כאשר באים להתפלל מתוך מצב של צרה ודין, יש להיזהר שלא להיות מרוכזים רק בעצמנו ובאופן הטיפול בצרה הפרטית. תחת זאת, יש להעמיד מחדש את הערכים בצורתם הנכונה, כך שכל התפילה תסוב סביב העמדת צורת האדם על פי ערכים אלו.
כאשר באים להתפלל מתוך מצב של צרה ודין, יש להיזהר שלא להיות מרוכזים רק בעצמנו ובאופן הטיפול בצרה הפרטית. תחת זאת, יש להעמיד מחדש את הערכים בצורתם הנכונה, כך שכל התפילה תסוב סביב העמדת צורת האדם על פי ערכים אלו.
מצב מלחמה – עבודה מצד מידת הדין
בימים אלו חווים אנו מציאות מורכבת ביותר הקב"ה מדבר איתנו דרך מאורעות העולם ובמקרה הזה רב הנסתר על הנגלה כשרואים את הסכמת כל ראשי אומות העולם גם אלה העוינים אותנו בדרך כלל במצבי סכנה הרי שהנושא מורכב יותר מהנראה לעין.
המלחמה שאנו בתוכה מעוררת בנו את הצורך להתפלל ננסה להעמיד את עבודת התפילה מתוך מציאות זו.
תפיסת האדם בדרך כלל במצב מלחמה הוא הישרדות ומטבעה של הישרדות המחשבה על עצמו אני בסכנה ואני צריך להינצל, ואף שהוא משתדל לחשוב על אחרים עיקר התקוה שלו שלא יקרה לו אסון. גם בתפילתו של אדם הרגילות כמו בצרה פרטית להתפלל שינצל מאסון והתחושה שמתלווה בכל התקפת טילים ברוך ה' זה לא נפל כאן. אמנם משתתפים מאוד בצער אחרים אך עיקרה של התפילה עומדת על הינצלות מצרה.
מדברי הרמ"ע מפאנו נראה שתפילה כזו במצב דין מתוח נחשבת כמסירת דין על חברו משום שהדין קובע שצרה תבא וכשהוא מוציא עצמו מאותה צרה הרי הוא מוסר דין על חברו.
וכך כתב הרמ"ע מפאנו בעשרה מאמרות מאמר חקור דין חלק א' פרק י': עוד אמרו בגמרא ברכות נה. כי שלשה דברים מזכירין עונותיו של אדם קיר נטוי ועיון תפלה ומוסר דין על חבירו וכו' אבל להזכיר עונות דמשמע אפילו שנעלמו ואבד זכרם מכל מקום על ידי מעשה אסורן חוזר וניעור בעינן ג' דברים יחד הא' קיר נטוי ואולם בגמרא פרק לפני אידיהן ע"ז יא: ובמדרשות במקומות רבים פירשו קיר שמשמעו אדון והוא מיפיפיתו של לשון יוני ובהיות אצלו כביכול תשות כח כמו שדרשו ספרי האזינו על פסוק (דברים לב יח) צור ילדך תשי והאדם מעיין בתפלתו דמשמע שהוא מבקש צרכי עצמו לא זולת ומוסר דין הנטיה העליונה על אחרים כאלו הוא נקה מעון אז ודאי אפילו עשה תשובה ממה שזכר לא בלבד עונותיו נבדקים אלא גם הנשכחות מלב מקטרגים עליו מעתה והוא רחום יכפר.
כשהעולם במצב של 'קיר נטוי' כלומר שהקב"ה מתנהג במידת הדין אדם מרגיש צורך להתפלל אך כשהוא מעיין בתפילה 'שהוא מבקש צרכי עצמו' הרי הוא מוסר דין על חבירו משום שהוא מוציא את עצמו בלבד מן הדין מהלך כזה מעמיד את האדם במבחן כאילו הוא נקי מעוון וזה עצמו מזכיר את העוונות אפילו הנשכחים מלב.
בנפש החיים רואים עניין מרכזי מאוד שהקב"ה מנהיג את העולם לפי צורת אדם, כלומר לא זו בלבד שמעשי האדם קובעים את ההנהגה אלא ההנהגה העליונה עצמה היא בצורת אדם אם ביושר ואם בעקמימות.
וביתר עומק נראה שהבחנה זו מיוחדת היא לתפילה. בנפש החיים שער א' פרק ו' מבואר כי היסורים הינם תוצאה של עבירה היא מכניסה את האדם למציאות של רע שאותה מציאות צריכה לצאת לפועל על ידי היסורים, אך בשער ב' פרק י"ב כותב שאדם המתפלל על צערו הרי הוא משול לאדם שבנו שתה לשכרה ובאותו זמן הוא מזיק לעצמו ושובר כל עצמותיו עד כמעט מיתה ואחרי זמן כשמרפאים אותו הרטיה מכאיבה לו והרי האב הצטער מאוד בזמן שבנו הזיק לעצמו כך הבורא עולם מצטער בזמן העבירה ואחרי כן כשאדם מתפלל על היסורים צריך לעמוד לנגד עיניו צער השכינה.
ומתבאר כי בתפילה מעמידים את היחס הנכון בין הנברא לבורא, ובמרכזו של יחס זה ניצב עניין אחד ויחיד: העמדת צורת האדם על מכונה הנכון. משום כך, אין התפילה מזכירה את הייסורים הבאים כתוצאה מן העבירה, אלא מתמקדת בכאב השכינה על אובדן צורת האדם.
כאשר באים להתפלל מתוך מצב של צרה ודין, יש להיזהר שלא להיות מרוכזים רק בעצמנו ובאופן הטיפול בצרה הפרטית. תחת זאת, יש להעמיד מחדש את הערכים בצורתם הנכונה, כך שכל התפילה תסוב סביב העמדת צורת האדם על פי ערכים אלו.
בהתבוננות בתפילת שמונה עשרה, ניתן להבחין כי כולה בנויה על הציבור. ברכת 'תקע בשופר' עוסקת בקיומו של כלל ישראל, ועיקרה הוא 'וקבצנו יחד' – אחדותו של העם. ואולם, במציאות, בני האדם נוטים לאחדות ולעזרה הדדית בעיקר בשעות צרה, ואילו בשעת שמחה ורווחה הם מעדיפים את חייהם הפרטיים ואינם רואים צורך באיחוד. זהו עיוות במושג 'יחד', אשר התפילה קוראת להתבונן בו ולתקנו.
בברכת 'השיבה שופטינו', כתב הגר"א כי נושאה הוא 'שמחה', כפי שמשתקף במילים 'והסר ממנו יגון ואנחה'. כלומר, השמחה היא תוצאה ישירה של ברירות, כאשר ישובו השופטים והדברים יתבררו, תשרה שמחה בעולם. ואולם, מושג השמחה במציאות העכשווית מעוות. לדוגמה, בשמחת חתן, על אף הסיבות הרבות לשמוח – כניסתו לשלב חדש בחייו והשגת שלמות מסוימת – נשתרש מנהג פסול של שתיית יין כתנאי לשמחה. עיוות זה של מושג השמחה הוא עקמומיות שיש להסיר באמצעות התפילה, המעמידה את צורת האדם על מכונה.
התבוננות נוספת בברכת 'על הצדיקים' מגלה את הבקשה: 'ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת'. הכוונה היא לעושר המגיע למי שבוטח באמת. נשאלת השאלה, מדוע נדרש ביטחון שלם כדי לזכות בעושר? התשובה נעוצה בכך שהעושר, מטבעו, עלול להוציא מן האדם את מידותיו הרעות. כאשר אדם מדמה לעצמו מה יעשה כשכל האפשרויות פתוחות בפניו, הוא עלול להיחרד למראה מידותיו הרעות – עצלות, גאווה, שתלטנות וכיוצא באלה – היוצאות אל הפועל. לכן, רק הבוטחים, אשר שאיפתם היא להוציא אל הפועל את כבוד שמיים, הם הראויים לזכות בעושר כדי לממש את מעלתם. גם הבקשה 'ושים חלקנו עמהם לעולם ולא נבוש כי בך בטחנו' מבטאת את הרצון לדבוק באותם אנשים שכל עניינם הוא גילוי כבוד שמיים.
כך אפשר לראות בכל השמונה עשרה כשמתבוננים נכון להעמיד את המושגים בצורה נכונה על מקומם כמו שכתב הנפש החיים שהתפילה מעמידה מחדש את הקלקול בצורת אדם.
בעת צרה גדולה כל כך שהקיר דהיינו הקב"ה נטוי כלומר עומד בתשות כח שלא כצורתו הנכונה, אל לנו להתפלל עבור עצמנו בלבד ובכך למסור דין על אחרים, שכן תפילה כזאת מזכירה עוונותיו של המתפלל, וגם עוונות ישנים שכבר עשה עליהם תשובה נזכרים לו, אלא נתפלל בהחזרת צורת אדם על מקומה נעמיד לעצמנו את מערכת המושגים בצורה מתוקנת כמו שהראינו להתבונן בתפילת שמונה עשרה.
אם נתבונן מה חשים בימים אלו מתכנני ויצרני הכלים האסטרטגים…
אנו במצב מיוחד, מצב בו חלק מעם ישראל עושה דברים…
האדם כלוא בתוך עצמו, הוא חושב את המחשבות הנכונות, החיים…
במהלך המלחמה הקב"ה שמר ושומר עלינו. כן, גם כשנהרגים חיילים…
במערכת חינוכית, בין אם היא ביתית ובמיוחד כשהיא מוסדית, תיתכן…
תלמידי רבי עקיבא לא היו אנשים קטנים, מדובר בגדולי עולם…
היכולת לראות פרטים בעולם סביבנו, בין באנשים ובין בדברים אחרים,…
נשיאה בעול שונה מחסד. כשאדם עושה חסד עם חברו, החיים…
הקב"ה הניח לפתחנו אסון בהיקפים כל כך גדולים שאינם מאפשרים…
עבודת ה' היא דרך חיים ולא משימות אותן צריך להצליח…