איך ליצור קבלה בסור מרע
בשעה שבאים אנו למצא דרך עבודה ישנה נטיה לראות אצל דורות קודמים את דרכם ולנסות לפעול כמוהם.
הרב וולבה אמר שדור קודם לעומת הדור הבא נחשב לתורה בשמים ואמר שלא מצאנו מי שיוריד אלינו את תורת הדור הקודם.
על דברים אלו אומר הפסוק 'לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה וישמיענו אותה ונעשנה' כשתורה נמצאת בשמים המהלך הוא נשמע ורק אחר כך נעשה כלומר קודם צריכים לדעת בדיוק מה לעשות ולאחר מכן עושים שהרי אין חיבור עצמי לתורה זו משום שהיא בשמים.
התייחסות לדברי הדור הקודם בצורתם כמו שנאמרו הרי זה תורה בשמים ומשום כך ניגשים לזה כחוקים ברורים שצריכים לבצעם בשלימות אך זה הדרך בה אומרת התורה שלא נלך בה 'לא בשמים היא'.
ר' ישראל מדבר באיגרת המוסר שמי שנכשל בעבירות החמורות כחייבי כריתות צריך לחזור בתשובה בצורה שעושה עסק מהלכות אותו נושא כלומר שלומד את ההלכה מתוך הגמרא ובזה הוא בגדר 'עושין תשובה', כוונתו של ר' ישראל אינה על לימוד ההלכה כיצד לעשות משום שאין זה עסק, ואין כוונתו על לימוד הסוגיא על דרך הגדרת הדברים משום שאין זה הלכה, אלא כוונתו על עשיית עסק הלכתי מתוך הגמרא.
גישה זו רחוקה מאיתנו משום שהורגלנו ללמוד על דרך בגדרת הדברים ואיננו מוכשרים להוציא הלכה מתוך הגמרא עצמה, טברטר שכוונת ר' ישראל רק על דרך זה שיעשה עסק מהלכות אותו נושא.
כלפינו גישה זו של ר' ישראל היא בשמים אך יכולים אנו לקחת את דבריו של ר' ישראל ולנסות לתרגם עשיית עסק מעבודת ה' עצמה גם בלי חלק התורני בצורה שלא הברירות בעבודת ה' היא המחברת אותנו בחזרה לבורא עולם אלא דווקא מקום ההתלבטות שם מונח העסק והרחבת הסוגיא בעבודת ה' ובכך אנו מתחברים לעבודת התשובה.
בגישה זו לומדים אנו את הנושא של קבלה קטנה בצורה שאיננו רגילים בה, בשטחיות קבלה קטנה זה אפשרות להחזיק מעמד להיות תקניים וברורים לפחות באותו דבר קטן, אך גישה זו אינה יוצרת חיבור.
בירושלמי כ' שבעשרת ימי תשובה יראה אדם שלא לאכול פת עכו"ם ואפילו שיחזור לזה בימים שאחרי כן משום שבכך הוא מחזיק בדבר קטן ומעמיד את עצמו שייך לתשובה אך בירושלמי בהמשך הדברים כתוב 'מכאן אמר ר' פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי זהירות זהירות מביאה לידי זריזות וכו" כלומר הדבר קטן שמדבר הירושלמי מוכרח לעמוד כחלק מסוגיא רחבה יותר שתביא אותו לידי מעלות אחרות.
כשאדם לוקח לעצמו דבר קטן כמו רבע שעה של לימוד ברציפות ולאחר מכן הוא נתקל בקושי אם הוא עובד בצורה נכונה הרי שהוא יצר לעצמו קבלת עול באותו קבלה קטנה ובכדי לשמור עליה הוא צריך להיות יצירתי ולחשוב איך הוא לומד למרות שהוא עייף או טרוד ובכך הוא הרחיב לעצמו את השייכות ללימוד זה דבר קטן שמביא לידי דברים אחרים.
בדברינו עד כה עסקנו בחלק 'עשה טוב' כשמקבל על עצמו דבר טוב עשיית הדבר במהלך של קבלת עול מרחיבה אצלו את החיבור לאותו נושא, אך מהי העבודה בחלק 'סור מרע'?
כשאנו חושבים על ענין זה של סור מרע בשטחיות אנו יכולים לומר שאדם התפוס מעבירה יכול ליצור לעצמו מרחב שונה בו הוא מתמסר לתורה ובכך הוא שוכח את מצב העבירה שלו אך הנסיון מעיד שהוא נשאר יחד עם השייכות שלו לעבירה, וביותר אין כאן סור מרע שהרי הרע נשאר רק הוא הולך למקום אחר.
באמת עבודה בחלק של סור מרע היא כמו שכתב הרמב"ם שתשובה גמורה היא כשישוב לאותו מקום באותה שעה ובאותה אישה ועודו בכוחו ולא יעבור את העבירה, כלומר שהוא בדווקא נמצא באותו מקום ולא במקום אחר ובאותו מקום ממש הוא לא נמשך לעבירה.
רש"י במסכת יומא דף פו עמוד ב אומר באותה אשה באותו מקום שעבר שם העבירה, ואותו פרק, מתוך שדומה מכל וכל לזמן שנכשל בו כבר יצרו מתגבר עליו, ואומר לו: ראה פלונית, ואותו מקום, ואותו פרק הוא קום עשה מה שעשית כבר.
נראה שהמקום והזמן הם עצמם מזמנים עליו את העבירה 'קום עשה מה שעשית כבר' ובנוסח אחר העולם מקולקל אצלו על ידי העבירה וכשהוא פוגש שוב את העולם הוא מזומן לחטא כי אחרי שחטא זה מה שהעולם אומר לו.
צורת העבודה בענין זה לשנות את הדיבור של העולם אליו ובמקום שהעולם יאמר לו קום עשה עבירה הוא אומר לו דברים שבקדושה ובכך הוא מסלק מעצמו לגמרי את העבירה מאותו מקום ומאותו זמן, זה פירוש המילה סור מלשון שכחה כמו 'פן יסורו מלבבך' הצורה שבה הוא שוכח את העבירה כשהוא מרגיל את העולם לדבר בשפה אחרת. מובן לפי דברים אלו מהו 'באותה אשה ובאותו מקום' האם מוטל את האדם לזמן לאותו מקום את הנסיון שהיה, אך לפי דברינו אין הכוונה שזה יהיה בפועל אלא שזה מה שהעולם אומר ובתשובה הוא משנה את השפה בה העולם מדבר אליו.
בנוסח הוידוי לאחר 'אשמנו בגדנו' אומרים 'סרנו ממצוותיך ומשפטיך הטובים ולא שווה לנו' כלומר באותם חטאים ופשעים שעשינו יצרנו לעצמנו טעם של חטא בעולם ובכך סרנו מהמצוות ולא אפשרנו לעולם להטעים אותנו בטעם המצוות, כשאדם שקוע בחטא אינו מסוגל לתאר עולם מגוון וחוויתי רק על ידי חטא ונראה לו שכל שינוי לטובה הכוונה רק לוותר על טעמים שונים שהוא טעם בעולם.
באמת עולם של קיום מצוות הינו עולם שלם ומגוון ובשעה שישכיל האדם ליצור עולם שאומר דברים שבקדושה מאליו יעבור טעם האיסור מתוך העולם.
למשל כשאדם הולך להתפלל ובדרכו הוא מזדמן לאחורי אשה הוא עלול להרהר בה וברגשות קודש הוא ינסה להכריח את עצמו לא להרהר, אך ישנה דרך אחרת שהוא יחשוב מדוע הוא מהרהר בדרך הרי זה מפני שהוא משועמם ושעמום מביא לידי שיגעון אך אם ישכיל ליצוק תוכן לדרך עצמה ולומר שהוא הולך בדרך לקראת פגישה עם הבורא מאליו יעברו כל המחשבות כי העולם לא אומר 'קום עשה עבירה' אלא הוא מדבר שפה אחרת.
בהבנה זו אנו לוקחים את עבודת 'סור מרע ועשה טוב' בשני חלקיה למקום שונה. במקום שנראה בעשיית הטוב צייתנות לחוקים ברורים אנו רואים הרחבת הסוגיא והשייכות שעולה מתוך ההכרח בקיום המצוות, ובמקום בריחה מטיפול בעשיית הרע עצמו אנו יוצקים תוכן לתוך העולם שמטבעו לאחר החטא מזמין את האדם לחטוא.
במהלך זה אנו לוקחים את עבודת התשובה למקום מסקרן ומלא בחידוש, אמנם העבודה רבה היא וקשה אך במקום עבודה חסרת חיות ומאיימת מצאנו עבודה מלאת גוונים ומרתקת.