אמונה – 7

ניסיונות או תיקון דרך?

אדם מנהל את חייו כפי שהוא חושב לנכון, לפי ערכים מסוימים ולפי תפיסות שונות על ייעודו ועל הצורה בה הוא צריך לנהוג.

אבל מה קורה כשהדרך משתבשת, כשנוצרים קשיים ומתגלים מכשולים? ישנן שתי תגובות אפשריות לאדם. האחת, להתאמץ ולהתגבר על המכשולים, לפתור את הבעיות בדרך למטרה או כדי להמשיך בדרכו. השנייה היא חישוב מסלול מחדש, חיפוש שביל אחר בו הדרך קלה וחלקה יותר.

המאמין, גם לו ישנן שתי פרשנויות. האם מנסה אותו ה' הידבק בדרך הטוב, ומשכך, מוטל עליו להתגבר על המכשולים ולדבוק בדרכו, או שמא לא חפץ ה' בדרך בה הוא הולך, ועל כן עליו להטות אוזן ולהבין להיכן מכווין אותו ה', האם הוא מייעד לו דרך חדשה.

איך נדע האם מדובר בניסיון או בקריאה לכיוון חדש?

עיקר העבודה של האדם הוא על הבחירה שלו. האדם נדרש לבחור בדרך טובה ובמעשים נכונים. הקב"ה מנסה את האדם האם הוא באמת איתן בבחירתו, האם זו הייתה בחירה ממקום עמוק וחזק.

אם כך, במקומות בהם האדם בחר בחירה אישית, הקשיים מתפרשים כניסיונות, לדעת האם הוא יחזיק באותה הבחירה.

לעומת זאת, במקומות שהאדם נמצא בגלל הרגל או בגלל מסורת, מקומות בהם הוא מצא את עצמו ללא בחירה, במקרים אלו הקשיים והמכשולים ניתנים לפירוש  של קריאת כיוון לדרך שונה, או לפחות לדיוק ולשיפור הדרך הקיימת.

נשים לב, מחשבה זו הפוכה מהתחושה הטבעית, בה האדם מרגיש חוסר ביטחון בבחירות שלו, ולכן כל קושי גורם לו לחשוב כי הוא טעה בדרך – לעומת מקומות בהם הוא נמצא כדבר המובן מאליו, בהם, מחמת הביטחון וההרגל, הוא יתעקש לדבוק באותם ההרגלים ולפרש את הקשיים כניסיונות.

זהו דבר שזקוק להתבוננות ולתשומת לב.

מציאות ה' בחיים שלנו היא תנאי לכל עבודת אמונה

איך הקב"ה יהיה נוכח בחיים שלנו, ולמה חשובה אותה 'נוכחות' כשבין כה וכה אנו מקיימים את כל התורה?

ישעיהו הנביא אומר: "כי כל שולחנות מלא קיא צואה בלי מקום" – זהו תיאור לעולם בו אין מקום לקב"ה. אין לו מקום בעולם שמלא קנאה, תאווה וכבוד. 

כשתכונות שליליות אלו הן המסרים שהעולם משדר לנו באופן קבוע, זו החוויה הבסיסית שלנו. גם כשנקיים את כל ה'שולחן ערוך', המעשים יתפרשו וישתנו בהתאם לאותה חוויה בסיסית שהיא "מלא קיא צואה".

לדוגמא – ברכה על האוכל. אם העולם מלא באמונה ובידיעה על נוכחות וטוב ה', הברכה מקבלת משמעות של הודיה לה' על מה שנתן. אך אם התאווה היא החוויה הבסיסית של העולם, הברכה מתפרשת כמס שבא לשרת את התאווה שלי. כך בכל דבר ודבר, המעשה משתנה על פי מה שהעולם מקרין לו.

ר' ישראל במכתב ה', מתוך רצון להביא אנשים לעבודת המוסר, מסביר כי החוש מתנגד לעבודה, ועמל האדם הוא לשנות את החוש. כי אם האדם אינו מסוגל לשנות את החוש – 'צדקו בעלי החוש'. אי אפשר להתגבר על החוש עצמו, צריך לשנות אותו.

זוהי נקודה עמוקה, אין זה נכון לחשוב שהעיקר הוא לסגל מחשבות ודעות נכונות, ומתוך כך לפעול בעולם בצורה נכונה. החוש חזק מזה וצריך לעמול לשנות אותו.

ר' ישראל ממשיך – 'צדקו בעלי החוש בל יכזבו, ומה יוסיף תת רעיון התבונה, אם ביסוד רעיון התבונה לא שלט כוחו'. כל התבוננות של האדם לא תעזור לו אם לא יגיע ליסוד היראה. "לימודי מחשבה" לא יועילו אם העולם מקרין באופן תמידי – 'קנאה, תאווה וכבוד'.

הדרך הנכונה, אומר ר' ישראל, 'אם בתחבולות יעשה, לחבר התבונה ליראה, גם החוש ישתנה'. התבונה לבדה לא תועיל, האדם חייב לחבר אליה את היראה בשביל להצליח.

עלינו לדאוג לכך שעבודת ה' תהיה מעוגנת בעולם שלנו, כי באמונה הכוח החושי-חוויתי הוא הכוח העיקרי.

החוויה צריכה להיות לא כסוף התהליך, כלומר שהתפיסה המושכלת תחלחל עד לחוויה החושית – אלא העבודה צריכה להתחיל בחוויה החושית, לראות בכל דבר חסד ה', את טוב ה', במקום עולם מלא בתענוגים ובהנאות.

גם את האדם-הזולת באשר הוא, צריך לחוות דרך הכנות והאמון בטוב, ולא דרך הציניות והקלון שלו.

מה אם כן לדברי ר' ישראל הפתרון – 'לחבר תבונה ליראה'? 

לדבריו, יראה הוא כוח מניע ודוחף את האדם בעולם – 'יראי ה' המה מוכנים לכל חפץ לבדם להקים מזימתם'. היראה היא כוח דוחף לעשות מה שצריך, מה שנדרש ממני. זאת בניגוד למחשבה הפשטנית – היראה לא עוצרת אלא דוחפת את האדם לעשייה.

אפשרי לסגל תחושה, גם בעולם כמו שלנו, שהכל נעשה מעם ה' לטובתי. זהו דבר שדורש התבוננות, אך בד בבד נצרכת גם 'יראה', כלומר עשייה ממשית מכוח אותה התבוננות. לשים בצד את כל הכוחות האחרים ולעשות פעולה מעשית על פי זה.

כך העולם ייפתח בפנינו לאמונה, כי העולם, כמות שהוא, סגור בפני האמונה בשל הכוחות הרעים שבאדם. תבונה מצד אחד ויראה-מעשה מצד שני עשויות לפתוח את העולם בפנינו.

'מעשיות' יכולה להיות אמירת ברכות הנהנין מתוך התכוונות אחרת. צריך לעבוד באופן תהליכי, כל יום על ברכה אחרת. כך המסרים של העולם ישתנו, וישדרו לי את טובות ה' ונפלאותיו, החוש והחוויה ישתנו כנגד המסרים הטבעיים.

דבר נוסף שחשוב לשים לב אליו – כשמברכים, למשל, "פוקח עוורים", הדרך הנכונה היא לא לחשוב על 'עוורים' ו'כמה טוב שאני לא עיוור', אלא לחשוב על נפלאות הראייה וכמה נפלא העולם כשאני יכול לראות אותו. דרך החיוב ולא דרך השלילה.

אם נעבוד כך, לאט ובעקביות נראה איך העולם משתנה ומספר לנו אמונה ומציאות ה'.