אדם העובד עם עצמו ומנסה להביא את עצמו למצב שהיצר לא שולט עליו מוכרח לעמול אך עלינו לברר מהו עמל זה.
אדם העובד עם עצמו ומנסה להביא את עצמו למצב שהיצר לא שולט עליו מוכרח לעמול אך עלינו לברר מהו עמל זה.
הגמרא בסנהדרין דף צט עמוד ב' אומרת 'אמר רבי אלעזר: כל אדם לעמל נברא, שנאמר כי אדם לעמל יולד, איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא, כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו – הוי אומר לעמל פה נברא. ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך – הוי אומר לעמל תורה נברא. והיינו דאמר רבא: כולהו גופי דרופתקי נינהו, טובי לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא'.
עמל זה בפשטות כרוך בזיעה כלומר כשאדם מגיע לעמל בחוזק גדול כל כך עד שגופו מזיע מכח העמל זה מציל אותו מן היצר.
אך יתכן שעמל זה אינו מאמץ הגוף אלא עמל לסדר את הדברים בצורה נכונה כשאדם עמל במלאכה להעמידו בסדר נכון הוא תפוס כולו ממלאכתו ואין מקום ליצר ליכנס.
כדברינו נראה מתוך דברי רש"י בהמשך הסוגיא וז"ל: לשון אחר דרופתקי כיס ארוך שמשימין בו מעות, כל הגופין נרתקין הם לקבל ולהכניס דברים, רש"י מדמה את האדם לכיס 'ארוך' שמשימים בו מעות בדקדוק לשון רש"י שכתב כיס ארוך נראה שזהו כיס שהפתח שלו הוא לאורכו והמעות מסודרות שם בצורה שיכול להוציא את המטבע המבוקש מיד.
הציור הזה בעבודת האדם הוא שאדם מסדר את עבודתו ובכך הוא שייך לעמל, הנסיון מעיד שאדם העוסק במלאכה על דרך זה הרי הוא מונח בכל שלב של העשיה ואם טעה במלאכתו אין כאן 'נפילה' שצריך להתעלם ממנה אלא הכל חלק מהמלאכה.
חובה עלינו לברר לאור דברים אלו מהו העמל שיחה משום שעמל מלאכה מבינים אנו שהאדם עמל להוציא דברים על סדרם הנכון ואם לא יעבוד כך מלאכתו לא תצא מתוקנת אך עמל שיחה מהו.
כשאדם מדבר הרי הוא מוציא את מחשבותיו לפועל בדיבורו הוא מגלה את תפיסת העולם שלו ומוציא לאור את מחשבותיו, דיבורים אלו הם החיים שלו עצמם שיחה נכונה מוכרחת לבא בסדר נכון על מנת להציג בנין שלם.
יכולים אנו לחוש בעצמנו כשאנו עסוקים בשיחה עם אדם ומגיע שלישי ומפריע לשיחה לוקח לנו מעט זמן על מנת לחזור לשיחה זאת משום שהסדר הופסק והשיחה מצריכה סדר.
הרגלי השיחה שלנו שטחיים מאוד ומשום כך אין מן הנמנע שאדם שלישי מפסיק אותנו או שאנו מפסיקים אחרים באמצע שיחה אך גישה כזו היא פגיעה במושג 'עמל שיחה' משום שהעמל מכריח סדר וסדר מעמיד רציפות בלי יכולת להפסיק.
מאחר שאנו מבינים ששיחה שאינה שטחית הינה הוצאת החיים לאור יש לנו להביא ציור מבנין גוף האדם, טבע האדם מסודר להפליא וכשהגוף יוצא מסדר הוא מגיב מיד בכאבים או בצורות אחרות, מובן אם כן שיציאה מהסדר בעמל שיחה צריכה להידחות משום שחיים מסודרים לא מאפשרים יציאה מהסדר.
הגמרא מתארת בסדר עולה את העמל כלומר העמל הפשוט יותר הוא מלאכה ובאמת שם מוחשי יותר חוסר הסדר אך מאידך אין הכרח לרציפות מלאה ואם יפסיק קצת מעבודתו עדיין הוא בתוך המלאכה אך בחיים או ב'עמל שיחה' הצורך עדין יותר ובשטחיות אפשר להתעלם מזה אך בעבודה נכונה הרצף חייב להישמר כל הזמן כמו שחיים לא יכולים להפסיק.
מכאן מתחילים אנו להבין מהו 'עמל תורה' משום שהתורה היא עצם החיים שלנו ואם כן בלתי אפשרי שיהיה שם הפסק ומוכרחים אנו לבא להבנה כיצד מיישמים את העמל שהתבאר ביחס לתורה.
התחלת העניין מונח ביצירת תולדות כלומר שבלימוד נכון הבנה מולידה צורך להבין מחדש את הסוגיא, ואמנם קרובי החזון איש כילדים למדו עמו בחברותא והם סיפרו על הקושי שלמדו שאלת תוספות ולאחר מכן את התירוץ ומאחר שהבינו את התירוץ אמר החזון איש 'עכשיו צריך ללמוד שוב את הקושיא להבינה באור אחר' הכוונה כמו שהתבאר שכל הבנה מולידה מהלך מתחילה ועד סוף.
כשאנו מבינים את הצורך בשינוי לא חסר לנו דבר בגודל…
אנו נגועים מאוד בעניין הזה שאנו מקטלגים אדם לפי הפרטים…
אדם התפוס ממידת הכעס יכול לבנות את הרצון להשתנות מצד…
אנשים שואלים את עצמם איך אפשר להכניס את הבורא עולם…
בעמל מלאכה אדם עובד לפי תכנית והעמל הוא להוציא את…
אדם שמעוניין ליצור עבודה נכונה של רצון וסדר יכול לקחת…
עמל פה אינו מאמץ אלא עמל בסידור הדברים, בשעה שאדם…
כל אדם המתפלל מתמודד עם טרדת המחשבה ומנסה להתרכז במהלך…
נצייר אישה המכינה עוגה ויעמוד אדם וישאל בעבור מה היא…
כשיש ילד שבוכה המחשבה הראשונה שעולה בנו היא, כיצד ניתן…
התבוננות בבריאה מראה לנו שבבריאה אין לחץ להוציא את המטרה…