אדם שמעוניין ליצור עבודה נכונה של רצון וסדר יכול לקחת פרט קטן מאוד כמו למשל הכנת משקה ולהחשיב אותו על ידי שמבין למה הוא מועיל לו בשלב זה של היום וכמה תועליות יוצאים משתיה זו, לאחר מכן הוא מתמקד בזמן הקצר של הכנת המשקה בכל שלבי התהליך והחוש מעיד שהיצר לא יכול ליכנס אליו כלל באותו זמן של הכנת המשקה.
סדר ורצון ועד ששי – יגיעת שניהם משכחת עוון
בעבודת ה' משימתנו העיקרית היא התגברות על היצר מורגלים אנו לעבוד על חשיבות התורה ומצוות ועל ידי כך לנצח את היצר אך בדברינו פותחים אנו פתח לעבודה חדשה ביצירת תהליך שבו אנו עסוקים ובזמן העיסוק היצר לא נכנס כלל.
במשנה מסכת אבות פרק ב אמרו: יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון במשנה זו מבואר שיגיעת דרך ארץ חשובה היא בעניין זה של 'משכחת עוון' ובצורה זו שאנו מעמידים את הדברים באמת התוצאה היא השכחת העוון מכח כניסה לתוך תהליך בין בדרך ארץ ובין בתורה.
עלינו להחשיב תחילה את העיסוק בדרך ארץ ובאמת ראינו גדולי עולם שהחשיבו התעסקות זו, מסופר על ר' ירוחם שידע לכרוך ספרים בצורה מקצועית ואחר פטירתו הראתה הרבנית מתוך ספריו אלו מהם הוא כרך בידיו.
עיסוק נכון בדברים אלו מכניס את האדם לתהליך שמשכיח עוון לא מתוך מלחמה אלא מתוך שאין לרע פתח ליכנס.
תועלת נוספת בעבודה זו נמצאת בהכרת כוחות האדם בזמן התמודדות עם היצר משום שבעבודה בדרך מלחמה אדם נמצא במהומה והוא עסוק בנסיון להחשיב את רצון ה' יותר מהתאוה, קשה לאדם לזהות את עצמו בתוך נסיון השתלטות היצר. לעומת זאת עבודה בדרך יגיעת דרך ארץ מאפשרת לבחון את היצר במנוחה ובכך להכיר את עצמו יותר.
עבודה זו מאפשרת לעבוד גם בזמנים של חוסר מסגרת אפשר למצוא תהליך במקום של דרך ארץ למשל עבודה של נקיון יכולה להשכיח עוון על ידי כניסה נכונה לתהליך הדבר.
בגמרא סנהדרין דף צט עמוד א' 'אדם לעמל יולד איני יודע אם לעמל פה או לעמל מלאכה וכו' ומסקנת הגמרא שהכוונה עמל תורה ולפי האמור לעיל ההוא אמינא נשארת, עמל דרך ארץ הינה דרך תכליתית בניצחון הרע.
עבודה על סדר ורצון מצריכה להציב רצון וליצור בו מהלך מסודר אך טעות לחשוב שהצבת רצון גדול כמו סיום ש"ס או סיום מסכת מהוה קיום של עבודה זו, משום שזה משימה מדי גדולה, מוטל עלינו להציב משימות פשוטות מאוד וקטנות ולמצוא בהם סדר ובכך נראה איך שכחת העוון עובדת.
תרגום נכון של המילה 'רצון' היא חשיבות וכך המשמעות של 'רצה ה' אלוקינו בעמך ישראל' שאנו מבקשים חשיבות אצלו וכן 'יהיו לרצון אמרי פי' אנו מבקשים שדברינו יהיו חשובים לפניו.
כך הצעד הראשון בעבודה על רצון היא להחשיב את הדבר שבו אנו עסוקים, אדם יכול להחשיב כל דבר שהוא חפץ, כשאדם אוסף חפצים משומשים הרי הם חשובים אצלו למרות מיעוט החשיבות שלהם בצורתם השימושית.
אדם שמעוניין ליצור עבודה נכונה של רצון וסדר יכול לקחת פרט קטן מאוד כמו למשל הכנת משקה ולהחשיב אותו על ידי שמבין למה הוא מועיל לו בשלב זה של היום וכמה תועליות יוצאים משתיה זו, לאחר מכן הוא מתמקד בזמן הקצר של הכנת המשקה בכל שלבי התהליך והחוש מעיד שהיצר לא יכול ליכנס אליו כלל באותו זמן של הכנת המשקה.
התמקדות זו בענייני דרך ארץ הינה מעשית יותר מתורה וגם במשנה דרך ארץ מופיע לפני תורה (כך מדייק המהר"ל במשנה זו שדרך ארץ קודם) ולפי דברינו מובן משום שבדברי דרך ארץ ואפילו הקטנים ביותר מצריכים תהליך טבעי משום שהמרחק מהתוצאה הוא טבעי אך בתורה לא ניכר מרחק כלל ומשום כך עבודה זו מורכבת יותר.
אצל כל אדם יש זמנים מרוממים שבהם היצר לא נכנס אך הצלחה בצורה מסודרת ליצור עבודה שבמהלכה היצר לא נמצא הרי דבר גדול הוא.
מלאכת דרך ארץ מלמדת את האדם שכל פרט בתהליך הינו חשוב ועומד כחלק בלתי נפרד מהשגת התכלית ומשום כך החשיבות של כל השלבים שווה ובכך אדם מעמיד את עצמו בתוך תהליך ומשכיח עוון כפשוטו.
בדברים אלו נפתח פתח חדש לגמרי בעבודת האדם שבו על ידי חשיבות של דבר קטן ויצירת תהליך נכון אדם יכול להשכיח מעצמו את היצר לגמרי.