השכל אינו רק כלי אלא עולם

הדרך לבנות ולחיות בעולם של שכל

השכל אינו רק כלי אלא עולם

אחד ההבדלים המוחשיים בין המציאות שלנו לדורות שהיו פעם, הוא שהיום אנו רחוקים מאד מצורת העולם שבקשו לבנות בדורות הקודמים, שהוא עולם של שכל. לא עבודה של שימוש בשכל בתור כלי, אלא עולם של שכל, ונתבאר שעבודת ימי השובבים היא להבין את עולמו הרחב של השכל, אך צריך להתבונן כיצד להתקרב לעולם הזה.

ויש הפרש גדול בין שימוש בשכל בתור כלי לבין עולם של שכל, כלי משמש את האדם כדי לפעול בו למטרה מוגדרת, ובזה גם בדורנו יש מומחיות גדולה, לפתור בעיות, לרדת לעומקן של סוגיות וכו'. אך היום מכירים את השכל רק כך, ככלי שהולך ונהיה משוכלל יותר ויותר, אך לא רגילים לראות ולהבין שהשכל הוא הרבה יותר מאשר כלי, שכל הוא עולם.

ונצייר לעצמנו דוגמה, יש שני חלקים עיקריים שאפשר להשתמש בהם בשכל, החלק האחד הוא פתרון בעיות, תירוץ על קושיות, הבנה של דברים וכדו'. והחלק השני הוא חלק של מחשבה והתבוננות שאינו  שייך לפתרון בעיות, ואפשר להשתמש בו למשל לכתיבת שירים, כמו שכתבו רבי יהודה הלוי, הרמב"ן והחזו"א, והוא שכל אחר, שלא שייך לשכל שמשמש כלי לפתרון בעיות.

וכאשר יישאל אדם מה לדעתו התפקיד הראשי של השכל, האם תפקידו העיקרי הוא לפתור בעיות, או שמא עיקר התפקיד הוא של השכל השני, וכמו בדוגמה שהובאה לעיל, למשל לכתוב שירים. ובלי ספק מרבית האנשים ישיבו כי תפקיד העיקרי הוא לפתור בעיות, להצליח להתקדם ולתרץ עד דברים.

אך בעולם הבא הרי לא יהיו קושיות, והמצב יהיה כמו בלוחות הראשונות שהיה הכל כתוב על הלוחות ולא היה מקום להתקשות בשום דבר, הכל היה ברור. ואם יהיה כך בעולם הבא הרי מה יהיה עם השכל, האם אין לו מקום בעולם הבא. ולכאורה לפי ההבנה שעיקר תפקידו הוא לפתור בעיות הרי בעוה"ב נגמר תפקידו של השכל. אך בודאי שאי"ז כך, ואדרבה העולם הבא הוא עולם של שכל, והאלטער מקלם אמר שאדם שאינו מכין את עצמו לחיות בעולמו של שכל יהיה לו לעתיד לבוא גיהנם נורא, כי הוא לא יהיה שייך לצורה כזו של עולם, עולם שאינו עולם של מעשה אלא עולם של מחשבה.  

והעבודה של השכל הוא לחשוב, וליצור באמצעותו עולם, עולם של שכל. ופירושו של דבר אינו ליצור אוסף של נתונים, אלא עולם הוא הרבה פרטים שקשורים זה בזה, והעבודה היא ליצור עולם כזה, לבנות דבר שיש בו הרבה פרטים הקשורים ומשופעים זה מזה. והיום לא רגילים להשתמש כך בשכל, אדם רגיל שהוא צריך לחשוב כאשר יש לו קושיה, ואם לא קשה כלום על מה יש לחשוב, אך השכל הוא יותר רחב מזה, כאשר ריה"ל עסק בכתיבה לא היה זה מפני שנתקשה באיזה ענין ולכן הוצרך לחשוב, אלא יש עבודה של שכל, עבודה שפחות מוכרת לנו, לא להשתמש בשכל ככלי אלא לחיות בעולם של שכל.

בן תורה צריך לחיות בעולם של מחשבה

וזהו תפקידו של בן תורה, לנסות לבנות ולחיות בעולם של שכל, עולם של מחשבה, לא לפגוש בשכל רק כשיש קושיות, אלא שהחיים יהיו בעולמו של השכל, בעולם של מחשבה, ובעלי המוסר מסרו על כך את הנפש, לגרום לאדם להבין כי יש עולם של שכל. 

כאשר השכל הוא רק כלי, כמו כל כלי הדורש מאמץ הוא לאט לאט מאבד מכוחו, עד שהאדם כבר לא מסוגל לחשוב יותר, והוא נרדם. וכאשר אדם שהיה עסוק במחשבה על איזה ענין ונרדם, בדרך כלל לוקח לו זמן עד שהוא יכול לשוב לאותה הנקודה שאחז בה קודם. אך כאשר החיים הם בעולם של מחשבה, האדם יודע בדיוק היכן הוא עמד, כי הוא עצמו הוא היה שם, הוא חי בעולם הזה, וכמו שאדם יודע כאשר הוא מתעורר על איזה כסא הוא ישב, כך הוא יכול לדעת באיזו נקודה בדיוק הוא אחז במחשבתו.

אנשים רגילים לבחון כמה זמן הם יכולים להתרכז, וסבורים כי העבודה על הריכוז היא לנסות לשכלל את הכלי של השכל שיחזיק מעמד יותר זמן, אך בדרך כזו לעולם יהיו התוצאות מוגבלות, כי הכלי הוא בעל כח מוגבל. כדי להתרכז לזמן רב צריך לחיות את השכל, ואז אפשר לחיות אותו גם לזמן רב.

ואדם שנכנס לגישה הזו שהשכל הוא עולם, הרי הוא ניגש ע"י כך באופן אחר לגמרי להרבה דברים, הוא זוכה לגישה אחרת לאמונה, גישה אחרת לקים מצווות, גישה אחרת לבין אדם לחבירו, הכל נראה אחרת בעולם של שכל.

צעד ראשון בשימוש בשכל כעולם – הרחבת המבט על דברים

ודבר זה הוא עבודה גדולה, להתרגל לחשוב גם כאשר אין לאדם קושיה או בעיה המטרידה אותו, וכמו שאפשר לראות כאשר נוסעים בדרך ארוכה שמרבית האנשים ישנים כי אין מה לעשות בדרך, ורגילים לחשוב כי מה שייך לחשוב סתם אם לא עסוקים בשום נושא. אך צריך להתרגל שזה לא כך, שצריך ללמוד לחשוב בלי להשתמש בשכל רק ככלי, אלא בצורה של חיים בעולם של מחשבה.

והצעד הראשון בעבודה הזו להשתמש בשכל כעולם היא הרחבת הדברים, לקחת דבר ולנסות להסתכל עליו בעוד אופנים, בצורה פנימית ורחבה יותר, עמוקה יותר מהצורה השטחית שלו, ובלי לחפש קושיות ולנסות לתרץ אותם, כי כאשר צריכים לתרץ קושיות השכל משמש ככלי ולא כעולם.

ואדם צריך לעבוד ולהתרגל בזה, ונצייר בזה דוגמה כאשר אדם רואה מולו עץ, ורוצה לחשוב עליו, והמחשבה הראשונה שעולה לו היא שיש לו ענפים שיוצאים מצידי הגזע, ובדרך כלל רגילים שלא להיכנס לזה אלא להניח למחשבות כאלו, נראה שהדבר לא מעניין, אך העבודה של הרחבת הדברים היא לקחת את המחשבה הראשונה שנכנסת לראש ולהתחיל להשתמש בה. 

אך אפשר להעמיק במחשבה הזו, הכח של העץ לתת צל הוא רק משום שיש לו ענפים, לגזע עצמו אין כח לתת צל, ועל אף שעיקר העץ הוא הגזע, התועלת שהוא מעמיד היא מהצמצום שלו, מהענפים הרכים והגמישים יותר שהוא מוציא. ואדם יכול לצייר כך כלפי עצמו, האם הוא יכול לתת לילדיו אם הוא רק גזע, לומר להם נסו להיות זקופים, ישרים ומוצלחים כמוני, או שהם צריכים צל, דברים יותר גמישים ואפשר להרחיב ולהתבונן בזה עוד, איך העץ עומד וכו' וכו'. 

כך צריכה להיות צורת המחשבה, ובלא זה האדם חסר את העולם הזה של שכל. יש הרבה דברים שאפשר להתבונן בהם, והסתכלות כזו אינה הסתכלות הבאה לפתור בעיה, אלא באה כדי לחשוב, כדי להרחיב את הדבר יותר ויותר.

וצריך לנסות לחוות את זה פעם, לקחת דבר אחד, להתבונן בו, לקחת בצורה רצינית את הדבר הראשון שעולה מתוך ההתבוננות, ועל ידו ליצור קשר, זה נקרא עולם, דברים הקשורים זה בזה, ענינו של עולם הוא שיש בו דרכים ההולכים מכאן לשם ודרכים הבאים משם לכאן, זה נקרא עולם, וזו עבודה קשה, אבל כך אפשר לנסות להתחיל לבנות ולחיות בעולם של שכל.