חוויה של ה' אחד – הגוף לא ברשות עצמו

בועד הקודם עסקנו בקבלה אותה ראוי לקבל ע"ע בימים אלו, ועמדנו על כך שבפסוק ראשון של קריאת שמע אדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים, ועניינה של קבלת מלכות שמים היא שהגוף נכנס לתוך עבודה זו, ולכן הצענו לקבל על עצמנו שלא להזיז את הגוף באמירת קריאת שמע. בזמן שחלף, מתוך עבודתי האישית על הדבר, ראיתי שיש בכך מהפכה בכל המושג של עבודה, ונבאר זאת.

כאמור, בפסוק ראשון של קריאת שמע ישנה עבודה של קבלת עול מלכות שמים, בפסוק זה ישנם שישה מילים, על שתי התיבות הראשונות "שמע ישראל" לא נתעכב כעת הם זוקקות ביאור בפני עצמן. "ה' אלוקינו" היינו שהוא משגיח עלינו בפרטות, וכפי שמסבירים שה' אלוקינו הוא בעל הכוחות של כל העולם כולו, והוא קשר את כל הנהגת כוחות העולם בהתנהגות שלנו. זאת משמעות המילה "אלוקינו", אין הפירוש אלוקינו מלשון שייך לנו, כביכול הוא רכוש שלי, שייך לכיס שלי, כך אנשים שרחוקים ממושגים של תורה טועים לחשוב, שהאלוקים הוא פרטי שלהם. פירוש המילה אלוקינו שהוא בעל הכוחות כולם וקשר אותם בנו. שלנו – כלומר, שכל הכוחות העולם מתנהגים לפי המעשים שלנו. משום כך זאת קבלת מלכות שמים, ההכרה כי כל מה שמתרחש בעולם תלוי בנו, כרוכה בעול המונח בכך. 

דעת הרמ"א וכך מובא בעוד ספרים שקבלת עול מלכות שמיים נעשית במילים אלו "ה' אלוקינו".  זאת עבודה רגילה שאנו מכירים, עבודה זו דורשת החלטה, עלינו לציית לכך, לחשוב על הדברים הנכונים ועל ידי זה ההנהגה העליונה נוהגת עימנו כפי שאנו נוהגים לפניה, משום שהאלוקים בעל כל הכוחות כולם קשר אותם להתנהגות שלנו. 

מאידך בגמ' ובראשונים מבואר שקבלת עול מלכות שמים היא במילים "ה' אחד", כך מבואר בגמ' בראש השנה (לב, ב) שמלכות זאת אחדות ה', וכך בפסוק ראשון של קריאת שמע קבלת המלכות היא באמירת ה' אחד. זו איננה מחלוקת על דברי הרמ"א, אלא שני צדדים של עבודה על קבלת עול מלכות שמים. 

העבודה הנעשית ב"ה' אלוקינו", היא ההכרה שאנו מודעים שכל מה שקורה בעולם תלוי במעשים שלנו, ועלינו לציית לקב"ה ולהחליט החלטות נכונות. גם בכך יש צורך לשתף את הגוף, שהוא אינו יכול לעשות ככל שירצה, הוא נדרש לקיים את המצוות בפועל, על איברי האדם לעשות את הדברים הנכונים. האדם נדרש לציית לדבר ה' גם עם גופו, ומעשיו צריכים להיות חדורים בתוכן זה של ה' אלוקינו.

וישנה עבודה על מלכות ה' הנעשית במילים "ה' אחד", וצריך להבין מהי העבודה בכך, לכאורה "ה' אחד" זאת הצהרה שהבורא עולם הוא אחד, כיצד הדבר נוגע לקבלת עול מלכות שמים, איזו עבודה ישנה בתוך שני מילים אלו, כיצד הדבר מגיע לעשייה של האדם, ובמה זה נוגע בגוף שלנו.

עוד יש להתבונן בקבלה אותה קבלנו שלא להזיז את הגוף באמירת פסוק ראשון של קריאת שמע. כשהאדם איננו מזיז את גופו באמירת קריאת שמע, הרי שבאמירת המילים "ה' אלוקינו" יש בכך קושי, מדוע לא הזיז את הגוף, אכן הבורא עולם מצווה אותנו, אך הוא מצווה גם לעשות פעולות, וכיצד ענין זה של ציווי הבורא מתבטא בכך שאיננו זזים?

מי שאכן ניסה לנהוג כקבלה זאת, להעמיד את גופו בקריאת שמע כבול עץ, ראה שיש בכך קושי. נראה שקושי זה נובע מכך שהדבר נעשה בצורה לא נכונה. שהרי כאמור הדבר קשה, כי למרות שעל הגוף להיות חלק מקבלת מלכות שמים, עדיין לא מובן מדוע הוא איננו יכול לזוז. ואכן מצינו שבאומות העולם במקום שיש מלכות ישנם חיילים העומדים דום על משמרתם ואינם זזים כמלוא הנימה, אך אין זה פשוט שעלינו מוטל להיות חיילים מסוג זה שעומדים בלא תנועה, ולכאורה מה הבעיה לזוז.

נוסיף עוד, אמנם קבלנו ע"ע לשלוט ברצון לזוז, שהוא תולדת רצון האדם לעשות כמו שברצונו, הרצון בהפקרות. לשם כך צריך כוח שליטה חזק מאוד, ובמצב זה מצוי מאוד שהאדם אינו יכול לשאת את חוסר התנועה, הוא מתפוצץ, מי שעשה זאת הרגיש כך, משום שהוא מנסה לשלוט על הגוף שאינו רוצה לקבל זאת. כך שישנם שתי בעיות בדבר, הקושי הנורא שלא לזוז והתמיהה על עצם הדבר מדוע שלא לזוז.

כאן ישנו חידוש עצום העולה מתוך הנפש החיים בשער ג'. אנו לא מורגלים לעבוד עם שער זה העוסק באחדות ה'  וקשה מאוד ללימוד, איננו מבינים אותו כראוי. הוא כותב שאי אפשר להבין את הדברים רק לחשוב עליהם ברצוא ושוב, הבנת ענין ה' אחד היא למעלה מהשגתנו ואיננו יכולים לקבוע הנהגה על פיה. כל יהודי שלמד שער ג' ראה שיש שם דברים נוראיים ונעלים, שמפחיד לחשוב עליהם. כעת נבוא לחדש צורת עבודה מסוימת העולה מן האמור שם. כאמור, קבלת עול מלכות שמים היא ב"ה' אחד" ובכך עוסקים דברי הנפש החיים, יש כאן עומק שמתגלה בדבריו שניתן לעבוד עימו. לא נלמד עתה בזמן קצר את דברי הנפש החיים בשער זה, אלא נעמוד רק על נקודה אחת העולם מדבריו.

וכך כותב הנפש החיים (שער ג פרק ב): "אמנם פנימיות ענין מקומו של עולם הוא ענין גדול מאד, כי מה שכנוהו ית"ש מקומו של עולם, אין ערך כלל לענין מקום הנושא כל חפץ העומד עליו שעצמות התהוות וקיום הכלי יש לה מציאות בפני עצמה, והמקום רק מצלת אותה שלא תפול ותשבר, וכן ענין חיות וקיום הגוף ע"י הנשמה, הגוף יש לו מציאות בפני עצמו ואינו מתבטל ממציאותו גם בצאת הנשמה ממנו, אבל העולמות כולם כל עיקר התהוות מציאותם כל רגע הוא רק מאתו ית"ש, ואלו היה מסלק רצונו יתב' מלהוות אותם כל רגע היו לאין ואפס ממש, ורק מחמת שאין בכח שום נברא אף עליון שבעליונים להשיג מהות הענין איך כל העולמות וכל צבאם המה בעצם אין". 

וכלומר שלפי הפשטות העולם בנוי בצורה שלגוף יש מציאות בפני עצמו, והנשמה רק מחיה אותו, אך הוא קיים ונמצא בפני עצמו. וכך גם כל העולם, הקב"ה מחיה את העולם, אך הוא בנוי בצורה שהוא עומד בפני עצמו, ואין בכוח שום נברא אף עליון שבעליונים להשיג מהות הענין שכל העולמות וצבאם הם בעצם אין. הוי אומר, שהקב"ה ברא את העולם בצורה כזאת שהוא עומד בפני עצמו, כך הוא מורגש. והגורם להרגשה זאת הוא הגוף, הוא יוצר את תחושת האדם שהוא ברשות עצמו. לא מפני שהוא רע או בעל תאווה או כל דבר אחר, אלא בגלל עצם מציאותו, עצם הדבר הנקרא גוף, פירושו שהוא עומד ברשות עצמו. 

ולכן אפילו עליון שבעליונים סבור כך, היינו אפילו המלאך שאיננו יודעים איזו בחינה של גוף יש לו, ובוודאי שאין זה גוף השייך ליצר הרע, אך עדיין יש לו בחינה מסוימת של גוף לפי עניינו. ומכיון שכך גם הוא מרגיש ברשותו עצמו. בכל מדרגה ובכל עולם גבוה ככל שיהיה, ישנה תחושה הבאה מכוח הגוף שהוא עומד ברשות עצמו. כפי שאצלנו הגוף גורם לכך, כך גם הדבר בבחינה גבוהה ודקה יותר אצל המלאך, בחינת הגוף השייכת בו גורמת לו להרגיש שהוא ברשות עצמו, והוא אינו יכול לחשוב אחרת כי לא ניתן לתפוס את הדבר באופן שונה. 

על כך כותב הנפש החיים בכל שער ג' שזאת היא משמעות "ה' אחד", שהאדם איננו ברשות עצמו אלא ברשותו של הבורא עולם. הוא המחיה את הגוף ישירות, אין זה רק דרך הנשמה או איזו פנימיות כמו נשימה המחייה את הדבר מבפנים, אלא בצורה ישירה, החיות שיש בגוף באה ישירות מן הקב"ה. זהו דבר שלא ניתן להבינו הוא למעלה מהשגתנו, איננו יכולים לתפוס את ענין אין עוד מלבדו ואחדות ה', אך ניתן להתבונן בכך ברצוא ושוב.

נמצא כי אומר הנפש החיים, שעיקר הבעיה שאין רואים שהקב"ה הוא מקומו של עולם, היא משום שיש לאדם גוף והוא אינו נותן לראות זאת. ועל האדם מוטל לומר ה' אחד ובכך מקבל מלכות שמים.

ולענייננו, מפורש בדברי הנפש החיים שהבאנו שעיקר ענין ה' אחד נוגע דווקא לגוף! הוא איננו נוגע גם לגוף, אלא הגוף הוא עיקר הנושא של אחדות ה', שהרי הגוף הוא הגורם לאדם להרגיש שהוא עומד ברשות עצמו, ולכן שם הוא מקום העבודה להכיר שאיננו ברשות עצמנו אלא שהבורא עולם מחיה אותנו ישירות.

ומעתה נבין כי הנקודה עליה עמדנו שהגוף הוא נושא העבודה של קבלת עול מלכות שמים, אין פירושה שבנוסף להחלטה הפנימית והמחשבות והבנת הדברים, גם על הגוף לציית לקבלת מלכות שמים. לא כן הוא. אלא עיקר מקומה של עבודה זאת הוא דווקא בגוף, שהוא איננו עומד ברשות עצמו. אנו מרגישים כעומדים ברשות עצמנו, שהגוף שייך אלינו בצורה פרטית, "ה' אחד" אומר לא כך שהקב"ה מחיה את הכל וכל הקיום שישנו הוא רק מכוח שהשי"ת מחייה אותו. 

עיקר העבודה על כך היא בגוף, וממילא ברור פשר הדבר שהגוף אינו זז באמירת קריאת שמע. אין זו רק שאלה של עשיית הדבר הנכון ההתנהגות הרצויה, אלא זאת קביעת עובדה שגופינו איננו עומד ברשות עצמו. כך יש לגשת לאמירת פסוק ראשון של קריאת שמע, שאמירת ה' אחד פועלת ומשפיעה על הגוף ששם נמצא הבורא עולם, שהגוף איננו זז. 

כשהאדם תופס שאי התזוזה בקריאת שמע אין עניינו שליטה על הגוף, אלא פשוט חוויה שהוא איננו מציאות נפרדת. חוויה זאת אינה מעוררות מרידה, תחושת חוסר רצון בדבר. מפני שהיא חוויה עמוקה שהאדם חש שהוא נמצא במקום אחר, הגוף איננו כמו הנראה לעין, זאת תחושה שונה מהרגיל, האדם חש שכל גופו חדור בקדושה, הגוף הוא המקום בו מתגלה ה'.

נקודת החידוש בדברינו, שמטרת אי התזוזה בפסוק הראשון איננה שליטה על הגוף, היותו מציית להוראות וציווים, אלא זאת החוויה של מלכות ה'. זאת מציאות שאנו חווים אחרת, זהו סוג שונה לגמרי של עבודה. אנו מורגלים בעבודה אינטלקטואלית, שהעבודה היא במחשבות רציניות ומעמיקות המגיעות למסקנה, ויש לעבוד שאט אט הם יגיעו אל הלב וכך הלב מבין והידיים עושות את מה שהוא הבין. גם ענייני קדושה פועלים בצורה זאת ש"הלב חומד והאיברים גומרים". אכן נכון לעבוד באופן האמור שהאדם בתחילה מבין, והבנה זאת מתפתחת עד שהוא מזוהה עימה, והזדהות זאת נקראת לב, ומכך הדבר מחלחל לגוף שהעושה את המעשים כפי שהלב מבין. זאת היא העבודה הרגילה. אך אנו עוסקים כעת בעבודה על מלכות שמים המתגלה בה' אחד.

הנפש החיים כותב כי לא ניתן להבין את אחדות ה' ואין לקבוע את העיון בכך רק לגעת בזה ברצוא ושוב. ויש להבין מהי מחשבה זאת ברצוא ושוב, אם הכוונה היא לחשוב מעט, הרי שיש לחלק בין בעל כישרון שיכול להשיג את הענין בזמן מועט, לבין אדם פחות דעת שייקח לו זמן רב להבין את הדברים, ואם כן מהו שיעור המחשבה ב"רצוא ושוב"? פירוש הדבר כי רצוא ושוב איננה מחשבה אלא חוויה, על החיות נאמר שהם רצוא ושוב, היינו שאין זו הבנה השייכת לבני האדם, אלא חוויה, לא ניתן להבין זאת אך ניתן לחוות את הדבר.

כך היא צורת קבלת מלכות שמים בפסוק ראשון שבקריאת שמע. היא כוללת שני חלקים: "ה' אלוקינו" שדורש קבלה, צייתנות, מחויבת לעשות את הנדרש מן האדם. "ה' אחד" שאיננו דרישת ציות, אלא חוויה עמוקה שהגוף איננו עומד ברשות עצמו. אלו הם שני מחלקות שונות של קבלת עול מלכות שמים.

עלינו לבנות חוויה זאת לקראת ראש השנה ויום כיפור הממשמשים ובאים. החוויה כי המקום שכולל אותנו, הגוף, הוא מקום של קדושה, אין אלו מעשים והחלטות של קדושה, אלא שהמקום עצמו הוא קדוש, היא ההכנה לבנית אדם שלם שאנו רוצים לבנות בראש השנה ויום כיפור.

כך מצינו גם בבית המקדש, הדבר הראשון שיש בו הוא המקום, מקומו של המקדש בהר המוריה שבו נעשתה עקידת יצחק, בעקידה עצמה עדיין לא היה שם בית מקדש אלא רק מקום, וכך מפורש בתורה (בראשית כב, יד) "וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה". היינו שבהר הזה עתיד ה' להיראות, ואם כן מה שיש בו עתה הוא המקום עצמו. כך גם מצינו אצל דוד המלך כשבא לבנות את בית המקדש הוא מחפש בשבילו מקום, אינו מחפש אחד תוכנית בניה המתאימה למקדש ה', אלא קודם לכן הוא מבקש את המקום הראוי לקדושה.

זאת צורת העבודה כשאנו באים לבנות את עצמו, עלינו לשאול היכן המקום שלנו? היינו אומרים שבבית המדרש בלימוד תורה או בבית הכנסת בתפילה, אדם נשוי יכול לומר שמקום השראת השכינה הוא בביתו. אך בעצם המקום של האדם הוא הגוף, זה מקום העבודה. במושכל ראשון נראה כי הגוף הוא הבעיה שבעבודה, הוא מתמרד איננו רוצה לציית ולעשות את הנדרש ממנו, ועלינו לכפות אותו לכך. אך מתוך ההתבוננות נבין שיש לגוף תפקיד, עליו לחוות את הדברים, הוא מקום של עבודה, לא כמציית בלבד, אלא שהוא כל כולו חדור בגילוי שה' אחד. ודווקא הגוף הוא המקום לכך כי הוא זה שאומר שהוא עומד ברשות עצמו. 

אוסיף עוד, מזה עשרות שנים עבדתי על כך בהשפעת המשגיח, והדבר היה קשה לי פגשתי את המרידה, תחושה של חוסר רצון בעבודה זו. נראה כי הדבר אירע מפני שהגישה לעבודה נעשתה בצורה לא נכונה, חשבתי שעלי להשיג שליטה מוחלטת על הגוף, על החומר, היינו הגוף הוא כמו חמור שיש לשלוט עליו. וזהו דבר קשה ביותר ולכן הוא עורר התנגדות אדירה. האדם איננו יכול לסבול זאת. הגישה הנכונה לעבודה זאת של אי תנועה בגוף, היא החוויה שיש כאן נוכחות של הבורא עולם שפשוט חודר את הגוף מצד עצמו, וזהו התוכן של ה' אחד. כך ניתן לשבת בלא תנועה בכל פרשה ראשונה של קריאת שמע. המשגיח היה יושב כך בכל הפרשיות של קריאת שמע, אין זה ראוי לחקות את תנועותיו של המשגיח בעלמא, אנו יכולים להסתפק בפרשה ראשונה של קריאת שמע. 

החידוש הגדול שעלה בידינו הוא כי הגישה לעבודה היא איננה שליטה בכוח, אלא חוויה אחרת של המציאות. וזאת היא ההכנה לקראת ראש השנה ויום כיפור. וכפי שאברהם אבינו ודוד המלך הכינו מקום לבית המקדש, כך אנו בעבודתנו צריכים להכין מקום לעבודה שלנו, ומקום העבודה הוא הגוף ועלינו להכין אותו שהוא יהיה ראוי לכך. 

זאת היא קבלת מלכות שמים בצורה הרבה יותר גולמית. ה' אלוקינו היא קבלת מלכות פרטית על כל מעשה ומעשה של האדם, משום שה' מנהיג את העולם לפי מעשי האדם, ולכן לכל מעשה יש נפקא מינה יש בו משמעות ויש לו השלכות. אך בה' אחד אין שאלה של המעשה, אלא חוויה בגוף, גוף זה היוצר תחושה שיש כאן רשות בפני עצמו, חווה כעת שהוא אינו עומד לעצמו אלא חדור באותה הקדושה וכך הוא הופך למקום לעבודה. 

רצוי מאוד לעבוד על כך זו חוויה שונה לחלוטין של אמירת קריאת שמע. בצורה כזאת אדם יחכה בבוקר ובלילה לאמירת קריאת שמע, יחכה לחוויה זאת שבעצם ישנה כאן רשות אחרת לגמרי. וכך נכין את המקום לבנות על גביו את בנין האדם לקראת ראש השנה ויום כיפור.