כשהלומד ניגש לספר ככזה שיעביר אותו תהליך, שילמד אותו דבר או שניים, הוא אינו בא מתוך יומרה שהוא נמצא כבר בליבת הסוגייה, אלא הוא בתוך תהליך למידה. הוא נותן אמון בספר שבסוף התהליך הוא יידע – מתוך הספר ולא מתוך הסוגייה הרחבה והכללית. כך הוא גם מקבל את העובדה שהתחנות בדרך הן חלקיות ואינם אמת מוחלטת, אלא משמשות אמת לשעתה.
הדרך ללימוד מתוך ספר
בתקופתנו רבים הלומדים, וכך מתקיימת תופעה רחבה של לימוד עצמי מתוך ספרים.
נעמוד בדברים אלו על הדרך בה עובר הלומד בתוך הספר הנלמד.
לרוב נראה את הלומד כבר בתחילת הספר מנסה לגעת ולהקיף את כל הסוגיה עליה נסוב הספר. גם כשהיא פחות מובנת בתחילה, בכל זאת הוא מדבר בה כאילו יש לו תפיסה בכולה, כשבהמשך היא מתחוורת יותר ויותר.
זו היא גישה בה הלומד בא כדי ללמוד את הסוגיה האמורה, כשהספר הוא השער הראשון דרכו הוא נכנס לתוכה, ולפעמים רחבה היא מני ים. כך מתחיל הלומד לשחות בתוכה מתוך תפיסה שהוא כבר שוחה בים הגדול.
אך ישנה צורה אחרת ללמוד ספר –
כשהלומד ניגש לספר ככזה שיעביר אותו תהליך, שילמד אותו דבר או שניים, הוא אינו בא מתוך יומרה שהוא נמצא כבר בליבת הסוגיה, אלא הוא בתוך תהליך למידה. הוא נותן אמון בספר שבסוף התהליך הוא יידע – מתוך הספר ולא מתוך הסוגיה הרחבה והכללית. כך הוא גם מקבל את העובדה שהתחנות בדרך הן חלקיות ואינם אמת מוחלטת, אלא משמשות אמת לשעתה.
גישות אלה קיימות גם כשהלימוד בספר נעשה כשיעור לציבור. יש שמשתמשים בספר כדרך לגעת בסוגיה הגדולה ו'להיות בה', וכך הספר משמש כציטוטים מפה ומשם, וישנם לומדים הרואים בספר תהליך למידה שעובר בתוך הספר ולא בסוגיה הכללית.
בגישה השנייה, זו הרואה בספר תהליך, צריך הלומד לדעת ללמוד גם כשהדברים אינם בהירים בנקודה זו, מתוך אמון בהמשך הדרך.
כך כותב גם הרמח"ל בדעת תבונות – 'הנה אנחנו נכנסים עתה בים גדול ורחב ידיים מאוד… והנה לך צריך מתון מתון, להבין הדברים בסדר נכון, כי זה דרך החכמה – לקנות ידיעות זו אחר זו, עד שבסוף הכול יצא לאור עניין אחד שלם…'
וזו נקודה חשובה שעלינו לברר – כיצד ללמוד ספר, משום שריבוי הלומדים מכריח את הלימוד העצמאי, שהרי לא ייתכן לכולם יהיה רב ומורה פיזי.
נקודות חשובות בתהליך הלימוד
ישנן נקודות מסוימות שעל הלומד להפנים ולדעת בתוך תהליך כזה של למידה ואמון בספר, ונפרט:
המהר"ל ב"נתיבות בתורה" מפרש את הגמרא בעירובין: "…כי אתא רב דימי אמר משל לצייד שצד צפרים אם ראשון ראשון משבר כנפיו משתמר ואם לאו אין משתמר… ידעי רבנן להא מלתא ועברי עלה אמר רב נחמן בר יצחק אנא עבדתה ואיקיים בידאי".
הלומד זקוק לסבלנות ולאורך רוח בלימודו. דברי תורה הם עדינים כציפור, וכך קיים חשש שהם יאבדו לאדם כציפור היכולה לעוף ולברוח. וכמו אצל הצייד, שכשרוצה לשמור על הציפורים שצד – צריך קודם לשבר את כנפי הראשון לפני שממשיך לצוד ציפורים נוספות, כך צריך הלומד לדאוג שקודם יתקיים בידו מה שכבר למד לפני שימשיך ללמוד עוד – משום שאי אפשר ללמוד הכול בבת אחת.
סבלנות היא היכולת לסבול את הרצון לדעת הכול.
רבנן ידעו והבינו זאת היטב, אך מרוב תשוקה לדעת הכול הם קוראים ולומדים הכול בבת אחת, אך לימודם בכל אופן מתקיים והם מצליחים בו מרוב תשוקתם. אלו דברי רב נחמן בר יצחק – "אנא עבדתא ואיקיים בידאי".
ככלל, בלימוד תורה נדרשת סבלנות, לקנות את ידיעות החכמה זו אחר זו.
אמנם הדברים בתחילה עמומים כשהידיעה היא רק חלקית, אך עלינו להסכים לכך – שהדברים יתבררו ויתבהרו לאט לאט.
כמובן, בסוף יצא העניין שלם ומבואר היטב, אך בדרך על הלומד לסבול את העובדה שהאמת מקומית וחלקית. זו סבלנות.
גם כשעולה קושיה אין צורך לתרץ אותה מיד, אפשר לשהות עם הקושיה, וכך היה עונה ר' נחום לתלמידיו שהקשו באמצע סוגיה – 'אני לא אמרתי שזה קל, זו סוגיה קשה'. הרצון לתרץ מיד כל קושיה מעכב את הלימוד ומחבל בו.
עלינו לדעת שהלימוד הוא דרך, ושלדברים יש זמן להתבהר בהמשך.
אלו כאמור הדברים החשובים שישנם בתוך לימוד ספר כתהליך וכדרך – המשכיות. משמעות וסבלנות.