בהסתכלות שטחית נדמה כי העולם שנמצא בשליטתו של היצר הוא עולם רחב, מקום שאפשר לעשות בו מה שרוצים בלא הגבלות ומניעות, ואילו עולמה של תורה הוא צר, מוגבל, עם מניעות, אזהרות ועונשים. אך בדברי הראשונים מבואר שהדבר הוא ההיפך הגמור, עולמו של היצר נקרא עולם צר, מקום צר, ועולמה של תורה, עולם הקדושה, הוא רחב מאד. וצריך להבין את זה, מדוע זה באמת הפוך מהתפיסה הרגילה של האדם, מהו ביאור הענין המובא בראשונים שהנקודה של הצד הרע היא דוקא בכך שהוא צר.
שובבים – עולמו של היצר צר והעולם של הקדושה רחב
בהסתכלות שטחית נדמה כי העולם שנמצא בשליטתו של היצר הוא עולם רחב, מקום שאפשר לעשות בו מה שרוצים בלא הגבלות ומניעות, ואילו עולמה של תורה הוא צר, מוגבל, עם מניעות, אזהרות ועונשים. אך בדברי הראשונים מבואר שהדבר הוא ההיפך הגמור, עולמו של היצר נקרא עולם צר, מקום צר, ועולמה של תורה, עולם הקדושה, הוא רחב מאד. וצריך להבין את זה, מדוע זה באמת הפוך מהתפיסה הרגילה של האדם, מהו ביאור הענין המובא בראשונים שהנקודה של הצד הרע היא דוקא בכך שהוא צר.
היצר הולך תמיד על ענין אחד
תכונתו של היצר הרע הוא שלעולם הוא מושך לדבר אחד, ולכל המעשים שהוא מושך שייעשו מכוחו יש שורה תחתונה, מטרה אחת. ולמשל כאשר אחד נמשך אחר תאוות ממון, ומשום כך הוא פועל להמציא ולשכלל דברים גדולים, אף שהמעשים שלו יכולים להיות בעלי השפעה רבה, ולעיתים גם להציל חיים של אחרים, בכל זאת השורה התחתונה של המעשה אצל אותו אדם היא שכר פעולתו.
וכן הוא למשל גם ביצר של תאוות האכילה, וגם כאשר נראה שהוא מתחלק לחלקים רבים, זה מתוק וזה חריף וכו', לעולם השורה התחתונה והתכלית נמצאים בעולם צר מאד, שיש בו מטרה אחת.
והיצר פועל כך על האדם באמצעות דמיון, ונותן לאדם לחשוב כי הדבר הזה הוא כל חייו, שמדובר בחיים עצמם. היצר מדמה לאדם כי אצלו נמצא כח ההתחדשות התמידית שנמצאת ביסוד החיים, ובכך משתכנע האדם לרוץ כל חייו אחר תאוותיו, ואף יכול לבזבז את כל ימי חייו על מילוי תאוות של יצר אחד.
בעולמה של תורה אין שורה תחתונה אלא בכל ענין יש רחבות
אך עולם של שכל, של תורה, נראה לגמרי אחרת. כל דבר בו ,כל תכונה, יש בה פנים רבים, הרבה נושאים של עבודה. ורגילים לחשוב שגם עולם של תורה יש בו בעיקר שורה תחתונה, כי רגילים להסתכל על מה שהתורה מגבילה את היצר, ואדם אומר לעצמו שהוא צריך לציית, אך זו לא המסקנה והתכלית של תורה, המטרה של התורה אינה 'צייתנות', אלא אדרבה רחבות בלי סוף, הגישה של התורה היא לראות בשכל את אותו הדבר בצורה רחבה יותר.
בחינת כח תאוות נשים בראיה של עולם השכל
כאשר מתבוננים מהו המבט הנכון להיכנס בו לעולמה של תורה לענין זה של תאוות נשים, מתברר כי לדבר זה יש היבטים רבים ועמוקים מאד, הרבה יותר מאשר מה שהיה ניתן לחשוב בהשקפה הראשונה.
מבואר בחז"ל כי אלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי, ועוד נבאר את הענין בזה, אך מ"מ מבואר כי חז"ל לקחו את הכח הזה בלי השורה התחתונה. אדרבה, האדם רק לומד, אך הכח של היצר הזה מתגלה ומשפיע גם שם.
ופעם הייתי באסיפת רבנים בארה"ב בעקבות עם רב א' שעסק בקירוב, ובסופו של דבר עזב את ביתו והתחתן עם אחת שנתקרבה על ידו, ונתאספו כדי לקבוע גדרים ותקנות של קדושה. ואמרתי שם שאמנם שבכל שאר המקצועות יש מקום לשקול ולדון מהו האופן שבהם איש יעבוד עם נשים, אך בענין זה של קירוב בודאי שאינו שייך, כי כל ענינה של עבודת קירוב רחוקים הוא להעביר מישהו מצד אחר אל הצד שלי, וא"כ כאשר איש מנסה להעביר אשה לצד שלו לא מדובר באבזרייהו דג"ע אלא זהו גילוי עריות כפשוטו, זהו הדבר שנקרא גילוי עריות.
וזהו הכח של היצר הזה, לשכנע את השני, להתקרב אליו יותר. וזוהי ממש העבודה שיש לאדם בלימוד התורה, יש לו את דעתו, וכנגדה יש את דעת התורה, והוא מנסה לאחד בין שתי הדעות, זהו עומק הדברים במאמר חז"ל דאלמלי יצה"ר לא קיימת חדוותא דשמעתתא, שזהו כוחו של הלימוד, לנסות להפוך שני דברים, שלעיתים נמצאים רחוק אחד מהשני, לדבר אחד, לתמימי דעים. וזהו העומק של יצר נשים, להבין טוב את דברי הגמ' ביבמות, את ביאור הסוגיא בבבא מציעא.
ולפני שמתבוננים בזה לעומק הרי האדם אפילו לא יכול להעלות כך בדעתו, לתפוס שמדובר באותו הכוח, אך כך היא ההסתכלות הנכונה בעולמה של תורה. כך הוא המבט של העולם העמוק והמגוון של הקדושה.
וכמו בתורה, כך הוא בשאר חלקי עבודת ה', בתפילה, וקיום מצוות. ויודעי דבר רגילים שכך הוא ההתייחסות לעבודת ה' בספרים, אצל המקובלים עבודת השם מכונה באותם המילים, באותם הכינויים, האדם נפגש עם רצונו של הקב"ה, ובמפגש זה הם נעשים יחידה אחת.
וזהו גם יסוד ענינה של תפילה, נפגשים אחד עם השני ומנסים להתקרב, זוהי העבודה של השראת השכינה, הרצון של כל יהודי להכניס את הנוכחות של בורא עולם לתוך העולם שלו, לתוך החיים שלו.
ומי שאינו שומר תו"מ קורא את שיר השירים כמו המשמעות שיש לשורה התחתונה של היצר, התכלית המעשית, וכמובן שח"ו אינו נכון, הרי אין הכוונה לשורה התחתונה שבעולמם של הגוים, אך צריך להבין ששיר השירים נכתב כך כי זהו משל טוב, כי בעומק הדבר זה בעצם אותו הדבר. בעולם של תורה ושכל אין לכח הזה של תאוות נשים רק שורה תחתונה, ואם מסתכלים רק על מה שנראה כתכליתו של הדבר מאבדים את העושר הרב הטמון בו, הרב גווניות של העבודה שיכולה להיעשות מכוחו של הכוח הזה.
זהו עולם של קדושה, לא לומר שאנחנו מתנזרים מהיצרים והכוחות הללו, אלא להבין שיש בזה רחבות בלי סוף. ואפשר לגשת כך להשראת השכינה, לתפילה וכדו', וגם לתחומים אחרים, כמו עבודה של בין אדם לחבירו, אפשר לגשת בכוח הזה לעבודה של נושא בעול עם חבירו, לנסות להתחבר, לקרב ולהבין.
וימי השובבים הם הזמן המתאים לעבוד על זה, להעמיד את השכל באופן שיגבר על המשיכה החיצונית של היצה"ר, ויצר נשים הוא אחד מהתאוות המושכות ביותר, אך כמו שנתבאר אופן העבודה אינו לנסות לחתוך את היצר, להעלים אותו, אלא איך להשליט את השכל עליו, ולהעמיק ולהרחיב את השימוש בו כמעט לכל חלקי החיים וענייני עבודת ה', לראות כמה גדלות ורוממות יש בתוך אותו כח שהאדם רגיל להרגיש בעיקר מהצד הרע שבו, להבין שהעולם הצר הוא דוקא העולם של היצר, שלא כמו הדמיון שהוא רחב וחופשי בלא גבולות, ודוקא העולם של הקדושה הוא שרחב ביותר.