חברה רעה מפסידת הזהירות

המפסיד השלישי שמונה הרמח"ל במפסידי הזהירות הוא החברה, וכך כותב –

"והמפסיד השלישי הוא החברה, דהיינו חברת הטיפשים והחוטאים" וכו'.

ככלל נאמר, לימוד ספר מוסר באופן נכון נעשה בקריאת הפרקים באופן שיעקבו אחד אחרי השני. שכל פרק יהיה המשך העיון למה שהונח בפרק הקודם. מעבר בין רבדים ובין אופני קריאות שונים מאבד את המשמעות שנבנית שלב אחר שלב בספר.

אם כך, גם כאן נקרא את דבריו באופן בו למדנו את המפסיד השני – הליצנות, בו נזהרנו מלקרוא קריאה שטחית. גם פה נקרא את דבריו בגנות החברה הרעה, באופן שלא יתפרש לנו באופן טבעי דרך ההנחות הקודמות שבאנו איתן. אחרת הלימוד ייהפך לגורם התעוררות ולא לעיון שכלי.

החברה הרעה אינה זו שמצטיירת לנו בחשיבה טבעית – שכונה של אנשים רשעים או מקום שאינו יהודי. הרי באופן זה הדברים ייראו כלא נוגעים אלינו.

"חברה רעה" היא אותם אנשים עליהם כתב הרמח"ל –

"אחר שנתאמת אצל האדם חובת העבודה והזהירות בה, יתרפה ממנה או יעבור על איזה דברים ממנה כדי שלא ילעגו עליו חבריו או כדי להתערב עמהם".

מדובר באדם שכבר השתלם במידת הזהירות, כבר הגיע למעלות בעבודה זו, ובכל אופן חברתו והאנשים עימם הוא מתרועע יפסידו לו את מעלתו ועבודתו על ידי יחסם המזלזל.

מי שניגש לעבודה ומתעסק "בדברים הקטנים", אלו שדרכם אפשר לעמוד על גדלות המושג, מכיר את הניכור וחוסר ההבנה מצד הסובבים אותו. הדברים הקטנים לא מתקבלים בהבנה אצל החברה, זו שחיה דרך המסרים הגדולים – דרך הסיסמאות.

מי שעוסק בעבודת ה' תחסר לו חברה. זו בעיה גדולה יותר מהליצנות, כי גם אחר שהשיג את מניעת הליצנות ורכש לעצמו כובד ראש, הוא עלול להפסיד אותם על ידי לעג החברה.

גם כשהתגבר על היצר הפנימי נכון לו מאבק גדול אף יותר עם היצר החיצוני – החברה.

"כי אם יאמר לך אדם: 'לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות', אף אתה אמור לו, במה דברים אמורים, בבני אדם שעושים מעשי אדם, אך לא בבני אדם שעושים מעשי בהמה".

אלו דברים שנשמעים חמורים כשאנו עוסקים באנשים שאינם נזהרים ואינם שמים לב לפרטים הקטנים. אך זה מבטא כמה החברה חזקה ובלתי ניתנת לניצחון לכאורה על ידי העובד.

מהו, אם כן, האופן בו אפשר להתגבר על החברה הרעה?

העצה הראשונה שהרמח"ל נותן היא להתרחק ממנה, בהמשך הוא אף יאמר להלעיג עליה כתגובה.

הדרך להתרחק מחברה רעה היא על ידי יצירת חברה אחרת, טובה ומתאימה. גדולי עולם ובתוכם המשגיח, גם בגילם המופלג חיפשו חבורה לעבודה יחד.

חבורה שעובדת יחד מייצרת עולם בו ישנו אקלים התומך באותם מחשבות ורעיונות של עובד ה'. אבל בשביל שתיתכן שפה המפתחת עובדי ה', הם נצרכים למקום, למרחב מפרה הנוצר על ידי אנשים שידברו בינם לבין עצמם את השפה.

"ואם יארע לו שימצא בחברת מי שילעג עליו, לא ישית לבו אל הלעג ההוא, אדרבא, ילעג על מלעיגיו ויבזם".

לדברי הרמח"ל, לא תספיק לעובד רק אמירה של 'החברה אינה חשובה והעיקר הוא דעת הקב"ה' וכדו', אלא עליו ללעוג להם.

נצרכת פעולה חברתית של לעג לאחרים כתגובה ללעג החברתי שההמון לועג לעובד ה'. האדם מעוגן היטב בתוך העולם, יחס לועג מצד האנשים יביא בהכרח לירידה אצלו.

לכן, האדם צריך לייצר באופן אקטיבי חברה שתיתן מקום למחשבות העבודה. במיוחד בימי בין הזמנים, בהם העולם בחוץ עובר ל'תפיסה כללית' של הדברים, התפילות אינן כשהיו וכך גם הלימוד ובן אדם לחברו. אלו נתפסים באיכות של סיסמאות – כמשהו כללי. תפיסה זו מחבלת בהתייחסות לפרטים הקטנים שהם המשמעותיים.

המשגיח ר' חצקל אמר: 'כשבחור יוצא לבין הזמנים, הוא רואה עולם בלי עבודת ה', מה שיוצר אצלו קרירות בלב'.

העצה היא, כאמור, לבנות לנו עולם אחר על ידי יצירת קשר עם חברים מתאימים. אכן, זה דבר הדורש לעיתים אומץ – לגשת לאדם אחר ולשוחח איתו על מחשבות ועל הרהורי הלב.

אבל כך נבנים.