במושכל ראשון אנו עלולים לחשוב שבעולם התורני אין מקום לעשייה יזמית, זו שכרוכים בה סיכונים. הנטייה שלנו היא לחשוב על האזור התורני כמי שהכל ידוע בו, ככזה שכל המעשים נאמרו בו כהוראה ועלינו רק לציית ולקיים.
במושכל ראשון אנו עלולים לחשוב שבעולם התורני אין מקום לעשייה יזמית, זו שכרוכים בה סיכונים. הנטייה שלנו היא לחשוב על האזור התורני כמי שהכל ידוע בו, ככזה שכל המעשים נאמרו בו כהוראה ועלינו רק לציית ולקיים.
יוזמה, אחריות ונטילת סיכון
העולם מתפעל מאד מאנשים יוזמתיים, אלו שלוקחים סיכונים תוך כדי יזמות של פרוייקטים גדולים, אלו שיש בהם הצלחה גדולה לצד הסיכון של חוסר הצלחה ואף הפסד ניכר. יש בכך הרפתקנות מרשימה.
האם בעולם התורני–רוחני יש גם כן מקום להרפתקנות זו?
במושכל ראשון אנו עלולים לחשוב שבעולם התורני אין מקום לעשייה יזמית, זו שכרוכים בה סיכונים. הנטייה שלנו היא לחשוב על האזור התורני כמי שהכל ידוע בו, ככזה שכל המעשים נאמרו בו כהוראה ועלינו רק לציית ולקיים.
אך נתפלא לראות כי במסורת התורנית הדברים לא התנהלו כך.
מסופר כי הסבא מסלבודקא אמר לגאון ר' יעקב קמינצקי תלמידו, כי עליו לקרוא ספרי הרפתקאות בדיוניים. הוא כנראה ראה בכך אבן דרך להתפתחותו. כי כשם שהעולם מתפתח מהרפתקאות שאנשים יוצאים אליהן תוך כדי לקיחת יוזמות, כך גם בעולם התורני-רוחני, יש למי שפועל בו מקום להרפתקנות וללקיחת סיכונים מחושבים.
מסוכן לחשוב כי התורה מדריכה למעשים כאילו הכל ידוע מראש וכי אין מקום ליוזמות אישיות, משום שכשיש כח טבעי באדם והוא לא בא לידי ביטוי בתורה, הוא ייצא במקום אחר. אומנם אפשר להרדים את האדם, אך אי אפשר לעקור את טבעו.
הסיבה שאנשים יעדיפו ללכת למקום בטוח ולמלא תפקיד מוגדר מראש, נובעת מהחשש להיכשל.
בכל דבר יצירתי ישנו סיכון. גם במסירת שיעור יש סיכון, אולי לא יבואו אנשים, אולי לא יתקבלו הדברים על דעתם. כל שיחה בין אנשים יש בה ממד של לקיחת סיכון, אולי השיחה לא תתפתח ולא יהיה לי מה לומר בה. אך בלא לקיחת סיכון אין היתכנות לדברים לקרות.
עלינו להפנים שהכישלון חייב להיות אופציה בתהליך של הצלחה. אנו יודעים שיוזמות לא מעטות של אנשים גדולים לא הצליחו, כך היא הדרך.
כשאנו רואים יוזמה שנכשלה עלינו לשאוב השראה מלקיחת הסיכון שהיה בה. לפעמים, כשמספרים על יוזמות כאלו, אוהבים להדגיש את העובדה שהיוזמים לא נשברו אלא המשיכו הלאה, אך בכך מפסידים את העיקרון החשוב של לקיחת סיכון, שהוא המפתח להצלחה.
כשהמשנה אומרת "הווי עז כנמר", ייתכן שזו הכוונה – הנמר הוא חיה טורפת, הוא יוצא לצייד אך לא תמיד מצליח. אנו אוהבים לראות את המקרים בהם הציד הצליח, אך על כל מקרה בו הוא מצליח לצוד טרף – חמישה מקרים נכשלים. "הווי עז כנמר" – לקחת סיכון בתוך העשייה.
ר' ישראל (מכתב כ"ט) כותב מכתב שהיווה הקדמה לירחון "תבונה" שיזם ר' ישראל, מטרתו הייתה שתהיה חלופת מכתבים בין אנשים, כשהאחד יגיב לשני מגיליון לגיליון.
הוא סבר כי בעקבות השיח האיטי, (כל תגובה אורכת חודש) אנשים יעבדו על מידותיהם, זאת כנגד מה שמתרחש אצל אנשים ששכלם חד אך הם מאבדים את מידותיהם. בדבריו הוא כותב כמה פעמים שהוא לא בטוח בכתיבתו ואין הוא יודע אם הוא צודק, כשבכל אופן הוא לוקח סיכון ועושה את מה שחשב לנכון לעשות.
גם הסבא מקלם עשה דברים שכולם לא היו מרוצים מהם – החילונים מחד והחרדים מאידך, אך הוא לא מנע עצמו מלעשות ולפעול.
לקיחת אחריות כרוכה בלקיחת סיכון והן עשויות להיות בסיטואציות שבתוך החיים. מסופר על ר' ירוחם כי במלחמת העולם הראשונה היה בחור שכתב במכתבו על כך שהמלחמה עבורו היא משל למלחמת היצר. הצנזורה עצרה אותו בעקבות כך וחשדו בו כמרגל. בחורי מיר חיפשו אותו בכל מקום עד שנמצא בבית סוהר באוקראינה.
במשפטו היה מתרגם תחת שבועה שתרגם לשופט את התוכן מיידיש לרוסית. ר' ירוחם התנדב להיות סנגור הבחור. לימים אמר שחצי מזקנו הלבן הוא מאירוע זה.
במשפט, כשהמתרגם הגיע לקטעים הבעייתיים, ר' ירוחם התחיל לצעוק על השופט על כך שהם לא מבינים, ואיך זה ייתכן, כשהמשיכו להקריא דילג לקטע הבא וכך כמה פעמים עד שסיימו את המכתב. זו הייתה לקיחת אחריות שיש בה סיכון, משום שהדבר יכול היה להסתיים באופן אחר.
עלינו לשנות את התפיסה שבה הכל מוכר וידוע מראש, משום שבגישה כזו לא נתפתח במיוחד ולא נעשה דברים משמעותיים. עלינו לקחת אחריות, כזו שמטבע הדברים כרוך בה גם סיכון.
