נורמליות ולעג – הדרכה לבין הזמנים

אחד ממפסידי הזהירות הוא החברה, כשההתמודדות של האדם עובד ה' היא הלעג אותו הוא מקבל מהחברה. וכך כותב הרמח"ל – 

"ואם יארע לו שימצא בחברת מי שילעג עליו, לא ישית לבו אל הלעג ההוא". 

אם נרצה לחשוב על מצב של אדם החשוף ללעג החברה בתוכה הוא חי, ולא כמקרה יוצא דופן, ימי בין הזמנים הם דוגמא משקפת.

אדם עובד ה' המנסה להתעלות ולקנות מעלות, יחוש בנוח כשהוא נמצא בבית מדרש – "בתוך הזמן", שם האוירה תומכת בו להגביה עוף ולהתאמץ בעבודתו. אך כשהוא שוהה בימי בין הזמנים באווירה "רגילה", הוא עלול לחוות לעג גלוי או סמוי למאמץ שלו להתעלות. הוא עלול לשמוע את הקולות הטוענים נגדו – 'תהיה נורמלי'. זהו מצב של לעג כלפי העמדה הנפשית שלו המנסה להתאמץ יותר בעבודת ה'. 

הרמח"ל ממשיך את המשפט כך – "אדרבא, ילעג על מלעיגיו ויבזם".

זוהי תגובה שיכולה להיראות לנו קיצונית. מדוע לא הדריך אותנו הרמח"ל שלא לשים לב אליהם, או שיאמר לנו לחשוב על כך שאנו עתידים ליתן את הדין רק לפני הקב"ה ולא בפני בשר ודם, ולכך אין לנו להשיב ליבנו לדבריהם וכדו'? מדוע התגובה היא לעג נגדי?

ננסה להבין: מהו לעג של החברה? מה היא אומרת לאדם המנסה להתעלות? 

המסר של החברה כלפי העובד הוא – 'לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות' כלשון הרמח"ל, ובתרגום עממי – תהיה נורמלי! זהו לעג של אנשים מבחוץ.

וכשזהו הלעג, מה יש לו להשיב להם? במה הוא ילעג להם כתגובה? 

אם יענה שהוא רוצה להיות עובד ה' זהו לא לעג, זו תשובה – 'אומנם אתם נורמליים, אבל אני רוצה להיות בר מעלה'. מהו הלעג כנגד?

הלעג הנגדי צריך להיות באותה מטבע של הלעג שלהם. אם הם טענו לו לאי נורמליות, זו גם תשובתו – אני הנורמלי ואתם אלו שלא.

עובד ה' האמור צריך לתפוס את עצמו כנורמלי. לעיתים אנו מזהים את העולם בחוץ כלא דתי אבל נורמלי. זוהי תפיסה שאנו צריכים לשנות. אם לא כן לא תהיה לנו אפשרות ללעוג כנגד הלעג של העולם.

בימי בין הזמנים אנו מסוגלים לחוש את עצמנו כלא נורמליים, בשונה מימי הזמן בהם אנו חשים כראוי. פער זה מצריך מחשבה וחשבון נפש על התפיסה שלנו.

נחשוב לדוגמא – מי שבורח מאריה, גם אם זה לא נוח – זה נורמלי. אך זה יהיה נכון רק אם אריה אכן ירדוף אחריו, אחרת זה יהיה לא נורמלי.

בימי הזמן ישנה דחיפות להתעלות מעבר לכוחות הטבעיים שלנו, אנו מנסים להתעלות מעל עצמנו ולרכוש מעלות נוספות – אלו ימים ש'אריה רודף אחרינו'.

לעומתם ימי בין הזמנים אלו ימים 'רגועים'. אם נתנהג כאילו אריה רודף אחרינו, וננסה להיות באותו מאמץ ולהחזיק במדרגה גבוהה – ניפול מהר מאד.

ימי בין הזמנים אלו ימים בהם כל אדם צריך לבנות לעצמו את הנורמליות שלו. להתחיל ממש מאפס, לבחון מהו המינימום שלו שלא דורש מאמץ, כזה שמתחת לכך הוא לא יכול לחשוב על עצמו ככזה. זו צריכה להיות רמה מינימלית שמאפשרת לו "ללעוג" למי שלא נמצא בה. 

כשאדם ימצא את הנקודה הזו, הוא יוכל להחזיק בה בקלות בימי בין הזמנים בלי ליפול. זו נורמליות.

כשזו התפיסה העצמית של האדם בימי בין הזמנים, המדרגה שהוא נמצא בה בימי ה'זמן' לא תקרוס, היא תהיה בהשהיה ותחכה ל'זמן'. כי כשהוא תופס את עצמו בימי בין הזמנים כבאותה דרגה, העבודה שלו קורסת ואיתה גם הערך העצמי, מה שיקשה עליו לקום ולהשתקם.

המשגיח ר' יחזקאל לווינשטיין אמר שהדבר הנורא בבין הזמנים, הוא שבחור נפגש בעולם חסר 'עבודה'. מקרירות שמפגש כזה מייצר קשה לצאת.

במקרה כזה לא רק שהאדם יורד ממדרגתו, כל מושג עבודת ה' נשבר וקורס.

בנקודה זו חשוב שנחדד, העולם בחוץ הוא לא 'כלום', לא זו צריכה להיות ההסתכלות. וכמו שאמר הסבא מקלם – 'העולם בחוץ הוא טוב אך התורה טובה בכפל כפליים'. אדם יכול לתפוס את העולם בחוץ כמשהו ועדיין לקבוע כלפיו מהי נורמליות.

מהי אם כן 'נורמליות', זו שנקבעת בצורה סובייקטיבית על ידי האדם עצמו?

צורת חיים בה אני יכול לבטא את כל כוחות הנפש שלי – זו נורמליות. הביטוי לא חייב להיות שווה בכל כוח מכוחות הנפש, גם לא באותה עצימות. אלו כבר נתונים לבחירת האדם איך ובאלו אופנים הוא יבטא את כוחות נפשו, ממה הוא יתלהב, היכן הוא יסתקרן וכן שאר כוחות הנפש. 

העיקר הוא שלא ייוותר כוח נפשי שלא יבוא לידי ביטוי, שכלפיו האדם יהיה נכה ומוגבל.

בנקודה זו שונים ימי בין הזמנים מימי השגרה. בתוך ה'זמן' אדם מנסה לפרוץ את המחסומים של עצמו, להגיע להישגים גדולים יותר, להתפתח בעבודת הנפש וכדו'. בזמן כזה ישנם כוחות שבאופן זמני ויזום נדחקים כדי לאפשר למשהו אחר לצמוח ולהשיג משהו יוצא דופן.

אך בימי בין הזמנים האדם צריך לגייס את כל כוחות הנפש ולבחון היכן הם עוזרים לו ואיך הם מקדמים אותו בעבודת ה'. הרמה אותה הוא מזהה כתומכת בעבודת ה' שלו – זו הנורמליות שלו. 

מעבר לזה הוא יכול כביכול "ללעוג" למי שמעצים ומשתמש בכוחות נפשו באופן שאינו נצרך לעבודת ה'. 

זהו הלעג שמבקש הרמח"ל ללעוג חזרה למלעיגים על עובד ה'.