נשיאה בעול – לצאת מעצמי
עבודה רוחנית בכל תחום אינה נצרכת ל'הצלחה', אין לה קו סיום בו הושלמה המלאכה. העבודה היא תמידית, וכמו דרך חיים, אין בה הישגיות אלא גדילה תמידית.
המלחמה והטרגדיות האיומות המתרחשות יום יום, מניחות לפתחינו בקשה וקריאה ליחס נכון אליהן, תוך דרישה לעבודה בתחום העולה מהן. אך היקף הטרגדיות המלוות את המלחמה בעצימות כל כך גבוהה, אינו מאפשר לנו להגיב כראוי בדרך העבודה, בוודאי כפי שהן נחוות באופן אובייקטיבי.
אך כפי שאנו יודעים, בכל עבודה נדרש מאיתנו לעבוד מהמקום שלנו עם הכלים שיש בידינו. כך גם ביחס למלחמה, אומנם אין לנו את היכולת להכיל ולהגיב לכל היקף המלחמה, אך אנו צריכים לקחת את הנושא למקומנו ולעבוד עליו באופן המתאפשר לנו.
אמנם נעבוד באופן מעשי בכלים וביכולות שלנו, אך כדי לעמוד על הנושא העולה מהאירועים סביבנו אנו צריכים להבין אותו במלוא החדות.
נושא העבודה העולה בימים אלו הוא נשיאה בעול עם חברו.
נעיין בשורש הנושא לעומק, וכך נדע על מה עלינו לעבוד וכיצד.
נשיאה בעול היא יסוד הבריאה. על כך השתית הקב"ה את העולם שברא.
אך הדברים מצריכים התבוננות – כיצד ישנה נשיאה בעול בבריאת העולם, כשעדיין אין זולת ואין אדם לשאת עימו בעול?
הרמח"ל מבאר כי הקב"ה ברא את עולמו משום ש'רצה להיטיב מטובו לזולת'. משמעות הדברים היא שהזולת חשוב לבורא.
החידוש בדברי הרמח"ל הוא שהשפעת הטוב שמשפיע הקב"ה לעולם אינה באופן של השפעה מבחוץ, כלומר – שהקב"ה ברא את האנשים ואחר כך רוצה לכלכלם ולעזור להם, אלא ההטבה לעולם היא ממש חלק ממנו. הבריאה נמצאת אצל הקב"ה במובן של חוק טבע – 'חוק הטוב להיטיב'.
כך אנו למדים כי יסוד הבריאה הוא כי הנברא תופס מקום אצל הבורא, מכך הנבראות שלו.
הבורא הכין לכל בריה ובריה את המזון המדויק שלה, כך אנו יודעים שאפילו לחיידקים יש את המזון המדויק שלהם. וכמו שכתב ה"דעת תבונות" – רוצה ליהנות את ברואיו".
נשיאה בעול שונה מחסד
מתוך הבנה זו נעמוד על המושג נשיאה בעול בין האדם לזולתו.
נשיאה בעול שונה מחסד. כשאדם עושה חסד עם חברו, החיים של הזולת עומדים לכשעצמם, במקומם, והאדם נדרש לסייע ולעזור לו במקומו. לעומת זאת 'נושא בעול' הוא דבר עמוק יותר – זהו אופן שבו הזולת תופס מקום בתוך החיים של האדם, ומתוך מקום זה הוא מסייע לו. ממש כפי שאנו ביחס לבורא – 'חוק הטוב להיטיב', כך הזולת צריך לתפוס מקום אצלנו.
זוהי חשיבותה של מידת 'נשיאה בעול'. על מידה זו אף השתית הסבא מקלם את כל עבודתו הרוחנית.
החיים מפרשים את עצמם
חשיבותו של הנושא ברורה, אך כיצד נוכל להתחיל וליצור מצב בו הזולת יהיה ממש כחלק מחיינו?
אנו צריכים לפתח בקרבנו את המקום של נשיאה בעול – להכניס את חיי הזולת לחיינו, אך נצרכת בכך חכמה, כיצד לחוש את חיי האחר בתוך חווית החיים שלנו מבלי לנכס אותו וליפול שוב לאגואיזם ולהתמקדות ב'אני'.
הרי אם נראה את האחר דרך המעלות שאנו תופסים אותן כמעלות, ודרך הדברים שיש בו המדברים אל ליבנו, שוב נתבוסס בעולם שלנו, בערכים שלנו ובהעדפות האישיות שיש לנו, ושוב לא נצליח לחצות את הפער שיש בינינו לבין הזולת.
כיצד נדלג על מכשול זה?
בדרך כלל אנו מבחינים באנשים כמו גם בתופעות, דרך תפיסת העולם שלנו ודרך הרעיונות הגדולים. דרך הכללים אנו גוזרים את הפרטים ומפרשים אותם. זהו האופן בו אנו יוצרים סיפור על דברים שונים בעולם.
הגישה שלנו לזולת אמורה להיות באופן שונה. לא לאבחן את חיי האחר דרך הכללים והרעיונות, אלא דרך הפרטים כשהם לא משובצים בתוך סיפור. אנו צריכים להתבונן על הזולת בחיי היום יום שלו בלי לפרש אותם ולהתיך אותם לתוך סיפור כללי.
כשנתבונן על אנקדוטות שונות בחייו בסקרנות וללא שיפוטיות, לאחר זמן נבחין כי הפרטים מתגבשים לכדי סיפור, אבל סיפור שונה ממה שחשבנו, דברים חדשים יתגלו בחיי האחר. שונים מכפי שאנו היינו מספרים וחושבים על חייו.
זוהי נתינת מקום לאחר – לספר את סיפור חייו מתוך נקודת מבטו – מתוך חייו כפי שהם אצלו, ולא כפי שאנו מחילים עליו.
כך אנו לא ניפול לאגואיזם ולהתבוססות בעצמנו, כי הרי נתנו לאחר לספר את חייו מנקודת מבטו-חייו.
התבוננות כזו בחיי האחר תביא את הזולת לתפוס מקום בתוך חיינו ולשאת איתו את חייו שלו.
זהו 'נושא בעול עם חברו' במובן הכי גבוה של המושג.
חז"ל אומרים כי כשם שהאחים לא עמדו בתוכחתו של יוסף, כך האדם לא יעמוד ביום הדין בפני תוכחתו של הקב"ה שידון כל אדם כפי מה שהוא.
מהי כוונת חז"ל 'כפי מה שהוא'? מבאר הסבא מקלם כי בדין העתיד לבוא, הקב"ה יעמיד מעשה של האדם מול מעשה אחר שלו, ומתוך כך יתקיים הדין ויישפטו מעשיו.
תיאור זה לא מבטא דרך להביך את האדם ולהוכיח לו כי מעשיו היו רעים וחטאים, אלא זהו תיאור בו מעשה האדם מקבל הסבר ומשמעות מתוך חייו שלו עצמו, ללא שיפוטיות וסיפור חיצוני. המעשים אינם מתפרשים לרעה ביחס לסיפור חיצוני, אלא כל פרטי מעשיו המפוזרים יוצרים את הסיפור שלו, כשמתוכו האדם נשפט.
זהו האופן בו חיי הזולת צריכים להיות לנגד עינינו. לראות אותם דרך נקודת מבטו של האחר ולא להעביר אותם לשפיטה על פי המבט שלנו.
כשאנו מביטים כך על העולם ועל האנשים סביבנו, החיים שלהם יראו לנו מפתיעים ומעניינים, שונים ממה שאנו היינו מספרים.
זוהי עבודה קשה – להתמסר לחיים של האחר בלא שישרתו אצלנו משהו, אך זהו 'נושא בעול עם חברו'.