עיון בדברים הידועים מכוננים אמונה
לימוד בענייני אמונה גם כשהוא נוגע בנו ומרגש אותנו, מסוגל לחלוף ולא להישאר איתנו כקניין.
מהו האופן בו ההבנה והלימוד יישארו איתנו ולא יחלפו?
ה"מסילת ישרים" בהקדמה כותב כך –
"אמר המחבר: החיבור הזה לא חברתיו ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פרסום גדול".
כשמעיניים ונתקלים בדבר חידוש, בפעם הראשונה הוא מעניין, אך לא "נוגע". רק כשהעיון נעשה בדבר ידוע, במשהו שכבר נלמד, במשהו שפשוט לאדם, ההיתקלות בחידוש יוצרת נגיעה והזדהות.
כשהרמח"ל כותב שלא נמצא בדבריו שום חידוש, אין כוונתו רק לגודל מעלתו, אלא לכך שכל אדם לא ימצא שום חידוש. אמירה זו מובנית לעיון שהוא מבקש – לעיין במה שכבר ידוע.
בהמשך ההקדמה כותב הרמח"ל "עד שידמו רוב בני האדם שהחסידות תלוי באמירת מזמורים הרבה וכו'. כוונתו ב"רוב בני האדם" – לא לאלו שאינם חכמים, אלא לכולם – כולל החכמים. כי כאמור, הדברים נראים פשוטים מבחוץ אך בתוכם הם מפתיעים.
כל הקדמת ה'מסילת ישרים' מסתובבת סביב נקודה זו – עבודת האמונה הנוצרת מהעיון בדברים הידועים והפשוטים, דווקא בתוכם נוצרת לנו ההפתעה – נוצר החידוש. רק כך העיון נוגע באדם עצמו.
אומנם, דברי ה'מסילת ישרים' נאמרים על הדברים הרגילים, היומיומיים, שנעשים על ידינו, כך ששימת לב ועיון בהם מעלים חידושים ושימת לב מיוחדת.
לעומתם, מושגי האמונה אינם יומיומיים. תחיית המתים – ביאת המשיח – תיקון עולם, אלו מחשבות שהן לא חלק מזרימת החיים הרגילה, הן עצמן מחשבות מיוחדות – מחשבות אמונה.
אם כן, איך גם בהן 'נעיין בדברים הידועים'?
עולם האמונה אינו מתחיל ממושגי תחיית המתים וכדו'. האמונה מתחילה מתוך כך שהאדם חי בעולם שלא נזקק להסברים מיוחדים, הוא כולו מובן מתוכו – דרך התשוקות והרצונות, גם בלא מחשבות אמונה והנכחת הבורא. בעיות העולם היומיומיות הן אנושיות, ומשכך העולם מובן גם בלי הבורא.
התבוננות בתוך העולם "המוכר והפשוט" תחשוף חידושים – מציאת הבורא בתוך העולם. מחשבות של שכר ועונש ועל טוב ה' בעולם, הן דברים שאינם מובנים מאליהם בתוך עולם שמובן מאליו. זהו חידוש בתוך דבר הידוע כבר.
לראות השגחה פרטית בתוך החיים הוא לא דבר של מה בכך, זו אמירה שמגיעה מתוך התבוננות. אסור שתיאמר כלאחר יד על כל מאורע בחיים.
כך כותב ר' ראובן דב דסלר ב"כתבי הסבא מקלם ותלמידיו" – 'גרנו בשכנות לסבא מקלם, ואם לא הייתי מפחד להגיד דבר גדול כזה, הייתי אומר שראינו בזה השגחה פרטית שאנחנו גדלנו בשכנות עם הסבא'.
לראות השגחה פרטית זהו לא דבר של מה בכך, לומר שהקב"ה מתעסק ומתערב בתוך מהלך חיי, זוהי אמירה משמעותית, וכך היא צריכה להיאמר.
גם הרמב"ן שאומר שכל מקרי האדם נוצרים על ידי שכר ועונש, גם זו התבוננות בתוך החיים הרגילים, זוהי הבנה שמבססת אמונה.
אמונה מתחילה במקום שבו הדברים נוגעים בנו ונשארים איתנו, הם הדברים שמתחדשים לנו מתוך עיון בעולם מובן ורגיל.