דף הבית > שיעורים > מוסר > התייחסות למצבים > עת מלחמה > פרשת יתרו – איך לתת עצה מתוך נשיאה בעול

פרשת יתרו – איך לתת עצה מתוך נשיאה בעול

חדש!

האדם כלוא בתוך עצמו, הוא חושב את המחשבות הנכונות, החיים שלו מזמנים לו את התשובות למבוכות שהוא שרוי בהן, אך האדם, מרוב עצים, אינו רואה את היער, אין בכוחו להבחין בעצה הנכונה עבורו ולזקק אותה. לשם כך הוא זקוק לאדם אחר, לחבר שישמע אותו ממבט חיצוני, והוא זה שיוכל להצביע על הדבר הנכון עבורו.

נשיאה בעול – לתת עצה

האתגר שיש בנשיאה בעול הוא למצוא את המילים הנכונות, את הדיבור והעצה שיהיו אפקטיביים ויעמדו לצידו של בעל העול.

עצה טובה היא הדבר הנצרך בתוך מחווה של נשיאה בעול, והתבוננות בפרשת יתרו תלמד אותנו כיצד הנושא בעול צריך לתת את עצתו.

נקדים את דברי הגאון מווילנא, שאומר כי כשאדם נותן עצה לזולתו אין הוא מגלה לו משהו שהוא לא ידע קודם לכן, העצה הייתה ידועה למתייעץ.

אלא מה? העצה היא כדברי הפסוק במשלי (יט,כא): "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת יְ-הוָה הִיא תָקוּם". מסביר הגאון – לאדם מחשבות רבות בליבו אך אחת מהן היא עצת ה'.

האדם כלוא בתוך עצמו, הוא חושב את המחשבות הנכונות, החיים שלו מזמנים לו את התשובות למבוכות שהוא שרוי בהן, אך האדם, מרוב עצים, אינו רואה את היער, אין בכוחו להבחין בעצה הנכונה עבורו ולזקק אותה. לשם כך הוא זקוק לאדם אחר, לחבר שישמע אותו ממבט חיצוני, והוא זה שיוכל להצביע על הדבר הנכון עבורו.

זהו הדגש לדברי הגאון: העצה כבר הייתה בליבו, אין צורך ואף לא מועיל להביא מחשבות ועצות מבחוץ. על הנושא בעול להביט לחייו של האדם ולעזור לו להבחין בעצה הטובה שבליבו.

כעת נתבונן בפרשת יתרו –

במרכז פרשת יתרו ישנה העצה שהעניק יתרו למשה חתנו. מחז"ל אנו למדים שהשם יתרו הוא על שם שייתר פרשה בתורה. ואם כן, כל פרשת יתרו שייכת למרכז הסיפור – שהוא העצה שנתן.

תחילת הפרשה נסובה סביב המפגש של יתרו עם משה – "וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יְ-הוָה לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתַם בַּדֶּרֶךְ וַיַּצִּלֵם יְ-הוָה". משה מספר לחותנו על כל מה שעברו ישראל במצרים, ואת כל הקורות אותם בדרך הצלתם על ידי הקב"ה, את כל הניסים והדברים שקרו להם מעל הטבע.

הפסוק ממשיך  "וַיִּחַד יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְ-הוָה לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִצִּילוֹ מִיַּד מִצְרָיִם". התגובה הראשונה של יתרו – 'ויחד יתרו'. רש"י מפרש במילת "ויחד" שני פירושים, האחד – ויחד מלשון שמחה, והשני – שנעשה בשרו חידודין חידודין על מצרים. כאשר המכנה המשותף בין שניהם היא העובדה שהסיפור שסיפר לו משה נגע לליבו באופן עמוק ביותר. זהו הצעד הראשון שעל האדם לעשות: להקשיב לסיפור הזולת עד שהדברים ייגעו בליבו במקום עמוק.

וכך ממשיכים הפסוקים –  "וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב". יתרו צופה בצורה בה משה שופט את העם, ושואל אותו: מדוע אתה עושה כך? למה הדברים נעשים כפי שהם נעשים?

יש בשאלה זו של יתרו דבר גדול. הרי משה רבנו, נביא הנביאים, הוציא את ישראל, הביא מכות על מצרים, בקע את הים, הוריד מן מהשמים. משה הוא האדם הגדול, יתרו לעומתו קטן, לא מבין, לא יודע. כיצד יתרו אינו מתיירא לשאול את משה על התנהלותו?

אנו אכן היינו נרתעים ואומרים – 'אם משה עושה כך וכך, הוא יודע את אשר הוא עושה'. השאלה לא הייתה עולה בנו נוכח משה.

אך יתרו מלמד אותנו כי הדרך שונה וכי הרוצה לשאת בעול עם חברו, לתת לו עצה, להקל את חייו – עליו לשאול, בלי פחד ובלי יראה, בלי לשים לנגד עיניו כי משה הרי עשה ניסים גלויים, ואם כן מה יש לשואלו? כדי להיכנס לתוך המצב של השני עלינו להסיר את כל המנגנונים המעכבים את האפשרות לחוש את חייו.

אנו מכירים את המחשבות האלו מסיטואציות בהן אנו משליכים על האחר כי בטח הוא יודע טוב יותר מה לומר. כמו ב'שבעה' שזו סיטואציה לא פשוטה, כך שמטבע הדברים כל אחד מחכה ש'מישהו אחר' יפתח וידבר, במקרים כאלו ישנה מחשב שהשני יודע טוב יותר.

את זה עלינו לשנות. יתרו יכול היה לומר לעצמו: מעולם לא דנתי דין תורה כמשה, משה ירד כעת מן השמים לאחר ארבעים יום ללא אוכל ושתיה. מי אני שאומר לו מה לעשות?

אך הוא שאל, גם אם הוא קטן ומשה גדול.

כך אומר גם ר' חיים מוולוז'ין – כי אסור לתלמיד לקבל את דברי רבו אם יש לו עליהם קושיות, שמא האמת כדברי התלמיד. חשוב לזכור כי ר' חיים מוולוז'ין הוא תלמידו של הגאון, ועליו מתואר כי היה רועד בעומדו לפני הגאון. ובכל זאת 'שמא האמת כדברי התלמיד' – אין לתלמיד הקטן להימנע מלשאול.

לימוד נוסף שנלמד משאלת יתרו, הוא כי על האדם לגשת לעולמו של האחר דרך שאלה. לא לומר לו את דעתו בתחילה. הדרך להיכנס לעולמו של האחר עוברת דרך השאלה, דרך ההתעניינות בחייו. לפעמים אנשים ניגשים לאדם אשר יש עליו עול ואומרים באופן ישיר היגדים. במקום לשאול – הם כבר קובעים ועונים תשובה.

"מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ" – זו שאלה פשוטה, מדוע אתה יושב והם עומדים עליך? כך, כדי להיכנס לעולמו של האחר עלינו לשאול שאלות פשוטות, השאלות המתוחכמות הן לא הפתח לחייו של השני.

כאן מגיעה תשובת משה – "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם לִדְרֹשׁ אֱ-לֹהִים". משה עונה לחותנו, הוא אינו מסכים מיד עם שאלתו. תגובה זו מלמדת על הלך הרוח שהיה בגישתו של יתרו. משה עונה לו כי הוא חושב אחרת, ויתרו ממשיך ומצביע על דבר הקיים בתוך עולמו של משה שבכוחו לעזור לו. כאן נדרש אומץ מיתרו, הוא ממשיך לנהל עם משה את השיחה גם לאחר שמשה מביע את דעתו השונה.

זו צורת הנשיאה בעול, לומר לשני משהו בעמדה נפשית כזו שמאפשרת לו לומר אחרת – לא להסכים. הוא יכול לענות לו 'אני לא מסכים איתך', ועדיין ישנו דו שיח. אין כאן חריצת דין.

העצה הניתנת לאחר צריכה להיות כזו המשאירה את הכבוד לאחר, באפשרותו להתנגד משום שכל העצה הוצגה ככזו שהיא טובה רק אם יחפוץ בכך. העצה אינה טובה באופן אובייקטיבי, היא טובה רק אם היא נשמעת לו.

נקודה זו מתחדדת בפסוק: "עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱ-לֹהִים עִמָּךְ". יתרו אומר למשה – אני נותן לך את עצה ,אך אתה תאשר אותה לפני הקב"ה. בגוף העצה יתרו מניח את האפשרות שמא אין הוא צודק.

יתרו מסיים את דבריו כך – "אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱ-לֹהִים וְיָכָלְתָּ עֲמֹד וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם." אם הקב"ה יסכים עם הדבר ותעשהו – 'ויכולת עמוד'. כאן מתגלה ענוותנותו של נותן עצה. הרי דבריו של יתרו למשה היו שאם ימשיך כך הוא לא יוכל לעמוד. אם כן, מהם דבריו – אם יסכים איתך ה' ויכולת עמוד? מדוע הצלחת העצה תלויה בהסכמת הקב"ה, הרי העצה טובה בכל מקרה, היה לו לומר 'אם תעשה כך ויכולת עמוד'!

כאן טמונה הבנה חשובה. יתרו לא אומר – 'לדעתי זו העצה והדרך הנכונה, וכך תצליח'. הוא תולה את העצה בדעתו של מישהו אחר, בדעתו של ה'. כלומר, העצה טובה רק אם ה' יאשר אותה.

כך האדם צריך לשאת בעול עם חברו ולתת לו עצה, כזו שתהיה מתוך חייו, העצה מותנית בכך שהאחר יחפוץ בכך. אין מעמד אובייקטיבי אמיתי לעצה.

זו המשמעות של ההתכוונות של האדם לעבר חייו של השני, הוא נכנס אליהם ונותן עצה מתוכם.

עצה נכונה היא לא העצה שהאדם אומר לזולתו – 'זו דעתי וכך הוא הנכון, גם אם לא תוכל לעשות כך, הדבר נשאר נכון לכשעצמו', אלא האדם מייעץ מתוך חייו של האחר וכך אין לעצה מעמד עצמאי, נכון, אם לא שתהיה נכונה בתוך חיי האחר.

כך, במפגש עם האחר עלינו לעבור את המחסום של הפנייה בשאלה, ולגשת באופן של כניסה לתוך החיים של השני, לא כיודע טוב יותר – אלא כמישהו מבחוץ המצביע על נקודה קיימת.

12

חובתנו בשעה זו כדי לזכות לשמירה

14

עת צרה היא ליעקב – חובותינו לגדל יחידים

עוד שיעורים בנושא

19/06/2025

כ"ב סיוון תשפ"ה

אם נתבונן מה חשים בימים אלו מתכנני ויצרני הכלים האסטרטגים…

19/06/2025

כ"א סיוון תשפ"ה

כאשר באים להתפלל מתוך מצב של צרה ודין, יש להיזהר…

07/11/2024

ה' חשוון תשפ"ה

אנו במצב מיוחד, מצב בו חלק מעם ישראל עושה דברים…

25/01/2024

י"ד שבט תשפ"ד

במהלך המלחמה הקב"ה שמר ושומר עלינו. כן, גם כשנהרגים חיילים…

18/01/2024

ז' שבט תשפ"ד

במערכת חינוכית, בין אם היא ביתית ובמיוחד כשהיא מוסדית, תיתכן…

11/01/2024

כ"ט טבת תשפ"ד

תלמידי רבי עקיבא לא היו אנשים קטנים, מדובר בגדולי עולם…

04/01/2024

כ"ב טבת תשפ"ד

היכולת לראות פרטים בעולם סביבנו, בין באנשים ובין בדברים אחרים,…

28/12/2023

ט"ז טבת תשפ"ד

נשיאה בעול שונה מחסד. כשאדם עושה חסד עם חברו, החיים…

22/12/2023

עשרה בטבת תשפ"ד

הקב"ה הניח לפתחנו אסון בהיקפים כל כך גדולים שאינם מאפשרים…

21/12/2023

ח' טבת תשפ"ד

עבודת ה' היא דרך חיים ולא משימות אותן צריך להצליח…

התחברות לאתר

רישום לאתר

שם פרטי*
שם משפחה*
שם משתמש*
אימייל*
סיסמה*
אימות סיסמא*

קבלו את השיעור במייל

מה תרצו לקבל?