חשבון נפש

לכל אדם ישנה שאיפה להיות אדם גדול. אדם גדול, כמו האבות הקדושים, כמו הקדמונים. כל אלו שהם ההשראה הם גם היעד. זהו חלק מעבודת ה' שלו, להתקדם, להתעלות.
אך אליה וקוץ בה, כי הדרך לשם תמיד תהיה קשה, תמיד רצופה מכשולים ונפילות. כך האדם נפגש עם האישיות שלו, עם עצמו, רק בנפילות. שם הוא חש ומכיר את הנפש שלו – את כל מה שהוא שלו. כשהוא רץ הוא נמצא ביעד, באותה הדמות שהוא שואף אליה, הוא לא יודע על עצמו כלום.
המקום היחיד שהוא פוגש את עצמו הוא בכישלון, בנפילה, בכאב. וזה דבר נורא, שבעבודת ה' האדם ייפגש ויכיר את האישיות שלו רק בכישלון.
כך, גם כשאדם חושב על הקב"ה שרוצה אותו ומעוניין בו, הוא תופס את הקשר ואת הרצון של ה' בו בדמות האידיאלית המושלמת, בדוגמא שאותה הוא מנסה לחקות.
במחשבה ובדמיון שלו, הקשר של ה' הוא עם האדם שהוא איננו בינתיים, עם הדמות שהוא רוצה להיות. אבל מה עם הקשר של ה' איתי עכשיו, ככה, כמו שאני? אין קשר! כי אני לא חושב ומרגיש את עצמי ככה, עכשיו, בהווה. אנחנו עלולים לחשוב שה' רוצה אותנו תקניים, עשויים לפי התקן, מושלמים לפי דגם שצריך להיות.
אבל האמת היא שה' רוצה אותנו בדרך, בתהליך. העניין הוא ההתמודדות שלנו מול הדרישה והחובה של התורה, של המצוות. בדרך ליעד מתגלים כוחות, דרך המכשולים אנחנו יודעים על עצמנו דברים שלא ידענו, ואלו לא רק דברים קיימים שהתוודענו אליהם בדרך, אלא דברים חדשים יוצאים אל הפועל, נוצרים ומתחדשים. שם רצון ה' בנו נמצא.