נתבונן בילדים המשחקים בכדור, יש לכל אחד מהם תפקיד. כשתפקיד הילד היה לשמור על השער שהכדור לא ייכנס, הילד לוקח סיכון וריזיקה בכך שהוא לוקח על עצמו את התפקיד, במקרה של כישלון הוא לא יוכל להתגונן בכך שהוא ממשפחה מיוחסת וכדומה. האחריות היא לגמרי שלו. האפשרות שהוא יהיה אשם מובנית בתוך התפקיד, והילד מודע לכך ועל מנת כך הוא משחק.
נטילת סיכון ואחריות
אם נרצה להבין את טבע האדם הישר, ננסה להביט אל הילדים ואל דרכי ההתנהגות שלהם, כי הם טרם התעקמו והתעוותו על ידי כורח החיים. הד לדבר זה נראה בדברי רבינו יונה בשער היראה (שער ג') שכותב כך: "והנה הקדמנו לך בשער היראה. כי נתחייב אדם לראות בבנים ולהבין בהם ולהבדיל בין עיקש ופתלתול ובין הישר הולך… והנה כי תראה אנשים זוללים מזלזלים בנטילת ידים וישבו לאכול לחם ואינם מברכים לפני אכלם ואחר אכלם. וכהנה רבות דברי חכמים ותקנותם אשר פורצים גדרם. בזאת ייבחנו".
רבינו יונה רוצה לראות בזלזול בנטילת ידיים ובדברי חכמים משהו רחב יותר. לא רק אי קיום המצווה הספציפית, אלא מגמה רחבה יותר. ולכך הוא מפנה אותנו להביט בילדים.
כך גם מפורסם בשם ר' חיים מבריסק, כי ילד עד שלושים יום אפשר לראות עליו מיהו, כשלאחר מכן ההתנהגות שלו מושפעת מהוריו.
התנהגות ילדים היא דבר הראוי להתבונן בו, כי מעבר למעשיהם הילדותיים ישנה הזדמנות ללמוד על טבע האדם.
נתבונן בילדים המשחקים בכדור, יש לכל אחד מהם תפקיד. כשתפקיד הילד היה לשמור על השער שהכדור לא ייכנס, הילד לוקח סיכון וריזיקה בכך שהוא לוקח על עצמו את התפקיד, במקרה של כישלון הוא לא יוכל להתגונן בכך שהוא ממשפחה מיוחסת וכדומה. האחריות היא לגמרי שלו. האפשרות שהוא יהיה אשם מובנית בתוך התפקיד, והילד מודע לכך ועל מנת כך הוא משחק.
זו דוגמא אחת קטנה, אך ישנם מופעים שונים בו נראה כי ילדים לוקחים על עצמם ריזיקה וסיכון, בכך שייתכן והם לא יצליחו במה שתכננו.
במעבר לעולם המבוגרים נבחין כי במקרים רבים נעדיף לפעול במקומות שאין בהם סיכון להיכשל. נעדיף לבצע תפקיד מוגדר מראש, לקיים הוראות, להיות צייתנים. נעדיף שלא ליזום משהו ולא להגדיל ראש משום שבכך ישנם סיכונים. שמא לא נצליח, שמא ניכשל.
וכמו בעולם המסחר, מי שלא יוזם ולא לוקח סיכון גם אינו מגיע רחוק. הפועל הפשוט עושה את מה שאומרים לו. אין במעשיו שום סיכון. הוא רק מקיים הוראות. ואכן הוא גם לא יגיע רחוק ולא יעשה משהו משמעותי.
יוזמה ועשייה עם משמעות כרוכות בלקיחת סיכון, וכמו בעולם המסחר כך בעולם הרוחני.
כשהחזון איש הגיע לארץ ישראל הציעו לו להתיישב ביישוב הישן בירושלים, כשהקהילה מסודרת ושורשית מימים ימימה. אך הוא בחר להתיישב היכן שבחר באומרו – 'אני הולך לבנות את היישוב החדש, אם אצליח, מצוין. אם אכשל אלך איתם יחד לגיהינום'. הוא החליט החלטה שיש בה סיכון, וזה נעשה מתוך מודעות לכך.
בימים עברו כך היה החינוך וכך התנהלו. עשו דברים שיש בהם סיכון תוך הבנה שזו האפשרות לגדול ולצמוח. היום אנשים מעדיפים למלא תפקיד מוגדר מראש ולא לייצר תפקיד חדש.
תלמידו הקרוב של הסבא מסלבודקא היה הגאון ר' אברהם אליהו קפלן, כשבהמשך הוא עמד בראש "בית מדרש לרבנים" בגרמניה. הוא היה גאון עולם בקנה מידה אדיר, עליו אמר הרב הוטנר כי כל העולם מולו הוא כקוף בפני אדם.
בכל פעם שהסבא בא לנפוש בגרמניה הוא היה מגיע קודם כל לברלין, לביתו של תלמידו, שוהה שם כמה ימים וממשיך לעיירת הנופש. בכל ביקור שלו היה ר' אברהם אליהו אוסף אותו ונוסע לביתו. כשנפטר ר' אברהם אליהו בדמי ימיו, פחדו לספר זאת לסבא מחשש שהצער הגדול יזיק לו, ואכן הסתירו ממנו את הידיעה המצערת. שנה לאחר מכן, שוב נסע הסבא לגרמניה, אך תחת ר' אברהם אליהו אסף אותו תלמיד אחר. הסבא לא שאל כלום, הוא שתק. לאחר זמן, כשטייל עם הרב הוטנר, אמר לו – ר' אברהם אליהו התפלל כל ימיו: אל תביאני לידי ניסיון.
ברלין הייתה מקום שיש בו ניסיון, וחרף זאת הסבא שלח אותו לשם. הוא לקח סיכון. הסכנה הייתה ידועה ובכל אופן הדבר לא מנע ממנו לעשות את הדבר שהוא חשב כי הוא נצרך, וכי הוא טומן בחובו הצלחה גדולה.
כך נהג גם ר' אהרון קוטלר בלייקווד. הוא שהה בישיבה רק בסופי שבוע, כשבמשך השבוע הוא הסתובב לאסוף כסף. הוא היה במקומות שהיו ברמה רוחנית לא גבוהה, ובכל זאת לא מנע את עצמו מלקחת סיכונים כדי להוציא לפועל את יוזמותיו.
גם הרב הוטנר עצמו התעסק רבות עם אנשים רחוקים, וכך רבים מגדולי דורנו שהפריחו את השממות בארץ ובחוץ לארץ. הם לא הלכו למקום נח ונטול סיכונים. הם ידעו שכדי לפעול ולעשות דברים משמעותיים צריך לקחת סיכונים.
גם בלימוד התורה עצמו ישנו אופן של לקיחת סיכונים. לפעמים אנשים לא מדברים עם גדולים מהם למרות שהם יכולים להחכים מאותה שיחה, וזה מחשש שמא יאמרו דבר טעות וכדומה.
על כך כותב ר' ישראל (מכתב כ"ט) כי האדם צריך לקחת סיכון בלימוד התורה. ר' ישראל מסביר שחלק מבקשת האמת בלימוד תורה הוא הבעה עצמית גם כשהדבר לא בהיר מספיק, הוא מבקש מהלומד לומר את דבריו תוך שהוא סומך על כך שגם אם הוא טועה בן שיחו יתקן אותו, וכך תיווצר ותתפתח האמת.
דבר דומה ידוע בשם הרב מבריסק, שאמר כי לדבר בלימוד משמעותו לומר לחברותא מיד את המחשבות, עוד לפני ששוקלים ומעבדים אותן.
חשוב לחדד, לקיחת סיכון אינה מעשה הפקרות. יש בה דבר מחושב, מתוך הבנה כי בלא לקיחת סיכון אי אפשר לעשות דברים משמעותיים.
היום אנו נמנעים מלקחת סיכון, אנו אוהבים לעשות ולפעול באזורים שאין בהם שום סיכון להיכשל. גם כתיבת ספרים היום מתאפיינת באי לקיחת סיכון לומר מחשבה חדשה. משום כך אנשים מעדיפים לצטט ולאסוף חומר במקום לומר ולהביע מחשבות מקוריות ואישיות.
לקיחת סיכון מחושב נובעת מתחושת החיים, מי שאינו לוקח סיכונים מוגן מפני כישלון, אך תחושת החיים מתה בו. הוא לא יאשם בשום דבר, אך הוא מוותר על רצון החיים.
אחריות קשורה בלקיחת סיכון, מי שמוכן לקחת אחריות – לוקח סיכון. ההיתכנות להיכשל ולקחת על כך אחריות עומדת בבסיס העשייה המשמעותית, זו שיש בה חיים מפעמים.