אנו נמצאים אחרי חג השבועות בו עבדנו על שייכות ללימוד בעיון, בו הלומד אינו יודע מהי התוצאה שאליה הוא יגיע משום שהלימוד טומן בחובו הבנות בלתי צפויות, אך הדרך להגיע לזה היא על ידי שמחשיבים את ה'מחנה' שבו אנו נמצאים שבתוך הלימוד ישנם הבנות ראשוניות ומוטל עלינו להחשיב אותם ומהם להתקדם ולבנות.

נדבר כעת באותו ענין על נושא של בין אדם לחבירו, גם בבין אדם לחבירו צריכים אנו להבנה זו של 'מחנה' דהיינו להחשיב את המקום בו נמצאים ולא לחפש פתרונות צפויים מראש.

בנסיעתי לחוץ לארץ הרגשתי שיש הרבה מאוד אנשים שמחפשים אדם לדבר איתו והתבוננתי מה הקושי למצוא אדם כזה.

כשאנו מציירים לעצמנו יחס חברות בין אנשים קשה לצייר חברות שבה מדברים על דברים שפחות נעים לשמוע כמו על חסרונות וכדומה והחברות מצטיירת כפטפוטי סרק על נושאים בלתי חשובים שאין בידינו לעשות בהם מאומה.

הסיבה שיחסי החברות נראים כך משום שאנו חסרי יכולת לחוות את השני בתוך המצב שלו ואנו  מנסים מייד לפתור את הבעיה אך מחשבה כזאת מעקרת את כל היחס הנכון בין אדם לחבירו.

מה רבים הם המקרים שאנו נפגשים כשלאחד קיימת בעיה מסוימת ומיד אנו נזכרים במעשה שהיה מאחד מגדולי הדור ומנסים אנו להעתיק את אותו פתרון למקרה שלפנינו, אדם שנולד לו ילד מיוחד אנו יכולים לומר 'החזון איש היה מכבד אותם מאוד וקם בפניהם כי הם נשמות גבוהות' אך משפט כזה הוא אכזריות משום שאין בו כלל ראיית המצב של האחר רק נסיון לפתור את הקושי.

אדם שנמצא במצב של קושי בין בקושי רוחני ובין בקושי גשמי עוד מקודם שהוא מחפש פתרונות הוא מחפש חבר שיקשיב לו והקשבה יסודה להתמקם בתוך ה'מחנה' של השני להיות איתו שם ולא לפתור את הקושי.

אפשר לראות אדם שמידת הדין קשה איתו אם נאמר לו 'נכון קשה לך להתפלל, אני לא יודע אם אני במצב שלך הייתי מסוגל להתפלל' הוא יהיה מופתע מהגישה כי הוא לא רגיל שמישהו מכיר את ההרגשות שלו באותו מצב של קושי אלא רק אנשים שמחפשים להוציא אותו משם.

בכך אנו מקבילים בין עבודת בין אדם לחבירו לבין עבודה בלימוד תורה ואמנם גם בחברות בין אנשים אם מתייחסים בצורה כזאת הדרך לפתרון היא בלתי צפויה לחלוטין משום שאחרי שפותחים עם החבר באותו מקום קשה שבו הוא נמצא השיחה מתפתחת בצורה אחרת לגמרי.

העולם שבו אנו חיים מלא בפרסום על סיפורי הצלחה של פתרונות מסוימים ומשום כך אנו שטופים בצורך למצא פתרונות אך בזה אנו שוכחים את המצב בו החבר נמצא במציאות ואין בזה נושא בעול כלל.

הרבנו יונה באיגרת התשובה אומר דרך ישרה שיבור לו ליראת שמים לקנות לו חבר אחד או שנים לדבר עמהם תמיד בדברי יראת שמים אין הכוונה לקנות אדם שישגיח עליו תמיד אלא יש כאן יסוד בחברות אמיתית בין אנשים החברות אינה מציאת פתרונות לבעיות אלא היכולת להיות עם השני במקום שלו גם שהוא חלש בתורה ומצוות ומתוך זה לעלות יחד.

אפשר למצוא בקהילות של בעלי תשובה שיש פערים גדולים ברוחניות בין אנשים כשאדם מתוך הקהילה בא לדבר הוא לא מצפה שיגידו לו שימתין והדברים יסתדרו אלא הוא מצפה שיבינו שיש לו קושי ביחס למקום שבו הוא נמצא.

אנשים שואלים את עצמם איך אפשר להכניס את הבורא עולם לתוך החיים שלנו, הכלל הראשון הוא שהבורא עולם נמצא בתוך כל הקשיים שלנו כך גם בדעת תבונות בכל הספר כשמדבר על גלוי היחוד אומר שהבורא נמצא בתוך החסרון, מבט זה חדש עבורנו משום שאנו רגילים לחשוב שהבורא עולם נמצא בהצלחות שלנו שאם מתגברים על הקושי ומצליחים שם רואים סייעתא דשמיא אך האמת שבכישלון גם רואים את הבורא.

ראייה כזאת מעשירה את יחסינו האנושיים עם בני אדם ופותחת פתח גדול לדיבורים בין אדם לחבירו ברמה גבוהה היא גם גורמת לנו להבין מה החשיבות של המקום בו אנו נמצאים ומאפשרת לנו להתקדם מתוך המחנה שבו אנו נמצאים אל מקום גבוה יותר גם אם הוא בלתי צפוי.