בטחון עצמי – שיעור רביעי

בלי ביטחון עצמי אדם אינו מסוגל לקבל ביקורת, ובלי לקבל ביקורת אי אפשר לשמש תלמידי חכמים

איך חינכו פעם לעבודה

בניגוד למקובל הדור שלנו אינו חלש

רגישות גבוהה לביקורת נובעת מחוסר ביטחון עצמי

נמשיך את הקו משבוע שעבר בעניין שימוש תלמידי חכמים, ובעניין החשיבות של לקיחת אחריות בהובלת ציבור. ומשם נחזור להיבט נוסף בסוגיה הרחבה של ביטחון עצמי בענייני עבודה.

טעויות בהבנת המושג שימוש תלמידי חכמים

טעות נפוצה בהבנת המושג שימוש תלמידי חכמים היא המחשבה: ששימוש מרובה מכשיר את התלמיד לדמות מילתא למילתא וכך לידע את התשובה לכל שאלה. וזוהי טעות, וכמו שר' ישראל כותב במכתב י"ט, כי לעולם אינך יודע מה היה הרבה אומר ביחס לאדם פלוני ולמקרה אלמוני, ואין לך לדמות מילתא למילתא כי כל אדם הוא עולם בפני עצמו, ויתכן שבנסיבות הנוכחיות ההוראה הנכונה היא אחרת.

דבר נוסף שעלולים לחשוב: אחר שזכיתי לשמש חכמים ניתן בידי המפתח ומעתה ביכולתי לכוון בכל שאלה לדעת הרבה, ולדעת מה הוא היה אומר במצב זה. מובן מאליו שזהו דבר מסוכן מאוד, ובמצב זה אין אף אחד שלוקח אחריות על הדברים שנאמרים, האומר הרי נתלה ברבה שכביכול הוא האחראי, והרבה… חוץ מהיוהרה הנוראה שיש בזה.

כששמשתי משגיח בישיבת חברון גאולה, הלכתי כמה פעמים לרב שך ולר' אהרון לייב ור' משה סלאוויצ'יק זצ"ל, ושמעתי מהם מילה במילה מה שחשבתי בעצמי, ומעולם לא עלה על דעתי שמעתה אני יכול להיות סמוך ובטוח בעצמי ובשיקול דעתי.

שימוש תלמידי חכמים כיצד

אלא שימוש תלמידי חכמים תכליתו להכשיר את האדם ולכוון אותו ללכת בכיוון הנכון, בדרך בה הולכים חכמים. אין משמעות הדבר שהאדם אינו עלול לסטות מכאן ואילך, בוודאי שכן. אבל מעתה יכול הוא לסמוך על שיקול דעתו ולקחת אחריות בעצמו אחרי שלמד ללכת בכיוון הנכון.

תנאי לשימוש תלמידי חכמים – היכולת לקבל ביקורת

אולם עלינו לדעת כי על מנת שנוכל לשמש חכמים כראוי וללמוד מהם דרכי חיים, עלינו להיות נכונים לקבל גערה ותוכחה, ולהיות מסוגלים להרגיש חסרים וטועים למול החכם שאנו רוצים לשמשו. אבל כהיום רבים אינם מסוגלים לספוג כזו, ומשקיבלו הם חשים שאינם רצויים ומוערכים עוד. ועל אחת כמה וכמה אם טעו באמת בשיקול הדעת או במעשה. ודבר הזה מונע מרבים להתקרב לחכמים ולשמשם כראוי על מנת ללמוד מהם דרכי חכמה ועבודה.

האם הדור שלנו חלש?

בימינו שגור בפי רבים המשפט "הדור חלש ולא מתאים לקבל תוכחה" ועל כן מתאים יותר להשמיע באוזניו דברי עידוד ותמיכה. אני לא מקבל זאת, ואני חושב שזה לשון הרע חמור על ציבור שלם, ועוד על ציבור של בני התורה.

אלא בוודאי שצריך ואפשר להוכיח ולחנך, אלא שצריך לעשות זאת בחכמה ובתבונה, ולא להניח שהציבור חלש ולהימנע כליל מלהוכיח, ולתת לתוצאות לחזק את הטענה שהציבור חלש…

איך חינכו פעם לעבודה

אני בעצמי עברתי טיפול כזה אצל המשגיח ז"ל, כשהמשגיח הזמין אותי לגור בבאר יעקב וללמוד בישיבה המצב בעיר היה קשה העיר הייתה עיר פשע, מלחמת כנופיות ברחובות, רציחות ומעשי שוד רח"ל. ואעפ"כ אני ומשפחתי התאמצנו ובאנו על מנת להתקרב למשגיח. ובכן, איך יוצרים קשר קרוב עם המשגיח? על ידי שאלת שאלות בשיחות ובוועדים, ויהי היום המשגיח אמר שיחה ואני ישבתי לידו ושאלתי, כשהמשגיח אמר בשיחה זו וזו דבר פלוני, האם אפשר להבין זאת כך וכך? המשגיח ענה קצרות: כן; אני שרציתי יותר מזה, חזרתי ושאלתי: האם דבר פלוני שהמשגיח אמר בשיחה אחרת אפשר להבינו כך וכך? והמשגיח ענה שוב קצרות ואמר: כן. אבל אני שהייתי בטוח ברצונו של המשגיח בי (שהרי הוא קרא לי) רציתי הרבה יותר ועל כן חזרתי ושאלתי, ואז המשגיח הניח את שתי ידיו על מסעד הכיסא שתק והביט בקיר ולא התייחס לשאלתי כלל. אני שנעלבתי מאוד קמתי ויצאתי מהדלת שהייתה מאחוריו, והמשגיח לא אמר מילה. למחרת חזרתי ופניתי אליו בשאלה אחרת והמשגיח שוב לא ענה ולא התייחס, כך זה נמשך שלושה חדשים מר"ח אייר עד תשעה באב. מדי שבועיים הוא דיבר איתי יפה והתעניין בי ואני כבר חשבתי שהמשגיח חזר לרצות בי ולחבבני, ואז שוב הוא התעלם ממני תקופה ולא התייחס אלי, וכך זה נמשך שלושה חדשים, עד שלמדתי את מקומי, כך חינכו פעם!

אל תאמרו זה בגלל שיש לי ביטחון עצמי, כי עלינו להבין כי כשם שהביטחון העצמי מביא לידי התנהגות בטוחה, באותה מידה התנהגות בטוחה מבססת ביטחון עצמי.

אבל אנו אומרים מראש הדור חלש, ולכן איננו נותנים הזדמנות כלל להתפתחות של ביטחון עצמי.

לר' ירוחם היה תמיד בישיבה בשם קפלן?, בחור מכובד שהיה קרוב לר' ירוחם, פעם באמצע היום נכנס ר' ירוחם להיכל הישיבה ניגש לאותו בחור ולעיני כל משך באוזניו והעמידו וכך הוביל אותו מקדמת בית המדרש עד הדלת, וסילקו החוצה.

נתאר לעצמינו מה הייתה תגובתו של בחור בין זמנינו ליחס כזה.. ומה היינו מניחים על יחסו והערכתו של ר' ירוחם לבחור כזה.. אולם קפלן? היה לימים חתנו של ר' ירוחם, בינו נא זאת.

אצלינו אם אנו מרגישים שיש למישהו טענה עלינו איננו יכולים ליצור עוד יחס, וכך אנו גדלים דור חלש.

פעם היו עושים וועדים ומקבלים יחד קבלה כל שהיא בענייני עבודה, ומזמן לזמן מתוועדים יחד כולם, וכל אחד אומר כמה עמד בקבלה שלו. נתאר מצב זה לעצמינו, אנו הרי לא מסוגלים להודות בפני חבר אפילו באחד על אחד באף חולשה, לא כ"ש בפני רבים.

הבריחה מביקורת מגדלת דור חלש

וכך איננו מצליחים לבנות לעצמינו ביטחון עצמי, כיון שכל פעם שאנו מתגלים בחולשתנו אנו נפגעים ולא מצליחים להתמודד, ותמיד אנו מבקשים לשמוע רק את מעלתינו ואת הצדדים השלמים שבנו. ומשקיעים מאמץ עצום במטרה להסתיר מהסביבה את חסרונותינו וחולשותינו, וכאמור כל חולשה מתפרשת אצלינו כביכול איננו שווים, כי עלינו להיות שלמים.

אפילו בבית בין איש לאשתו אנו לא מסוגלים לחיות עם תוכחה, ותכף ומיד יש לנו הסברים מלומדים למה הצדק איתנו. למרות שהבית הוא מקום שבו מעריכים אותנו, ואין לנו ממה לחשוש כל כך ממעט ביקורת, ובכל זאת איננו מסוגלים לחיות עם חסרון אפי' כזה שאנו יכולים לתקנו, וזאת כי אנו תופסים בטעות שאם איננו שלימים לגמרי, אזי אנו פגומים ולא ראויים.

הבריחה מביקורת היא ביטוי נוסף לעיוות התפיסה בסוגייה של ביטחון עצמי בעבודה

ופה אנו חוזרים לנקודה שדיברנו עליה פעם קודמת, ולתפיסה השגויה: שאם איננו שלימים איננו ראויים להשפיע, ובדברינו כאן עולה בפנינו עוד טעות נפוצה בסוגיה זו: שכביכול אם איננו שלימים אף אחד לא מחזיק מאיתנו, וא"כ איך אנו יכולים להשפיע?

אבל באמת כל אשליית השלימות הזו אינה כי אם אחיזת עיניים, סיפור שאנו אוהבים לספר לעצמינו על עצמינו, מתוך ההרגל שסיגלנו לנו לא להתמודד וכך אנו משמרים את חולשתנו.

נקודה נוספת אנו למדים כאן בדבר היכולת להשפיע מתוך ההתמודדות עם החיסרון, שלא רק שדווקא מתוך ההתמודדות אפשר להשפיע על אחרים, אלא שהתמודדות עצמה ראויה לשמש שיעור חינוכי מועיל מאין כמוהו לאחרים המתמודדים בעצמם.