בטחון עצמי – שיעור שישי

סיכום דברי ר' ישראל

בשיעור הקודם הבאנו את הדרכת ר' ישראל במכתב? שבעבודת ה' על האדם למקד את מאמציו באותם מקומות שבהם יוכל להגיע לתוצאות, וביארנו: שאין כוונת ר' ישראל לומר לאדם העמל בעבודה: 'תהיה ריאלי, תתמקד במה שאתה יכול להשיג ותניח את מה שלמעלה מכוחותיך', חלילה. ודאי שעל האדם לשאוף לעלות ולהתקדם גם במקומות שבהם קשה.

אלא כוונת דבריו היא: שעל האדם לפעול בעבודה בצורה שמכוונת להגעה לתוצאות, כמו בביזנס. וכלשון הפסוק: "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה". וכשם שבביזנס האדם מתמקד היכן שקל יותר להצליח, לא בגלל שאין הדבר חשוב בעיניו, אלא בגלל שבעבודתו האדם מתמקד בהבאת תוצאות. כן הדבר בעבודת ה', על האדם לחשוב היכן אצליח יותר להגיע לתוצאות, וע"כ עדיף שאדם יתמקד בעבודה באותם מקומות שבהם יוכל להגיע להישגים רבים, ולבנות לעצמו בסיס יציב בעבודה. מאשר להשקיע בכל ולהצליח מעט, וגם לא להצליח לבנות לעצמו דרגה יציבה בעבודה.

עיון והצעת מקור לדברי ר' ישראל

בשיעור היום נציע מקור לדברי ר' ישראל אלה מדברי רבותינו הרא"ה ורש"י.

תכלית עמל האדם בעבוד היא להביאו להשגת תוצאות

כתב הרא"ה לבאר מדוע אין די בפירוט עונשו של החוטא כדי להזהירו, וכדברי הגמ': "עונש שמענו אזהרה מנין"? שלכאורה אם יש בדבר זה עונש, ודאי הוא שבורא עולם אוסר לעשותו?

כתב הרא"ה: אילו לא נאמרה אזהרה, ניתן היה להבין שהאדם יכול לעשות את העבירה, אלא שלאחר מכן עליו לספוג את עונשה האמור בצידה, שכן גם בדרך זו יכול האדם לבוא לתכליתו.[1] לכן באה האזהרה ללמדנו: כי רצון הבורא עולם הוא: שהאדם יגיע לתיקונו על ידי מעשה המצוות, ללא שיזדקק לתקן את עצמו באמצעות העונש.

וכן כתב רש" בפרשת ניצבים על דברי הפסוק "החיים והמוות נתתי לפניך וכו' ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך"[2] וז"ל: "כאדם האומר לחברו בחר לך חלק יפה בנחלתי, ומעמידו על חלק היפה ואומר לו את זה ברור לך" כלומר בורא עולם מכוון את האדם מה כדאי לו לבחור, אבל מצידו אין כאן הכרח, תוכניתו של הקב"ה תבוא אל תכליתה בכ"ג.

מדברי שניהם למדים אנו, כי על האדם לכוון דרכו בעבודה דרך המחשבה מה יביא אותו להשגת תוצאות לפי ערכו ויכולותיו, ולא רק למלא את החובות המוטלות לפניו.

דברי רבינו יונה כי תכלית המצוות היא תיקון העולם

אמנם רבינו יונה בשערי תשובה שער ג' כתב דברים שנראים כסותרים לדברינו, וז"ל: "אמרו רבותינו זיכרונם לברכה (אבות פרק ב משנה א): "הוי זהיר במצווה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות" והנה בתורה פורש מה יעשה לכל העובר על מצות לא תעשה: מלקות ארבעים, מיתה וכרת בידי שמים, וארבע מיתות בית דין. ומתן שכר על כל מצוה לא נתפרש בתורה, [והטעם] כדי שלא יחדלו לקיים המצוות הקלות ויתעסקו בחמורות לבדנה.

משלו על זה מענין המלך אשר אמר לעבדיו לנטוע בפרדסו כל עץ נחמד, ושכר אמר לתת להם, ולא הודיעם שכר מטע כל אילן, כי חפץ המלך אשר לא יחסר כל בפרדסו, על כן יטעו רב מינים נטעי נעמנים, ואילו ידעו עבדיו שכר נטיעות כל עץ מעצי הפרדס, אז יתנו את כל עמלם בנצרי מטעיו אשר שכרם רב מן השאר, להרבות השכר. כן ענין המצוות, כי הואיל השם לזכות את ישראל בקיום כל המצוות להנחילם חיי עולם, ולהיות כל המצוות יחדיו לווית חן לראשם, כי בהשלים חוק מלאכתם תהי משכורתם שלמה מעמו".

לכאורה מבואר בדבריו שהבורא עולם כן צריך את עבודת האדם שאל"כ מה לי מה יעשה האדם? יעשה מה שטוב לו.

אלא שיש לשים לב כי רבינו יונה מדבר פה על מצוות, ובהם התכלית היא עשייה ותיקון, ותכלית זו אינה ענין של כל אדם לבדו שהרי אין כהן גדול יולדת, אלא המצוות נמסרו לכלל ישראל כולו יחד, והינם תיקון שהעולם זקוק בו לאדם.

ההבדל בין המצוות לעבירות בחידושו של ר' ישראל

וא"כ לא דיבר הרא"ה על מצות אלא דווקא על עבירות. ובזה אומר ר' יונה שבמצות הבורא עולם לא גילה את השכר כיון שהמצווה אינה ענין פרטי של האדם אלא של כלל ישראל והעולם בכלל, ולכן על האדם לעשות זאת בלי חשבונות.

נשים לב, שלעומת המצוות ששכרם לא נתגלה כדברי ר' יונה, עונשן של עבירות מתבאר בתורה בפירוט, כיון שמהעבירות האדם כן צריך לעשות ענין פרטי, לעומת המצוות שלא נתגלה שכרם משום שהעולם זקוק למעשי האדם.

שאלה על הדברים: הרי בעוון אחד אדם עלול לאבד את כל עולמו

שאלו אותי, הרי לגבי איסור ריבית מבואר במדרש שהמלווה בריבית אין לו חלק לעולם הבא,^[3] א"כ אילו האדם יעשה את החישוב של ר' ישראל הוא עלול להפסיד את כל העולם הבא שלו על עבירה אחת של ריבית? התשובה היא: שאדם שיעשה את החשבון של ר' ישראל כראוי הרי הוא באמת ירא חטא, ואדם כזה שמנהל את חייו בדרך של יראת העונש כפי דרגתו, ועמל לתקן את עצמו ואינו גס בעבירות שבידו, מסתמא לא ייענש.

קו ברור של דרישה עצמית – בסיס לביטחון עצמי בעבודה

הדרך הזו שבה אדם בונה לעצמו קו אדום אישי שמבוסס על היכולות שלו, ועושה ביזנס עם המצוות. דרך זו מאפשרת לו לפתח ביטחון עצמי בקיום תורה ומצוות.

אלא שאנחנו איננו מצליחים לבסס לעצמינו קו כזה כראוי, כיון שאנו מורגלים לחשוב שהכל בגדר מוכרח, וממילא מה שלא נעשה הוא בכלל החובה לעמוד בהכרח, וממילא אנו נשארים תמיד מתחת לקו האדום שלנו.

עיוות זה כל כך טבוע במחשבתנו שאפי' איננו מבחינים כמה הוא בעייתי, הייתי פעם בכנס של משגיחים שאליו הוזמן אדם שהתעסק עם בחורים בעיתיים – על מנת לקבל את זכות הדיבור מרכזית. בדבריו הציג אותו יהודי כל מיני התמודדויות וקשיים מניסיונו עם בחורים, ואמר: שמגיעים אליו בחורים שאביהם 'חינך' אותם בצורה נוראה ואלימה, וכתוצאה מכך לא רק שלא התחנכו אלא הפכו לבחורים בעיתיים הסובלים מכל הבעיות. אמר אותו משגיח שכשהוא רוצה לעורר את אותם בחורים לתפילה הוא אומר להם: "אתה סובל מכל כך הרבה בעיות, ויש לך יצר הרע כל כך גדול, ואפי' הכי אתה לומד, זה דבר גדול ומוערך מאוד אצל הבורא עולם, והוא מאוד רוצה לשמוע אותך". כשהוא גמר ביקשתי לשאול שאלה, ואמרתי: מה נעשה אנחנו שאנו לא עובדים עם בחורים מאתגרים, האם הבחורים שלנו אין להם ייחודיות אצל הבורא עולם, רק אלו הבעייתיים? הייחודיות היא רק היצר הרע? ואני מוסיף כאן האם הייחודיות שלי יכולה להיות דווקא זה שאני לא מצליח, מי שמצליח אין לו מקום לייחודיות?

הגישה הזו היא תוצר של התפיסה של מוכרח, האדם מוכרח לעשות הכל, וממילא הוא תמיד ניצב מתחת לסף המינימום שלו.

אבל כאמור עלינו לעבוד על זה ולבנות לעצמינו קו אדום, כזה שיהוה את הבסיס של האישיות הרוחנית שלנו, ועל גביה נוכל להצמיח ביטחון עצמי בעבודה שאיתו נגדל את עצמינו מעלה מעלה בעבודה.

[1] כך עלינו לפרש את דבריו, כמו שמבואר ב"נפש החיים" שהעונש על חטא אינו סתם להציק לאדם, אלא מטרתו להחזיר את האדם לקדושה ולהוציא את הרע החוצה.

[2] דברים ל י"ט.

[3] שמו"ר משפטים ל"א ד, מדברי יחזקאל "בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה" (יחזקאל י"ח).