וכדי לעבוד על זה יש לקחת את הדבר הקטן ביותר שאדם מרגיש שאצלו הוא בבחינה של מצרים אצלנו, דבר שמעסיק את האדם שנים, שהוא יודע שהוא דבר שמצריך עבודה. ובמקום למצוא עצות להיפטר מהקושי צריך להתבונן ולהעמיק בו, וכמו שנתבאר שיותר קל לחשוב כמו שמדובר בקושי שקיים אצל מישהו אחר, וכך היא העבודה כמו יציאת מצרים, שהאדם יתעסק בשכל עם הדברים שמושכים אותו למטה.
עבודת ימי השובבי"ם – להבין שהשכל יותר חזק מהגוף
העבודה בשובבים היא להחזיק את הראש
רגילים לחשוב שהעבודה של ימי השובבי"ם היא להראות כי הרוחניות של האדם חזקה מן התאוות והיצרים שלו, ולכן עליו להכין תוכנית, שתתמקד במקומות שבו נמצאים הקשיים הרוחניים, ההימשכות אחרי תאוות וכו', ואדם מנסה להחזיק חזק בתוכנית כדי להראות לעצמו שהרוחניות שלו והשכל שלו חזקים יותר מהגוף שלו.
אך יש בזה מכשול, ובאופן כזה העבודה קשה מאד, ולפעמים גם לא הולך, הקבלות לא מחזיקות מספיק זמן. ובנוסף צורה כזו של עבודה אינה התבוננות, ואינה הבנה שהרוחניות יחזקה יותר מהנטיות הגופניות, אלא היא שאלה של תפקוד נכון, אדם עושה תכנית, מחליט שכך נכון לו להתנהג, ובוחן את עצמו האם הוא מצליח להחזיק בהתנהגות נכונה.
וצריך לדעת שהעבודה של שובבים יותר מזה, לא לנסות להתנהג כמו צדיק אלא להתבונן בעצמו, ללמוד ולראות שיש בראש, ברוחניות, כח שהוא יותר חזק ממשיכת ונטיית הגוף. וזהו הנושא של יציאת מצרים, לצאת ממצב של עולם שהגוף חזק בו מאד, ולגלות שאפשר להתגבר על זה, שהרוחניות יכולה להיות יותר חזקה מהגוף.
ענין ההתבוננות אינו לנסות למצוא פתרון לבעיות
בדרך כלל כאשר יש לאדם קושי, ענין גשמי המושך אותו, דברים לא טובים שעשה וכדומה, הנטיה הראשונית הוא לנסות למצוא פתרון, להיפטר מאותו דבר המפריע, עבודה זו אינה נקראת התבוננות. התבוננות היא לא לפתור את הבעיה אלא להתבונן בה, להבין כיצד אפשר לטפל בה.
לכל אחד יש מצרים, יש לו את אותן הבעיות שמושכות אותו למטה, וזמן השובבים הוא הזמן לחשוב עליהם, וצריך לקחת את הזמן, לא לנסות לדחוק את הקץ כדי להיפטר מהבעיה, אלא לקחת את הבעיה, להתבונן עליה ולחשוב עליה.
וכאשר האדם מנסה להתבונן, יש בתוכו התנגדות להתבוננות, בעידן של היום רגילים לחשוב שלכל בעיה יש פיתרון מעבר לפינה. והמח מסרב לקבל את האפשרות של עצירה, התבוננות על הקושי בלי לחץ לחפש פתרונות קסם מידיים. וצריך לדעת שפתרון עמוק ונכון לוקח זמן, והוא מתחיל בהתבוננות בצורה יסודית על הקשיים, בצורך לראות שהשכל יותר חזק מהגוף, והוא יכול לדון לעומק באותם המצבים הבעייתיים.
הצמיחה באה דווקא מתוך הקושי
כתב הרמב"ם במורה נבוכים, וכן הביאו גדולי המחברים, כי הצמיחה נובעת מריקבון, כאשר זטרעים זרע באדמה הוא צריך להירקב כדי לגדול. וכך היו כלל ישראל במצרים, שהיו במצב של רקבון גדולף ואף שלא שיניו שמם לשונם ומלבושם מ"מ כתב הרמב"ן שהיו רשעים, ומתוך הריקבון הזה נפתח פתח ליציאת מצרים.
וכל אחד יכול למצוא אצל עצמו איזו נקודה של קושי, כזו שיש לו בה בחינה של ריקבון. וצריך לדעת שהוא נרקב כדי לצמוח, ואדם שלא רוצה לראות את חסרונותיו, מסרב להכיר בבעיות שלו, הוא מפסיד את האפשרות של צמיחה ייחודית. אך כאשר אדם מבין שהוא נרקב, הוא מבין שהוא נמצא כעת בדרך לא ברורה, זה המקום שממנו אפשר לגדול, אפשר לצמוח באופן שלא היה נראה תחילה באופק.
הדרך להתבונן היא לנסות להסתכל על עצמו במבט מבחוץ
אך לאדם קשה להתבונן ולהעמיק בקושי שקיים אצלו, ולנסות לגלות אפיקים חדשים. לגוף יש כבדות ומשיכה להישאר באותו המצב, רצון חזק מאד לא לזוז שלא נותן לראות אפשרות של דרך אחרת לחיות. והדרך להתמודד עם זה היא להסתכל על הקושי במבט מבחוץ, מה הייתי אומר לאחר שהיה מספר לי שיש לו קושי כזה. ואז אדם יכול למצוא עוד כיוונים וצדדים שעל עצמו הוא לא היה רוצה לחשוב, והחוזק של השכל צריך להיות מספיק כדי להיות יכול להוציא את זה מהמסגרת האישית ולשים את הדבר לפני האדם בצורה אובייקטיבית.
ולזה צריך כוח, והכוח הראשון הוא היכולת להגדיר את הבעיה מפנים שונים, לדוגמה אדם שיש לו בעיה של אספנות, ההתמודדות היא לא לנסות להתגבר עליה, אלא להבין אותה, למה הוא עסוק בלאסוף דברים, האם הוא רוצה להרגיש עשיר, או שהוא רוצה להרגיש מיוחד, או שהוא מרגיש טוב כשיש לו דברים שאין לאחרים. ואפשר לנסות להשתמש בתכונות הללו כדי לגדול בצורה אחרת, אולי ללמוד דברים מעניינים, לקנות עוד גישה אחרת ללימוד. אך אם האדם חושב על עצמו הוא לא יכול לחשוב כך, הוא קרוב אצל עצמו וקשה לו עם הבעיה, ולכן הוא רוצה להיפטר ממנה. ולכן תחילת העבודה היא באופן כזה שיצייר לעצמו איך היה יכול לפרש וללמוד מהתבוננות על אחר שמתמודד עם אותו הקושי.
תחילת העבודה של שובבים
וכאן היא תחילת העבודה של שובבים, שהשכל יותר חזק מהגוף, ולא יותר חכם בכל מיני תרגילים של להסתדר עם הגוף ולברוח ממה שהוא מושך אליו, אלא הוא פשוט חזק יותר. והחוזק הוא בעצם העובדה שהוא מוכן לחשוב גם על דברים שהם חלק מהירידה של האדם למטה, זה מה שקרה בפרשיות הללו של יציאת מצרים שהקב"ה אומר שמעתי את נאקתם, אני יורד לתוך הבעיה שלהם ומוציא אותם ממנה, והדרך הנכונה של האדם לצאת מ'מצרים' שלו היא לא ע"י שהשכל יעמוד מבחוץ ויתן הוראות, אלא ע"י שהוא יכנס לתוך ולעומק הדברים.
וכדי לעבוד על זה יש לקחת את הדבר הקטן ביותר שאדם מרגיש שאצלו הוא בבחינה של מצרים אצלנו, דבר שמעסיק את האדם שנים, שהוא יודע שהוא דבר שמצריך עבודה. ובמקום למצוא עצות להיפטר מהקושי צריך להתבונן ולהעמיק בו, וכמו שנתבאר שיותר קל לחשוב כמו שמדובר בקושי שקיים אצל מישהו אחר, וכך היא העבודה כמו יציאת מצרים, שהאדם יתעסק בשכל עם הדברים שמושכים אותו למטה.