אמונה – 9

פירוש מעשי ה' על ידי הכרה בו

הכרת הבורא כמייצרת את האמונה אמורה להיות בנויה על ידיעה אישית-סובייקטיבית, שמיעת דבר ה' בתוך מה שקורה בעולם, כמשהו שמכוון אלי, שמנסה לומר לי דבר, להעביר לי מסר.

האמונה אינה ידיעה אובייקטיבית, כזו שנוצרת על ידי ראיות, ידיעה כזו שייכת לכולם, גם לאלו שאינם מעם ישראל.

אמונת ישראל מיוחדת בכך שה' דיבר לעמו, בחר בהם, הפנייה שלו אליהם היא אישית ומבקשת משהו מעשי. זו הבנה לא רק שהקב"ה קיים, אלא שיש לו כוונה ותוכנית פה בעולם.

כמו שאומר הרא"ש ב"אורחות חיים": מי שאינו מאמין ב'אשר הוצאתיך מארץ מצרים', גם אינו מאמין ב'אנוכי ה", כי אמונת ישראל מתחילה מהפנייה של ה' אליהם. ומסיים הרא"ש: והיא סגולת ישראל מכל העמים.

כך, בכל דבר שקורה בעולם עלינו להקשיב למסר שהקב"ה מעביר לנו, ולחשוב מה הוא מבקש מאיתנו באופן מעשי.

גם בנושאים שונים בתורה נמצא שהם קיימים רק ביחס הסובייקטיבי של האדם אליהם, גם כשקיומם הוא אובייקטיבי לכאורה. כמו שנמצא ביום השבת, שאיש ישראל מחויב לשבות בה, ולעומתו – 'גוי ששבת חייב מיתה' – אפילו שהשבת קיימת מכוח השביתה של הקב"ה במעשה בראשית, וזו הרי נכונה גם לגוי – בכל אופן, ידיעה זו מתקיימת באופן סובייקטיבי ואישי רק לישראל ולא לגוי.

כשאדם מנסה לשמוע בכל אירוע שקורה מהו המסר, הוא עלול לדמיין ולבדות מליבו סימנים ומסרים שונים אשר לא עלו על לב מעולם.

אם כן כיצד נבדיל בין מסרים נכונים וכוונת הקב"ה, לבין בדיות שאדם בודה מליבו ומפרש דברים באופן שגוי? 

כדי להבין ולפרש את מעשי ה' אנו חייבים ונזקקים להכיר אותו.

לדוגמא – אם נרצה לפרש הבעות פניו של הזולת, כשהוא מתבונן בנו, נוכל להחליף בין כעס לריכוז ובין לעג להנאה וכדו'. מה יאפשר לנו לדעת ולפרש באופן מדויק ונכון את אותן הבעות הפנים, ובמיוחד כשהן מופנות אלי?

לשם כך אנו נצרכים להכיר את הזולת היטב, הכרה כזו שאינה מסתכמת רק באופנים בהם יש לו יחס אלינו, אלא הכרה של חייו לכשעצמם. באופן זה, כשנכיר אותו באורחות חייו, נדע לפרש היטב את הבעות פניו, את הקול שלו ואת טון הדיבור. כל שינוי קטן ייתן לנו משמעות שונה.

כך הוא עם הבורא, קודם שנהיה מסוגלים להבין מה הוא דיבר אלינו, אנו חייבים להכיר אותו לכשעצמו, את אמיתתו וקיומו שלא במקום בו הוא פועל בעולם באופן מעשי. כך, כל הפעולות שלו בעולם יכולות להעניק לנו משמעות, ונוכל לפרש אותן בצורה נכונה בלי לשגות בדמיונות ולבדות מסרים מליבנו.

הכרה כזו תיווצר על ידי לימוד מידותיו – י"ג עיקרים, על ידי לימוד בידיעת ה' כמו ספר "דעת תבונות" וכדו'.

אך חשוב להבין, ידיעות אינן מספיקות. נדרשת לנו "הכרה": לא ידיעה עליו כי אם הכרה אותו.

גם ילד יכול להכיר לפי גודל שכלו את הבורא, אם ישמע בבית כדבר שבשגרה, שפה שמבקשת "מה ה' רוצה ממני" – הוא יבין שלקב"ה ישנן תוכניות, ישנו רצון מהעולם, ויפנים גם מהו אותו רצון.

כשנכיר את הקב"ה נפרש כראוי כל מה שקורה לנו בעולם כדבר שמעביר מסר,  כשנדע שהקב"ה טוב, לא נוכל לפרש בטעות שהקב"ה רוצה להכאיב ולעשות לנו רע, אלא נחפש מה הטוב שמסתתר, מה הדבר החיובי שהוא רוצה שנתקן. ככל שנכיר יותר, הפרשנות שלנו תהיה מדויקת ונכונה יותר.

נחדד, ידיעת והכרת הבורא אינם הדבר בהם האמונה מתחילה, היא מתחילה מהבנה ומהשמיעה של הקב"ה פה בעולם, אך כדי לפרש אותו כראוי אנו נדרשים להכיר אותו היטב.

זו עבודה גדולה שצריכה שום שכל לדעת כיצד עושים אותה וצומחים ממנה.