישהו לסעודת שבת ונותן לו 'וארט' של דג דהיינו פחות מכזית, ואח"כ 'וארט' של מרק דהיינו כפית, וכן 'וארט' של עוף וכדו' אף אחד לא מסכים לזה כי הדג צריך להיות דג.. אבל בתורה מספיק 'וארט'?! זה סימן שאין למי שמבקש כך אמונה בתורה, וצריך לעשות חשבון הנפש כי יוצא מכך שאדם לא מאמין בתורה אפילו ברמה שמאמין בגוף שלו.
וכך אפשר לראות במקרה שאני מוסר שיעור במשך שעה ואח"כ מישהו שואל אותי מה היה ה'וארט', ודבר ראשון יש כאן בזיון התורה, ודבר שני יש כאן ביזיון הציבור שביטלתי להם תורה ויכלתי לומר להם וארט, וממילא מי שמדבר כך זה אומר שלא מאמין בשום רוחניות של התורה לעומת הגוף.
ולכן מאד קל לומר שצריך להאמין ולבנות יסוד אבל למעשה הדבר הוא קשה, כי אדם לא יכול לומר שהוא מאמין ולא להתבונן בשכל שלו מה זאת אומרת שהתורה היא המזון שלו והחיים שלו, אפשר לפגוש אין ספור פעמים שאנשים רוצים לשמוע דבר תורה, והם באמת רוצים, אבל לראות שזה החיים בזה כבר לא מאמינים, האמונה לא הפכה להיות יסוד שנבנה עליו בניינים והאדם לא נכנס לפרטים שלה לחוות ולראות את בכל מקום, וממילא האמונה נשארת דבר גולמי ואפילו שרוחניות זה דבר גדול הרוחניות נשאר דבר לא ממשי.
ומי שרוצה שאצלו תורה תהיה מושכל ראשון הוא לא יכול לחיות עם 'וארט', וזה ציור להבין כמה אנחנו רחוקים אפילו מאמונה בתורה שעל זה הולך לדבר בהמשך, והעבודה לכך היא קשה כי האדם חי כך אחרת, אבל זוהי האמונה שהאלטר רוצה, כי אמונה זה לא רק להאמין בדבר אלא שהוא נהיה חלק מהחיים של האדם בצורה שהוא בונה עליה בניינים.
ע"כ כל ימי האדם צריך להתלמד ולהתרגל ולהתחזק בזה וסוכ"ס צריך עזר ממנו יתב' ע"ז.
משום שהוא באמת דבר קשה בעולם המעשה לבנות אמונה במצב כזה שזה יסוד שעליו בונים בנין.
ועפ"ז נוכל להבין כי כמו שבכלל התורה יש לבנות מתחלה היטב היסוד כדי שיתקים הבנין, כענין שאחז"ל "כדי שיקבל עליו עול מ"ש ואח"כ יקבל עליו עול מצוות", פי' כשיבין היטב כי מלכותו בכל משלה, ובהכרח יקבל עליו עול מלכות שמים, כי מי ידין עם מי שתקיף הימנו, ובקל יבנה על זה היסוד בנין קיום המצוות,
מכיון שהאדם לא יכול למרוד במי שיותר חזק ממנו לכן כשהוא מבין שמלכותו בכל משלה יקבל על עצמו מלכות שמים כי מי ידין עם מי שתקיף ממנו.
ובזה יש התבוננות מאד מעמיקה, כי מי שאינו מעמיק בשכלו אומר שאם האדם מקבל על עצמו מלכות שמים ממילא צריך לעשות רצון ה', ולכן מבינים שקבלת מלכותו זה עשיית רצונו, ומכיון שכך רוב האנשים חושבים שקבלת עומ"ש זה שהמלך אומר לאדם מה לעשות דהיינו שיש מלכות ויש ציווי, אמנם האלטר מחדש התבוננות מעמיקה ודרך חדשה ולכן אומר רק שמלכות היא 'מלכותו בכל משלה' והיינו שהאדם נמצא בתוך המלכות במאה אחוז כי אם הקב"ה מושל בהכל האדם לא יכול להתמודד איתו או נגדו ואחר קבלת עול המלכות האדם מקבל עול מצוות בצורה פשוטה.
האלטר לא ידע רק לחנך אלא גם ללמוד, ובדבריו כאן יש הבנה בלימוד כי אם האדם לומד שעל ידי קבלת עול מלכות שמים צריך לקיים את רצון ה' זה לא נקרא קבלת עול מלכות שמים אלא קבלת עול מצוות ואם חז"ל כותבים שיקבל עליו עול מלכות שמים כדי שאח"כ יקבל עול מצוות א"כ לא יתכן שעומ"ש הכוונה לעשות בפועל רצון ה' כיון שזה קבלת עול מצוות, אלא וודאי שכתוב כאן דבר אחר בקבלת עול מלכות שמים שאין כוונתו במה שהאדם עושה רצון ה' וזה מלמדנו האלטר שהוא על ידי התפיסה של מלכותו בכל משלה ושהאדם לא יכול להתמודד עם מי שתקיף ממנו.
ומלמדנו האלטר שחז"ל מגלים ומדריכים את האדם מהו היסוד הראשון שעליו מניחים את היסוד השני ולא כמו שהאדם בדרך כלל רץ ליסוד השני של עשית המצוות בפועל ע"י חומרות וכדו' משום שבכזה צורה אין יסוד לעבודת האדם אלא רק עסוק במה שצריך לעשות את רצון ה', אמנם היסוד הוא שה' מלך על הכל וממלא יותר חזק האדם ולכן האדם מוכרח לקבל עול מצוות.
וזו עבודה ראשונה שצריך להכנס אליה ע"י השכל שמלכות ה' תעמוד אצל האדם בצורה נכונה וע"י כך ממילא יקבל עול מצות, ולקבלת עול המצוות יהיה גוון אחר כמו שממשיך ומבאר.
כי מוכרח וטוב הוא לשמוע לאדון הכל, כי כל יכול הוא להיטיב להשומע לו בכל מילי דמיטב, אשר עין לא ראתה, –
היינו שאם מי שמלכותו בכל משלה מצווה את האדם א"כ כנראה שזה טוב בשבילו, ולא רק שזה נהיה הרצון של האדם כי מלכותו בכל משלה ולכן הכל שלו, אלא שאם מי ששולט על הכל לנצח נצחים בכל העולמות כולם אומר לאדם לעשות דבר כנראה שהוא רוצה את הטובה שלו. וע"י התבוננות כזו הקבלת עול מצוות של האדם נהיית רחבה וטובה יותר לאדם, משום שזה טוב לקבל עול מצוות.
וזו נקודה שצריכים לראות היטב שאם האדם בונה באמת אמונה בתורה ובמצוות בצורה נכונה הוא מבין שזה טובתו, וממילא נכנס להתבוננות ולעבודה עם גישמעק כי רוצה שיתיישב אצלו משום שזה כדאי לו.
ולא בכלל לבד אלא אף גם בפרטי התורה מה שביכולת האדם לקרב אל השכל, הטוב הצפון בה בדרך שכלי,
בדבריו כאן מתבאר שע"י שרואים שמלכות היא בכל משלה ועל מלכות זו יש תורה צריך האדם להתבונן בפרטי התורה, ואז האדם יכול לראות כמה טוב יש בקיום התורה.
וזה דבר שצריכים להתרגל להתבונן בו לפעמים אם אדם רוצה לבנות אמונה אמיתית בתוכו, כי הרגילות שלנו היא לבנות את הטובה שבמצוות בצורה כללית ובד"כ הוא מתוך ספרים, אבל אם אדם מתבונן גם בצורה אישית כמה טובה צפונה בקיום שבת או בציצית ותפילין וכו' וכגון כמה טובה יש בפנים שיכול לזכור על ידם יציאת מצרים בכל יום וכן ע"י ציצית ותפילין שאדם יכול לראות ולשים על המוח לשעבד את עצמו ולהסתכל על העולם אחרת, ע"י כך יכול לראות כמה טובה יש בקיום המצוות, וכך הדברים נבנים ונהיים אצלו בצורה חזקה יותר, וכך בונים אמונה.
זה יסוד להבין ולדעת כמה מהטוב והצלחה בלי תכלית צפון בה למקימיה כמשפט. דבר שיוצא מבעל בלי תכלית בחכמתו וטובו. כדומה, מי שיבין הרב – טוב, והחכמה הגדולה והתועליות המרובות אשר יוכל האדם לקבל מהתורה, בין מהתורה שבכתב, ובין מהתורה שבע"פ היודע ללמוד בהשכלה, ממש אין כל דבר תחת השמש אשר לא יוכל להתיעץ ולהשכיל דרכו, לכל מיני האדם, ובכל עניני העולם לטוב לו, כל מיני ערמה וכל מיני דעת ומזימה תשכילנו,
אני לא יודע אם התבוננתם פעם את רב-הטוב שהאדם יכול לקבל מהתורה גם בכתב וגם בע"פ, אך מי שמתבונן יכול להבין מהי טובת התורה וכמה תועלת יש לו מהחכמה הגדולה שיש בה שעל ידה האדם רואה את כל העולם אחרת, אדם שרואה את זה בתורה יש לו תועלת גדולה מאד מכיון שלימוד תורה באמת הוא לנסות להבין מה התורה רוצה מהאדם.
ויש לכך הרבה מאד ציורים מכיון שבכל מקום אפשר לראות שמה שהאדם לומד בתורה נותן לו להבין שיכול ללמוד גם מהעולם, כי ע"י לימוד התורה האדם לומד דברים שמגדילים את החכמה ואת ההסתכלות שלו, והאלטר מדגיש נקודה זו שעל ידי שחכמת התורה מתרבה האדם מבין גם עוד דברים בעולם מכוח זה, וזה דבר שהאדם צריך לחוות שהלימוד תורה שלו נותן לו לראות את המציאות בצורה שונה, והצורה הזו של הלימוד קצת רחוקה מאיתנו.
בנוה שאנן קרה פעם שכלב קפץ על בחור וקרע לו את המכנסים, והבחור התחיל לדון האם צריך לשלם לו רק על המכנסים או גם על החליפה אמנם הוא שכח שהיום לא גובים כלל מתם, וזה בגלל שהוא לא למד תורה בצורה שמחוברת עם המציאות ולכן לא היה מה שיגרום לו להסתכל על המציאות בצורה אחרת לגמרי.
ודוגמא נוספת שאפשר לראות אצל אדם שהשיג הלואה והוא מאושר שהצליח לקבל אותה, והרי הוא הכניס את עצמו להיות עבד כמו שכתוב עבד לוה לאיש מלוה, אמנם האדם מרגיש במקום זה איש עסקים, ולכן לא פלא שאנשים לא מחזירים הלואות כי אדם כזה לוקח על דעת לא להחזיר אחרת הוא לא היה כ"כ מאושר[1]. וזה מתחיל עם זה שלאדם לא עובר כלל בראש עבד לוה לאיש מלוה משום שלא חי את הבבא קמא או הבבא מציעא ולכן הם לא משנים לאדם איך להסתכל על העולם, וכך זה בכל מקצוע בתורה, רק שיש מקומות שזה עובד בצורה אחרת או מתוחכמת יותר אבל עיקר הנקודה שזה לא רק הלכה אלא תורה שמלמדת את האדם בכל מקום.
ולכן העבודה שיש לאדם היא שהתבונן בכך שתורה גורמת לו להסתכל אחרת על העולם, אנשים מאד התפעלו שכשהגראי"ל שטינמן זצ"ל היה באמריקה והראו לו בנין של מאה קומות הוא אמר שזה לא בית גדול אלא הרבה בתים קטנים אחד על השני, אמנם כל אחד שלמד עירובין אומר את זה, והסיבה שאנחנו לא אומרים את זה אלא מסתכלים על החיצוניות היא בגלל שאצלינו התורה לא נכנסת לפנימיות אלא שהעולם שלנו זה העולם שלנו, ומתפעלים מכל מיני דברים אבל לא מחכמה של תורה, וזה מה שאומר האלטר "שאין דבר תחת השמש אשר לא יוכל להתיעץ ולהשכיל דרכו" כי אם התורה מלמדת את האדם הוא פתאום רואה שכל מה שקורה בעולם יכול ללמד אותו.
וזה לא רק במוסר אף שבמוסר זה בוודאי ככה, כמו שהתבוננתי פעם כשבחצר של חברון גאולה בנו כל מיני בניינים, והתחלתי להתבונן שאני רואה איך מתנהגים הבנאים והרי אומרים שתלמידי חכמים הם בנאים, ובאותו בנין הפועלים הערבים לא עשו את הצינורות של הביוב לפי התכנית, והקבלן התעצבן ופירק את הכול. והתחלתי להתבונן שאם אני בנאי ומגיעים לבנות בנין עם הבבא מציעא שלי אז הביוב נכנס לתוך הסלון וגם חסר כמה חלונות וקירות, וזה בנאי חלש מאד, אם אני לומד נדה ויבואו לבנות איתו בית אפילו בקיץ לא יהיה אפשר לגור שם, וכך למדתי מההסתכלות על הבנין, ובלי שהיו בונים לא הייתי לומד מזה, ופתאום העולם מלמד אותי משהו מכוח מה שלמדתי בתורה, וזה כבר מוסר, אבל גם בהלכה האדם רואה שהתורה נותנת לו שכל בלי סוף, והיו צריכים לעבוד על זה, אפילו שהיום לא חיים כך וזה מה שממשיך האלטר בגודל התועלת שיש לאדם בזה.
כשיבין זאת נקל לו לאהוב התורה ולהתדבק בה, כי יבין מזה גודל רוחניותה וגודל שכרה בעולם החכמה שלה.
כאן שייך הציור שהבאנו שאם אדם חי כך הוא לא יכול לסבול 'וארט' כי זה היפך ההשכלה, וכל הענין של 'וארט' שהוא קצר ונשאר טעם נחמד אבל זה לא השכלה, וממילא אם אדם רואה שתורה בהשכלה שלה נותנת לו משהו הוא כבר לא יכול ללמוד בצורה וארט, וצריך לפתח את זה ולדרוש שצריכים להגיע בגישה לתורה למצב שזה לא האופן שמשוחחים בתורה, אלא האופן הוא שיש פה שכל, וצריך לדעת איך לעשות את זה ולא שכל אחד שירצה להגיד משהו ידבר שעה, אמנם שלא יהיה רק וארט או תירוץ אלא לחשוב ולהשכיל.
והנה כבר הקדמנו במכתב הראשון השייך לזה, כי כל דבר שיתברר לאדם דרך הילוכו יתישב ויתקבל על לב האדם, כי זה דבר שהשכל יהנה תמיד לדעת דרכי החכמה ולהבחין אם טוב ואם רע, אם אמת או שקר, כולו או מקצתו,
ה'תמיד' פה הכוונה לענ"ד שאם יש לאדם מהלך בדבר הוא נהנה לחשוב שוב ושוב ושוב וזה נהיה יותר מושכל ראשון, כי אם אדם חושב שוב ובכל פעם מכיון אחר יש מהלך בדבר, וזה 'תמיד'.
משא"כ הסכמיות בלבד בלי טעם והילוך דבר מדבר, אין השכל מקבל ואין מתישב בלב כלל, וה"ז אצל האדם כתפל בלי מלח, משא"כ בדבר שימצא מהלך בחכמה סדורה יקבל הלב היטב.
הדברים מתאימים לדברי הרמב"ן על מה שכתוב באיוב [א,כב] ולא נתן תפלה לאלוקים, ומבאר הרמב"ן שתפלה הוא מלשון תפל בלא טעם כלומר שאין מהלך מושכל בהנהגת הבורא עולם, וא"כ כתוב כאן שאם יש מהלך יש טעם, ומה שכולם אומרים בשם הגר"ח שטעמי המצוות הכוונה שזה טועם הוא בעצם דברי הרמב"ן שתפל הוא בלי טעם זאת אומרת שאין מהלך וא"כ המהלך בדבר הוא הטעם.
כי אף מה שלא ידע מהלכו בקודש אין זה ריק, כי לא דבר ריק הוא, ואם ריק, – מכם הוא ריק, כי אינכם יודעים, וכמו שדרשו חז"ל ע"ז,
וזה דבר נורא שקורה על ידי שהאדם משריש את היסוד בתוכו היינו שרואה בכל מקום את הדבר כמו שהוא חושב או שהוא רואה את זה בכל מיני מקומות ואז גם אם לא מבין דבר אומר שהוא ריק ממנו – וככה זה בנוי ש'ריק הוא מכם' זה לא רק הודעה אלא שאם זה השרשה אמיתית אז הדברים שהאדם לא מבין הוא לא תולה שהדבר לא נכון אלא שהוא לא מבין.
פעם דברתי בכנס התעוררות שעשו על ידידי ר' ישראל מאיר המניק זצ"ל והדרך שלו היתה שאמר תמיד אותם דברים ובכל פעם מכיוון אחר וזה היה בגלל שהוא היה אדם גדול שיכול לדבר על אותו ענין מפה ומפה, ואני רציתי להסביר שהדרך הזו היא דבר שבשכל היינו שכך השכל בנוי ולא ענין של פרומקייט, ואמרתי להם שבפיזיקה יש חוקרים שטוענים שיודעים איך העולם נהיה, ויש בזה בעיה כי בפיזיקה תשעים ושש אחוז מהחומר שהעולם עשוי ממנו הם לא יודעים מהו, וא"כ איך יכול חוקר לומר שהוא יודע איך העולם נהיה, מה חושבים כל החוקרים, וההסבר הוא שקורה להם את זה שמכיון שרואים את היסוד שלהם מכל מיני כיוונים ומכל תאוריה נראה להם אותו דבר לכן היסוד נהיה אצלהם דבר שהוא כ"כ חזק עד שאפילו שיש תשעים ושש אחוז שלא יודעים זה רק קושיא אבל היסוד הוא כמו שהם חושבים.
אבל יש מי שלא רגיל בזה כמו אחד שבא אלי ושאל אח"כ שא"כ אפשר סתם להאמין בכל דבר, וזה לא נכון כי לנו יש תורה, ואנחנו צריכים לעשות את זה עם תורה ולא עם דמיונות של פיזיקה, ולכן אם אדם רואה תורה מכל כיוון, ורואה שכר ועונש מכל דבר, עד שזה נהיה דבר כ"כ חזק שהאדם יכול לומר לעצמו 'מכם הוא ריק' – שהוא מי שלא מבין, ואפילו כך לא משנה כלום כי אי אפשר לשנות משום שהיסוד הוא כך.
וכאן יש את העומק שיש לתורה השפעה על הנפש, כי הרבה פעמים שואלים אבל מה עם השכל ושהדברים שלי לא נשמעים אמין באופן שכלי, אמנם זה לא אכפת לי בכלל, כי ככה בונים, יש תורה ויש שכל ואני רואה את זה וחושב על זה ומתבונן על זה וזה נהיה יותר ויותר חזק, ולנו יש תורה ואנחנו לא בונים על ריק, וגם אם יש אלף קושיות לא אכפת לי – כי מכם הוא ריק.
והנה הרבה אנשים לוקחים את זה כפרומקייט כאילו שהבורא עולם עושה הגנה עצמית שהוא צודק והאדם שלא רואה את זה הוא טיפש, וזה וודאי לא הכוונה כי הבורא עולם לא צריך את זה. אלא ככה זה בנוי שאדם מגיע למקום שיכול לראות בעצמו שאם לא מבין מכם הוא ריק, ואז האדם רואה את זה מעצמו שכיון שהדברים הם כך אע"פ שלא מבין זה לא מזיז לו כלל.
ולכן המטרה היא להגיע למקום כזה של האדם מעצמו ולא שהתורה תגן על עצמה כמו שלומדים את הפשט בלי האלטר, אלא שהאדם בעצמו מבין שזה בעיה שלו בלי שהתורה אומרת לו, וזה לפעמים קצת אבסורד כי המצב הוא שהאדם לא מבין ואז צריך לומר לעצמו שזה בעיה שלו, וגם אם יש לו טענות שכליות עדיין זה בעיה שלו, אמנם זה עומק היסוד של אמונה שהאדם שם שהוא מבין שהשכל שלו בעצמו מכם הוא ריק כי ההשרשה הזאת היא וודאי אמת.
וזה עולם ומלואו בתוך המאמר הזה.
אשר ע"כ יפה לנו לבאר ענין בדרכי העסק ונקבע לו שם בפני עצמו, מפני רוב תועלותיו, אף כי הוא שייך לעניננו מ"מ נקרא לו שם "דרך משא ומתן".
[1] הגר"ח קריזווירט אמר היום זה שאלה של ריבית להחזיר הלואה, כי אף אחד לא משלם.
