נשיאה בעול – לחשוב על השני ולא רק להרגיש אותו
תקופתנו מזמנת אותנו לעבודה על 'נושא בעול עם חברו'.
הקב"ה הניח לפתחנו אסון בהיקפים כל כך גדולים שאינם מאפשרים להתמודד עם האסון והכאב באופן רגיל. חוסר היכולת להכיל את המציאות הקונקרטית באסון זה מציב בפנינו שתי אפשרויות: האחת היא התעלמות, כשלעיתים חוסר היכולת להכיל מביא להתעלמות מוחלטת, והשנייה היא ניסיון להישאב לתוך הסיפורים הקשים והמציאות הבלתי נסבלת כפי שהיא, בלא שום יכולת התמודדות.
כמובן ששתי האפשרויות הן בלתי מתקבלות על הדעת.
אם כן, כיצד עלינו להתייחס למציאות קשה זו ולעבוד איתה באופן נכון?
עלינו להבין כי כמו בכל עבודת ה', הנרצה אינו 'הצלחה'. צורת העבודה היא לא להגיע למטרה ולצלוח אותה – להשיג אותה. זאת משום שבהשגת המטרה יש משהו ממית, מייד ברגע ההישג האדם מתרוקן מהאנרגיה ועליו למצוא אתגר ומטרה חדשים.
בעבודת ה' אין הצלחה אלא ישנה עבודה, זו שנמשכת לתוך החיים באופן מתמיד. ההתנהלות בדרך של עבודה היא ההצלחה. בלא שיש שם מטרה.
וכמו בחיים – בבית, אין הצלחה ביחסים עם המשפחה, אלא הם עבודה מתמשכת לאורך החיים כולם. זהו האופן בו עלינו לחשוב על עבודת ה'. ההצלחה היא לא סיום המשימה אלא התנהלות יומיומית.
בתקופה הקשה שלפנינו, אין לנו אפשרות לדעת כיצד לעבוד ומה בדיוק לעשות, כמויות המתים והפצועים מפגישות אותנו עם כאב בלתי נסבל. משום כך, כשניקח את המציאות הזו למקום של עבודה, עלינו לעבוד על הסוגייה של 'נושא בעול' ככלל.
הסוגייה שלנו היא 'נושא בעול עם חברו', אך אנו לא יכולים לעבוד במקום שבו הקב"ה צועק עלינו, שם זה קשה מדי ובלתי אפשרי. וכמו שאמר הסבא מקלם, כי ככל שאנו ירודים יותר הניסיון קשה יותר.
באותו האופן, דווקא מחמת כך שלא עבדנו כראוי על 'נושא בעול', הקב"ה זימן לפתחנו את הסוגייה בצורה קשה מדי. משום כך דרך העבודה שלנו היא לעבוד על הסוגייה באופן כללי. לא בשביל לפתור את הבעיה, אלא כדי לעבוד בתוכה.
עלינו להבין כי זו הסוגייה שנדרשת מאיתנו כעת, משום שזהו הכלל בעבודה – המקום הבריא ביותר לעבוד עליו הוא המקום שהחיים עצמם תובעים עבודה בנושא. ישנם דברים רבים לעבוד עליהם על פי הספר, אך עלינו להאזין למה שהקב"ה מזמן לפתחנו, ולעבוד מתוך החיים.
אומנם המדובר הוא להתעסק עם הסוגייה של 'נושא בעול' באפן כללי ולא דרך המקרים הספציפיים שהם בלתי אפשריים, אך כמו שלמדן מבין כי סוגיית בשר בחלב שוות ערך בין בשאלה באירוע גדול כזה שיש לו השלכות גדולות, ובין בשאלה שהתעוררה בבית של מישהו פרטי, שאין לו השלכות גדולות לכאן או לשם. הנושא הוא העיקר, ואפשר לעבוד עליו מכיוונים שונים.
מהו נושא בעול?
הנקודה הראשונה בנשיאה בעול היא לחשוב על השני. בניגוד ל'להרגיש את השני'. אנו כמעט ולא חושבים על הזולת. גם כשאנו נפגשים עם הזולת, אנו חשים אותו אך פחות חושבים עליו. זהו דבר שצריך להשתנות. גם אם אין לנו את הכלים, לפחות עלינו להתעניין כפי שאנו מתעניינים בתחומים רבים גם אם איננו מבינים בהם כראוי.
מדוע אנו אכן לא חושבים על הזולת? הסיבה לכך היא משום שאנו מכורים לריגושים, וכך אנו מוצאים את עצמנו מתעניינים רק במסעיר ובמרגש. האחר – הזולת לעומת זאת – אינו מרגש ומסעיר אותנו. משום כך עלינו לפתח עבודה סביב המחשבה שלנו על הזולת. על ידי עבודה כל אדם מתגלה כמעניין.
עבודה של מחשבה על השני מרחיבה אצל האדם את ה'צורת אדם' שבו, משום שהוא נחשף לאדם שאינו הוא. כך מתרחבת התודעה שלו אודות המושג 'אדם'.
גם אצל אנשים קרובים ביותר אנו לא מספיק חושבים על הצד שלהם, כיצד הם חווים את הדברים, מה עובר עליהם. אנו מתרכזים בנגזרות שיש לנו מהדבר ופחות מתבוננים על הצד השני. במריבה למשל, נחשוב היכן היינו לא בסדר ופחות ננסה להבין מה עובר על הצד השני.
הנקודה ב'נושא בעול' היא שאני לא נכנס עם הזולת לבוץ שהוא מתבוסס בו, אלא שוהה איתו מבחוץ. זו אינה הזדהות גרידא, אלא ממש 'להיות איתו' בתוך הדבר. מה שמאפשר לי את הדבר הוא העובדה שאני עומד מבחוץ.
נשיאה בעול צריכה להיות בין בשמחות ובין במקרי עצב. האדם צריך לנסות להבין מה עובר על השני, לא באופן אינטלקטואלי אלא ממש באופן חווייתי.
לעיתים חוסר הנשיאה בעול באופן הנכון כל כך צורם – אדם מגיע לבית האבל לנחם את האבלים, והוא משמיע להם אמירות של 'כמה טוב ואיזו זכות יש לכם שהדבר קרה' – עד כדי כך שיכול להשתמע כי דבר טוב קרה להם, ולחינם הם יושבים אבלים. כשקורה משהו רע לזולת צריך לחוש ולחשוב מה עובר עליו וכיצד הוא מרגיש.
באותו אופן, כשדבר מה משמח פוקד את השני, לא מספיק לברך אותו, אלא יש לחשוב בשימת לב מה שמחה זו עושה בחייו, כמה השפעה ואלו השפעות יש לה בתוך החיים שלו.
נשיאה בעול צריכה להיות גם בתוך המשפחה עצמה, בין בני זוג, המחשבה צריכה להיות מה עובר על הצד השני ולא רק 'האם אני מתפקד בסדר ואיך אני משתפר'.
כך גם בתוך הסמכות ההורית כלפי הילדים – עלינו לחשוב כיצד הילד חווה את הסמכותיות, האם הוא חש איום או תוקפנות, או שהוא חש רק את הסמכותיות באופן המיטיב והחיובי שלה.
נשיאה בעול הינה נקודה שיש לעבוד עליה במיוחד בתקופתנו לאור מה שקורה, אך זו עבודה תמידית בכל זמן.
בקלם אמרו כי 'נושא בעול עם חברו' הוא תחילת כל עבודה שהיא.