על מנת להשיב אות הילד לתפקוד נורמלי בתוך התא המשפחתי, עלינו להבין מהן נקודות התורפה בהן הדברים משתבשים. עם מי מהאחים או האחיות הוא לא מסתדר, מהן הסיטואציות בהם הוא מתפרץ או מאבד עשתונות.
על מנת להשיב אות הילד לתפקוד נורמלי בתוך התא המשפחתי, עלינו להבין מהן נקודות התורפה בהן הדברים משתבשים. עם מי מהאחים או האחיות הוא לא מסתדר, מהן הסיטואציות בהם הוא מתפרץ או מאבד עשתונות.
שונות והרמוניה בתוך הבית
בבית בו ישנם מספר ילדים, הם יכולים להיראות כלפי חוץ ממש דומים אך כל ילד הוא עולם מלא וכמו כן שונה! לכל ילד ישנן מידות אחרות ומבנה אישיות מסוים. לעיתים רק ההורים שמכירים את הילדים בתוך הבית מסוגלים לעמוד על השוני האדיר שיש בין ילד לילד.
דברי חז"ל שאמרו: "כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות", נכונים גם בין אחים ואחיות בתוך משפחה אחת.
השוני האמור לא אמור להפריע ואף צריך שלא להפריע לכולם לשבת סביב שולחן אחד, באופן פיזי ובאופן מטאפורי. לכל ילד ישנו סל מידות מסוים, ואף כשהוא פוגש במידות שונות יש לכל אחד את המקום שלו ואת הייחודיות השמורה לו. אך עם זאת, אמורה להישמר אווירה עגולה בבית, בה כל אחד מתפקד כראוי בתוך המשפחה.
לעיתים ילד אינו מסתדר בתוך המכלול הזה. הוא תופס מקום לא ראוי, האנרגיות של הבית מתרכזות בו באופן חריג ולא בריא. הדבר יכול להתבטא בכך שכולם צריכים להתחשב בו באופן מוגזם משום שהוא מייצר דרמות, צעקות, בכיות. לפעמים ההורה עצמו חש מפוחד ביחס לילד, הוא מרגיש צורך ודחיפות לרצות אותו באופן חריג משום שאם לא יהיה לילד מה שהוא רוצה הוא יעורר מהומות וצעקות. הדבר אף עלול להתבטא במריבות עם אחים או בכל התנהגות שדורשת מבני הבית לתת יותר מחלקם באופן נורמלי. כללו של דבר, המשפחה מסתובבת סביב ילד אחד באופן חריג ולא בריא, והוא מטיל עליה אימה.
מצב כזה כמובן אינו רצוי הן לילד והן להורים ולשאר בני המשפחה.
כיצד עלינו לפעול ומהי המטרה שאנו צריכים לשים לנגד עינינו?
עונש הוא לא חינוך
מתוך אינסטינקט אנו מסוגלים לחשוב שעונש או הרחקה של הילד מהשולחן, בידודו בחדר סגור, יפתרו את הבעיה. אך זו חשיבה שאינה מביאה לחינוך של הילד.
במצב בו הילד מתנהג בצורה האמורה, אין הדבר מעיד בהכרח על משהו בעייתי באופן אובייקטיבי. הילד אינו מוצא את מקומו בסיטואציה המשפחתית ועל כן המידות שלו ומבנה האישיות שלו, כמו כן הרגישויות אותן הוא נושא, גורמים לו להתנהג באופן האמור.
המטרה שלנו היא להחזיר את הילד לתפקוד הנורמלי בתוך המעגל המשפחתי. לשם כך עלינו לחנך וללמד אותו להצליח בכך. אם נעניש אותו לא נרוויח מכך מאומה, הן משום שהדבר בדרך כלל לא יישא פרי והן מחמת שהוא לא יקבל כלים נכונים להתנהגות נאותה. גם אם הוא כן יצליח להתגבר על התנהגותו מחמת פחד, לא שינינו מאומה ביכולות שלו.
אימון במקום בטוח
על מנת להשיב אות הילד לתפקוד נורמלי בתוך התא המשפחתי, עלינו להבין מהן נקודות התורפה בהן הדברים משתבשים. עם מי מהאחים או האחיות הוא לא מסתדר, מהן הסיטואציות בהם הוא מתפרץ או מאבד עשתונות.
לאחר מכן עלינו לאתר מקומות בהם אנו יודעים שיש לילד יכולת להסתדר בהם. לדוגמא, אם יש אח שדווקא איתו הדברים משתבשים, הוא מכה אותו באופן חריג או מתעמר בו באופן אחר, ולעומת זאת יש אח כלפיו הוא רך ומתחשב. במצב כזה נייצר לו סיטואציות בהן האינטראקציה שלו תהיה עם אותו אח שקל לו להתנהל מולו, כך תהיה לו הזדמנות להתנהגות נאותה וליחסים תקינים.
כך גם כל דוגמא אחרת בה אנו יודעים כי מבנה האישיות המסוים יצלח כראוי את הסיטואציה והתפקיד שלו. עלינו לייצר לו מקרים ופעולות במרחבים אלו, בהם הילד יחווה תחושות הצלחה ותפקוד ראוי.
הצלחות מסוימות אלו ונתינת פינות מסוימות בהן הוא מתפקד באופן מיטבי, יגרמו לו לחזור לתוך המעגל המשפחתי העגול וכך תפחת ההתמקדות המוגזמת והבעייתית בו עצמו.
דוגמא שונה יכולה להיות אם בת מציקה ומתנהגת שלא בחמלה כלפי אחיה או אחותה, יהיה נכון לאמן אותה להתנהגות חומלת וראויה עם בובות שיש לה. דבר זה ייצור בה אימון והצלחה במקומות אחרים, גם אם הם לא אנושיים-אמיתיים. באופן זה היא תפתח גישה מצליחה בחייה ותוכל להעתיק אותה לתוך החיים האמיתיים.
מידות עשויות לבוא לידי ביטוי אפילו באזור גיל שלוש, וכך גם ניתן להוביל אותן לידי אימון וטיפול נכונים.
חשוב לציין כי מניעת עצמאות מהילד מראש, על ידי כך שלא ניתן לו דברים משלו או מקום פיזי משלו על מנת למנוע ממנו מריבות על חפציו – זהו רעיון גרוע, עשייה זו לא תחנך את הילד. עלינו לפתח בילד עצמאות אישיותית ומקום משלו על מנת שיסתדר ויחלוק את עולמו עם אחרים.
אם נמנע מהילד לבנות עולם משלו כדי למנוע התנגשות עם אחרים, זהו אינו חינוך אלא מניעת חיים.
באופן שנייצר לילד חוויות מצליחות באזורים בטוחים בבית, נחזיר אותו לתפקוד נכון ונורמלי בתוך המשפחה הרחבה.