דף הבית > שיעורים > מוסר > התייחסות למצבים > עת מלחמה > חובתנו בשעה זו כדי לזכות לשמירה

חובתנו בשעה זו כדי לזכות לשמירה

חדש!

במהלך המלחמה הקב"ה שמר ושומר עלינו. כן, גם כשנהרגים חיילים צריך לזכור שההערכות להרוגים בקרב היו גבוהות בהרבה ממה שמתרחש בפועל. זהו פרי שמירתו של הקב"ה.

אנו לא יכולים לצפות שאיש לא ייפול במלחמה. דבר כזה הוא נס גלוי שיכול היה לקרות בזמן התנ"ך ובמלחמת מצווה. היום אנו חיים בטבע, וכשיש מלחמה ישנם הרוגים, ה"י. ועדין אנו מרגישים את השמירה בכך שמספר ההרוגים נמוך מההערכות. אך במקרה זה ישנה תחושה שנסתלקה השמירה לשניות ספורות וכך קרה מה שקרה. כשמסתלקת השמירה קורים דברים נוראיים.

להיות חסיד ולזכות לשמירה

בימים האחרונים התרחש אסון נורא במהלך המלחמה, כמות בלתי נתפסת של חיילים נהרגה ברגע אחד.

מחובתנו להתייחס לדבר ולהתבונן בו. לשם כך עלינו לתרגם את מה שקרה משפת העולם לשפת התורה, משום ששפת העולם לעיתים לא הולמת את רצון וכוונת התורה.

בשפת העולם מכנים את מה שקרה – 'תקלה'. התרגום לשפת התורה הוא – שהשמירה של הבורא לא פעלה. לרגע נסתלקה השמירה, כך קרה מה שקרה.

במהלך המלחמה הקב"ה שמר ושומר עלינו. כן, גם כשנהרגים חיילים צריך לזכור שההערכות להרוגים בקרב היו גבוהות בהרבה ממה שמתרחש בפועל. זהו פרי שמירתו של הקב"ה.

אנו לא יכולים לצפות שאיש לא ייפול במלחמה. דבר כזה הוא נס גלוי שיכול היה לקרות בזמן התנ"ך ובמלחמת מצווה. היום אנו חיים בטבע, וכשיש מלחמה ישנם הרוגים, ה"י. ועדין אנו מרגישים את השמירה בכך שמספר ההרוגים נמוך מההערכות. אך במקרה זה ישנה תחושה שנסתלקה השמירה לשניות ספורות וכך קרה מה שקרה. כשמסתלקת השמירה קורים דברים נוראיים.

זהו תרגום שממנו אנו יכולים לעבוד הלאה. זעזוע בלבד אינו מספיק לנו כדי לעבוד, אנו נדרשים לשפה התורנית שתחליף את השפה הצבאית, העולמית.

מהי שמירה?

שמירה באה ממקום גבוה.

על הפסוק: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתו" וכו' אומר הרמב"ן: "ידיעה בו ממש, ירמוז כי ידיעת השם שהיא השגחתו בעולם השפל, היא לשמור הכללים וגם בני האדם מונחים בו למקרים עד בא עת פקודתם, אבל בחסידיו ישום אליו לבו לדעת אותו בפרט להיות שמירתו דבקה בו תמיד לא תפרד הידיעה והזכירה ממנו כלל".

הקב"ה משגיח על הקורה בעולם השפל דרך כללים. וכך היא גם ההשגחה על האנשים, אין התייחסות פרטית לאדם אלא בבוא עת פקודתו, כשהוא יוצא מהעולם או במקרים גדולים מאד. אז ישנה התייחסות לאדם בשמו, בעת זו הוא נידון על מעשיו וזוכה לשכר או חלילה מקבל עונש.

יוצאי הדופן הם 'חסידיו'. עליהם אומר הרמב"ן כי הקב"ה שם ליבו לדעת אותם תמיד, להיות שמירתו דבקה בהם תמיד. לחסידיו ישנה שמירה תמידית.

מדבריו אלו של הרמב"ן אנו למדים כי השמירה באה ממעלה גבוהה של האדם – מעלת החסידות, שכדברי המסילת ישרים זו מעלה גבוהה מאד.

שמירה זו מתקיימת כנגד ההתחסדות של החסיד, בשניהם הרעיון זהה – החסיד הוא מי שיודע ומבין מה הקב"ה רוצה ממנו מעבר למה שנצטווה. יש לו התייחסות לבורא מעבר לציוויים. כנגד זה הבורא זוכר ומתייחס אליו באופן אישי ורוצה בו. זו השמירה.

אין זו ההשגחה של שכר ועונש – עת פקודתם, זו השגחה של התייחסות מיוחדת לאדם. הקב"ה רוצה בחסיד ומשגיח עליו, כנגד מה שהוא מעוניין בקב"ה עצמו ולא רק בקיום דבריו, אלא בקיום רצונו.

כך, כל דבר שקורה לנו שייך לשכר ועונש. גם כשאיננו רואים את הדברים הקורים לנו כשייכים למעשים שלנו, מפני שישנו מרחק בין המעשים שלנו לתגובת הקב"ה, ישנו פער של זמן. אין אנו בדור המדבר שבו התגובה האלוקית הייתה סמוכה למעשי האדם.

בחסידיו של הקב"ה, לעומת זאת, ההשגחה אינה נוגעת לשכר ועונש על מעשים או אי מעשים ספציפיים. בחסידיו השמירה גבוהה יותר, היא חפץ הבורא בהם עצמם.

זוהי התבוננות שנותנת לנו מקום לעבוד.

במקרה שקרה, נעלמה מאיתנו שמירתו של הבורא לרגע, וכדי לזכות לשמירה עלינו להבין מה הקב"ה רוצה מאיתנו, מעבר למה שציווה.

החסידים מבינים כי ישנו משהו מעבר למילות הציווי, ישנו רצון שהוא מעבר לדברים הגלויים. ואם כן, עלינו להתבונן בעומק הראייה, כחסידיו, כדי לזכות לשמירה.

כי כן, כשאנו מעוניינים בו הוא מעוניין בנו.

ננסה להדגים כדי להבין מה הרצון של הבורא מעבר למילות הציווי –

ישנם אנשים המאריכים בתפילתם מאד מאד,  וכשהחזן מגיע לקדושה הם עדיין שופכים את צקון לחשם – בלחש. לכאורה הם מתפללים היטב ובכוונה, הם מכוונים את מילות התפילה הראוי.

אך התבוננות במהות התפילה תלמד אותנו תובנה אחרת על כוונת הבורא בתפילה.

הרמב"ן בפרשת בא אומר כי כוונת כל המצווה בתפילה היא שכולם יתקבצו יחד ויאמרו לקב"ה – 'בריותיך אנחנו'. אמירה זו של 'בריותיך אנחנו' מתקיימת בפסוקי הקדושה. ואם כך, כשאדם מאריך בתפילתו עד כדי כך שמפסיד את הקדושה יחד עם הציבור, הוא מפספס את עיקר כוונת הבורא בתפילה. זאת משום שכאמור, כוונתו היא שהאדם יעמוד יחד עם כל היהודים סביבו, כמו כולם, ויצעק יחד איתם – "בריותיך אנחנו".

וכשם שבתפילה הרמב"ן גילה לנו את כוונת הבורא, כך עלינו למצוא אותה בכל מצווה.

ההבנה מהי כוונת הבורא, היא  מה שיזכה אותנו בשמירה.

הקב"ה שומר על הציבור וזו חובתנו לגרום לכך שהוא ישמור עלינו. במובן זה אנו עומדים בחזית המלחמה, אין אלו 'זכויות' שעומדות להצלחת המלחמה, אלא השמירה היא ממש מכוחנו, כשנשכיל להתבונן ולהבין מהו רצון ה' בכל דבר ודבר.

הקיום של דבר זה בתפילה הוא דבר פשוט שאפשר לעשות אותו אפילו עם ילדים קטנים שמחנכים אותם לתפילה, להבליט אצלם נקודה זו, להביא אותם לקטע זה של התפילה וללמד אותם על משמעות הרגע הזה.

החובה לעמוד על כוונת הבורא קיימת בכל שטח בתורה.

הרמב"ן אומר כי לאחר שהתורה ציוותה על המשפטים, היא אמרה את הכלל – 'ועשית הישר והטוב'. זה מה שהקב"ה רוצה, תוך שזו אמירה שהיא 'לפנים משורת הדין'.

נתבונן בכך: הרי אמירה שכל הדברים צריכים להיעשות לפנים משורת הדין, זו אמירה שחותרת תחת כל ה'חושן משפט', משום שהוא משקף את התפיסה של 'יקוב הדין את ההר'.

אמנם זה אכן סותר את המושג במבט שטחי, אך המעמיק-החסיד מבין כי בעומק ה'חושן משפט' טמון "ועשית הישר והטוב". זהו רצון הבורא.

זו אכן עבודה, למצוא ולהבין מה הקב"ה רוצה. אך זו חובתנו. כי כאמור,  'החזקה' של השמירה העליונה מעמידה אותנו בחזית המלחמה ממש.

רק נחדד, שימוש במשפט "ועשית הישר והטוב", בלי ללמוד היטב את ה'חושן משפט', אלו דברי הבל. כשאדם מקבל קודם כל את "ועשית הישר והטוב", ואחר כך לומד את ה'חושן משפט' מתוך הבנה שכל מה שכתוב בו נמצא ב'לפנים משורת הדין', זו טעות ושטות.

התורה אמורה ללמד אותנו את הדברים, ולא להסכים בדיעבד למה שהיינו חושבים בכל מקרה. עלינו להתייגע בלימוד ההלכות והדינים, להבין מה התורה באה ללמד אותנו, כשהשלב הבא הוא לראות את הכוונה שמעבר, שהיא "ועשית הישר והטוב".

הכלל בנושא זה, כפי שאמרו חז"ל במילה אחת – 'גדולה שימושה יותר מלימודה'. הסיבה לכך היא כי מהספר ומהמילים אי אפשר לעמוד על עומק רצון הבורא. 'שימושה' הוא להתבונן באנשים הגדולים שקיימו את התורה מעבר למילים, שהדברים יצאו מליבם אחר שהתייגעו בתורה.

חשוב להדגיש: הם בוודאי קיימו את כל מה שכתוב, אך יש להם גם את הדברים שמעבר, הם מבינים את הרצון.

עבודה זו נוגעת ל'נושא בעול עם חברו', משום שהיא פותחת את התודעה הנוגעת לאופן קיום התורה גם בנסיבות שאינן נראות לעין. זהו דבר שמרחיב את הקשר שלנו עם הבורא.

זו כאמור חובתנו בשעה זו, לזכות לשמירה על ידי התבוננות מה הקב"ה רוצה מאיתנו, להיות 'חסידיו'. במובן זה אנו בחזית ממש, כשהדבר מחייב אותנו.

11

נשיאה בעול – יסוד החינוך

13

פרשת יתרו – איך לתת עצה מתוך נשיאה בעול

עוד שיעורים בנושא

19/06/2025

כ"ב סיוון תשפ"ה

אם נתבונן מה חשים בימים אלו מתכנני ויצרני הכלים האסטרטגים…

19/06/2025

כ"א סיוון תשפ"ה

כאשר באים להתפלל מתוך מצב של צרה ודין, יש להיזהר…

07/11/2024

ה' חשוון תשפ"ה

אנו במצב מיוחד, מצב בו חלק מעם ישראל עושה דברים…

01/02/2024

כ"א שבט תשפ"ד

האדם כלוא בתוך עצמו, הוא חושב את המחשבות הנכונות, החיים…

18/01/2024

ז' שבט תשפ"ד

במערכת חינוכית, בין אם היא ביתית ובמיוחד כשהיא מוסדית, תיתכן…

11/01/2024

כ"ט טבת תשפ"ד

תלמידי רבי עקיבא לא היו אנשים קטנים, מדובר בגדולי עולם…

04/01/2024

כ"ב טבת תשפ"ד

היכולת לראות פרטים בעולם סביבנו, בין באנשים ובין בדברים אחרים,…

28/12/2023

ט"ז טבת תשפ"ד

נשיאה בעול שונה מחסד. כשאדם עושה חסד עם חברו, החיים…

22/12/2023

עשרה בטבת תשפ"ד

הקב"ה הניח לפתחנו אסון בהיקפים כל כך גדולים שאינם מאפשרים…

21/12/2023

ח' טבת תשפ"ד

עבודת ה' היא דרך חיים ולא משימות אותן צריך להצליח…

התחברות לאתר

רישום לאתר

שם פרטי*
שם משפחה*
שם משתמש*
אימייל*
סיסמה*
אימות סיסמא*

קבלו את השיעור במייל

מה תרצו לקבל?