מי שינהיג בביתו שלא מפריעים לאבא בלימוד והוא עצמו מפסיק על כל צעד ושעל, אין ערך לאמירה ש'לא מפריעים לאבא בלימוד'. מה גם שאותם ערכים עצמם כמו ערך לתורה ואהבה ללימוד, עשויים להיווצר על ידי שמירה שלא להפריע באמצע הלימוד, ויכולים להיווצר גם מעצם הראייה עד כמה הנאה יש בלימוד תורה.
עקרונות וקווים אדומים כהכנה ליראת שמים
תחילת החינוך אינה מתחילה במישור התורני. החינוך עובר ב'דרך ארץ' שקודמת לתורה, משום כך את היסודות בחינוך עלינו לטעת במישור האנושי של ה'דרך ארץ'.
וכך היה ר' ירוחם אומר – כי ה'דרך ארץ' והתורה הן באותה המידה, אלא שדרך ארץ היא כבגד העשוי משק, בעוד התורה עשויה ממשי.
משום כך החינוך מתחיל תמיד במקום שהילד עומד, הן מבחינת יכולותיו והן מבחינת השפה אותה הוא דובר. עלינו להתחיל לחנך מהמקום בו הוא נמצא, מהמקום האנושי, כשבעתיד העקרונות האלו יקבלו מימד תורני בנושאים אחרים.
תחילת הכניסה ליראת שמים היא בהצבת קווים אדומים לפני הילדים. ילד צריך להבין ולחוש כי ישנם דברים שלא ייעשו. כאמור, עוד קודם העקרונות התורניים ישנן נורמות בדרך ארץ שעלינו להציב בפני הילד כדברים אשר לא ייעשו.
קו אדום הוא כמו קיר, הוא בלתי עביר לחלוטין. ההתנגשות בו תייצר מכה כואבת, בין שהקיר תוחם מרחב גדול ובין אם הוא תוחם מרחב זעיר. אין זה משנה מה רמת הפתיחות בחינוך וכמה שהמרחב שאנו מאפשרים לילד מרווח, הקיר – הקו האדום – מתפקד באותה המידה.
ישנם דברים שאפילו מבחינה טכנית לא ניתן להתגמש ולשחק בהם, כמו הזהירות בכביש. זהו דבר חד משמעי שהילד יודע: לא יורדים לכביש.
מעצבי מסורת
קווים אדומים ונורמות בבית מייצרים את המסורת שאנו עצמנו בונים, כך נוצרת מסורת ומשורטט מבנה במשפחה. משום כך עלינו להיות ערים לעובדה כי ישנו שוני רב בין משפחה למשפחה, לכל משפחה מבנה חיים ורגישויות שונות, כך שהגבולות בה נוצרים באופנים שונים ובעצימות אחרת.
עלינו לייצר את המסורת הזו בחכמה ובהבנה עמוקה של המקום של הילד בתוך המרחב בו הוא חי, ומהם הכוחות שבו – על מנת לבנות את הגבולות באופן מיטבי וראוי.
גבולות בכל גיל
גבולות יכולים להיות ולהיווצר בכל גיל, גם כשהילד קטן וצעיר. למשל, לא להציק לשני וודאי שלא ליהנות מכך, לא להתכבד בקלונו, אלו דברים שאנו צריכים ויכולים לחנך אליהם מגיל צעיר ממש. בד בבד עלינו לעשות את הדברים בחכמה ובהיגיון, תוך הבנה במבנה הנפש של הילד.
קו אדום עשוי להיווצר מהוראות ישירות לילד – כמו גם מהיחס למעשים של אנשים אחרים.
ישנם גבולות שהם משותפים לכל המשפחה וגם לסביבה, כמו שמירת שבת כשמתגוררים בסביבה שכולה שומרת שבת. במקרה כזה, אם הילד רוצה לחלל שבת הדבר אומר דרשני ויש לבדוק את העוגן שיש לו במשפחה.
קווים אדומים אמורים להיווצר ביחס לסביבה, כלומר: אנו מבינים שכך אנשים מתנהגים בסביבתנו, אך אצלנו לא עושים כך וכך. קווים אדומים אמורים לייצר שינויי וייחוד מהסביבה. כל אחד עושה את הדברים באופן שונה, אך זהו עיקרון הדברים.
ישנם קווים אדומים שהם ב'בין אדם לחברו', שגם זה נושא חשוב שאמור להיות יסוד בבית, וישנם קווים אדומים של 'בין אדם למקום'.
הדברים באים לידי ביטוי בדברים שונים ובהטעמות שונות. ולכל אדם ישנה את הדרך שלו בבניית יסוד זה של גבולות כיסוד וכהכנה ליראת שמים.
בנוסף, עלינו לשים לב לכך שהעקרונות שאנו קובעים יהלמו את מידתנו ואת התנהגותנו, שאם לא כך – הדבר יהיה מזויף מתוכו ואין בו ערך.
למשל, מי שינהיג בביתו שלא מפריעים לאבא בלימוד והוא עצמו מפסיק על כל צעד ושעל, אין ערך לאמירה ש'לא מפריעים לאבא בלימוד'. מה גם שאותם ערכים עצמם כמו ערך לתורה ואהבה ללימוד, עשויים להיווצר על ידי שמירה שלא להפריע באמצע הלימוד, ויכולים להיווצר גם מעצם הראייה עד כמה הנאה יש בלימוד תורה.
כללו של דבר, עלינו להתייחס לגבולות ולעקרונות כאל דבר יסודי ובסיסי הבונה את כל התשתית של יראת שמים.