כשמתרחשים זעזועים גדולים בעולם, כשקורה אסון גדול שהוא לא צרת יחיד אלא אירוע עולמי המוני גדול, אנו שואלים את עצמנו – האם יש לו משמעות עבורנו, אפילו שהוא התרחש ופגע רק בגויים? זו שאלה שאנו שואלים את עצמנו כשאנו עומדים מול אסון טבע כמו רעידת אדמה, כזו שהרגה מאות אלפי בני אדם.
הרמ"ע מפאנו כותב שישנו הבדל בתפיסת 'השגחת הבורא' בין אירוע שקרה ליחיד, לאירוע המוני שנוגע לחלק גדול מהעולם ונתפס כאירוע עולמי ציבורי.
כשהדבר קורה ליחיד זו השגחה פרטית – השגחה מסוימת. אך כשקרה אירוע עולמי הוא שייך למחלקה אחרת בעולם ההשגחה – אירוע כזה מדבר לכולם. אם הייתה רעידת אדמה כל כך קטלנית היא משמעותית לכל אדם, גם ליהודי.
מול רעידת אדמה כזו עולות מחשבות על כך שתזוזה זעירה ביותר של הקרקע גורמת לאסון נוראי. מה שמחדד את הצורך בגורם יציב שלא זז בקרקע של חיינו, בלעדיו אי אפשר לבנות חיים.
כשנתבונן על חיי עבודת ה', נגלה לעיתים שהיציבות שרויה במשבר עמוק. גם אם יש בנו נושא יציב בתוך עבודת ה', עבודת ה' כולה לא יציבה ונתונה לתזוזה.
כשעבודת ה' תלויה במצב רוח, גם אם יש בתוכה משהו יציב – אין לו משמעות. כמו עמוד יציב וכבד שנמצא בתוך ספינה, הכובד שלו מאבד משמעות כשהבסיס שלו זז ולא יציב.
כשהרמח"ל מדבר על מפסידי הזהירות בפרק ה' הוא אומר: "הנה מפסידי המידה הזאת ומרחיקיה הם שלושה: האחד הוא הטיפול והטרדה העולמית. השני – השחוק והלצון. השלישי – החברה הרעה".
בפירוטו על הדבר הראשון – הטרדה העולמית – כותב הרמח"ל כך: "על כן נצטוינו לקבוע עתים לתורה… אי אפשר בשום פנים שירפא האדם מזאת המכה בלתי זאת הרפואה".
לימוד תורה עומד כנגד השקיעה וההתבוססות בתוך המסחר – דרך ארץ. ענייני העולם מאיימים למשוך את האדם ולהטביע אותו בתוך החומריות, התרופה לכך היא התורה.
לימוד תורה הוא הדבר היסודי ביותר, והקביעות היא המרכיב שעומד כנגד הטרדה שהעולם מזמן לנו.
אך כשנתעמק נבחין שיש בכך יותר. הגמרא במסכת שבת מביאה: בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה? קבעת עיתים לתורה?
הפירוש הרווח מבין כי השאלה הראשונה היא האם עסקיו היו כדין, והשאלה השנייה היא האם עסק בתורה.
רש"י מפרש אחרת: לפי שאדם צריך להתעסק בדרך ארץ, שאם אין דרך ארץ אין תורה, הוצרך לקבוע עיתים לתורה, דבר קצוב שלא יימשך כל היום לדרך ארץ.
דבר ראשון שקיים הוא עסקי האדם בעולם – אם אין קמח אין תורה. כנגד זה וכמנע בפני המשיכה המוחלטת לעסקיו הוצרך לקבוע עיתים לתורה, קביעות שתעמוד כנגד הטרדה והעיסוק הבלתי פוסק שיש לאדם מה'דרך ארץ'.
נתבונן, אם העניין הוא שעות הקביעות וחלוקת הזמן בין המסחר ללימוד תורה, היה אפשר לאדם לקבוע עיתים לדרך ארץ, שיעבוד רק בשעות מסוימות ולא כל היום. אם צריך לקבוע עיתים דווקא לתורה, הווי אומר שיש פה משהו עמוק יותר.
הקביעות המתבקשת היא שאותה הטרדה שיש בדרך ארץ, תהיה גם בלימוד תורה. רק באופן זה לימוד התורה יעמוד כנגד השקיעה המוחלטת של האדם בעסקיו ובענייני העולם.
ר' ישראל במכתב כ"ט כותב על מורו ר' זונדל: הוא היה סולם מוצב ארצה, טרוד ברעיוני המסחר, לבקש טרפו כדרך בעלי בתים אשר מחייתם כבד לפניהם, וראשו מגיע השמיימה בטרדה גדולה מדי לחיי נפשו. משפט לימודו העיקרי היה בעיון הנצרך לו למעשה, למד הגמרא כו' הבית יוסף וכל האחרונים בעיון, וביותר העיון הגדול בביאורי הגר"א ז"ל, וכשלמד הסעיף שולחן ערוך או העניין עם כל אביזרייהו, היה הציור לפניו כמו שבא הדין לפניו למעשה. ועיין וחקר היטב משפטו עד שהעמידו לפסק ניצב.
כשנתבונן בדברים נבחין שר' ישראל מעמיד כנגד הטרדה בענייני העולם למחייתו את הטרדה בחיי נפשו. הטרדה היא זו שעמדה כנגד והייתה לתבלין מול טרדות העולם.
גם אופן לימודו היה כאופן מסחרו – 'היה הציור לפניו כמו שבא הדין לפניו למעשה. ועיין וחקר היטב משפטו עד שהעמידו לפסק ניצב'. ר' זונדל העמיד את הלימוד באופן של שאלה מעשית. באופן זה החיות והטרדה שלו נבעו מהצורך להביא ראיות ממקורות שונים, לפתור ולענות תשובה לאותו מקרה. כמו סוחר שעסוק וטרוד מהיכן יביא את סחורתו ולמי ימכור אותה. טרדה כנגד טרדה ובאותו האופן.
הלימוד שלנו חוטא לעיתים קרובות בעיון מופשט מדי, כזה שלא מטריד אותנו להביא מקורות וראיות למחייתנו כמו בעולם המסחר, שם באופן טבעי אנו מוטרדים בכך.
קביעת עיתים לתורה אינה מסתכמת ברצון לקבוע שעות מסוימות ללימוד תורה, היא צריכה להיות קביעות במובן של טרדה, כך היא תיתן מענה ל'טרדה העולמית'.
בהמשך דבריו על אופן ההתמודדות כנגד הטרדה העולמית על ידי קביעת עיתים לתורה, כותב המסילת ישרים כך: והנה בכלל זה גם כן קביעות העיתים אל חשבון המעשה ותיקונו כמו שכתבתי למעלה. כך, קביעת עיתים לחשבון המעשה מקבילה לקביעת עיתים לתורה.
בתורה, הקביעות היא באופן שיש לו מעשה וציור מעשי לנגד עיניו, מה שמייצר אצלו טרדה וצורך להביא ראיות ומקורות לפתור את המקרה. קביעת עיתים לחשבון הנפש היא באותו אופן – במקרים שמזדמנים לו בחיים, כיצד לפתור אותם ומהיכן להביא ראיות ומקורות מהתורה.
באופן מעשי – כל אחד צריך לקחת נושא מחייו, אם הוא בלימוד ואם הוא מחיי היום יום, ולהעמיד אותו לדיון למעשה, מתוך ראיות ומקורות שיש לו בתורה.
כך תיבנה טרדה שתעמוד כנגד הטרדה העולמית.
