מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי – עבודתו של אברהם אבינו
יש להתבונן בעבודתו של אברהם אבינו, כיצד הוא התחיל ומה היא הנקודה שבאמצעותה הוא העמיד את עצמו, את כל כלל ישראל, ודבר זה הוא חובה, כמו שאמרו חז"ל חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אברהם יצחק ויעקב (תנא דבי אליהו רבה כה).
והנה זה ודאי שלא שייך שהאדם יגיע למדרגה של האבות, ובפשטות התביעה היא רק על המעשים, שצריך להגיע לאותם המעשים שביססו את המדרגה הזו שנקראת אברהם אבינו, שביססו את כלל ישראל. ומעשים אלו הם מעשים שיהודי שייך בהם, והם הטבע שלו, כי עם ישראל שייכים אל האבות. וצריכים להגיע אל המעשים האלו שיצרו את המושג יהודי, המעשים שהם הבסיס שעליו בנו אבותינו את האומה, עם ישראל.
ויש להוסיף כאן עוד נקודה, שיסוד האמונה כבר קיים אצל כלל ישראל, העבודה היא לא להעמיד ולייצר אמונה יש מאין כי היא כבר קיימת, אברהם יצחק ויעקב הורישו את האמונה הזו לבניהם, ומה שצריך לעבוד הוא על המעשים, להתבונן במעשים שהביאו אותם למדרגות שלהם.
המעשים של האבות הם שהביאו את כל המציאות של כלל ישראל ושל התורה, וכמו שכתב הרמב"ם לאחר שתיאר את כל התהליך שעבר אברהם אבינו (הל' עבודה זרה פ"א ה"ג), 'ומאהבת ה' אותנו ומשמרו את השבועה לאברהם אבינו עשה משה רבינו רבן של כל הנביאים ושלחו, כיון שנתנבא משה רבינו ובחר ה' ישראל לנחלה הכתירן במצות והודיעם דרך עבודתו'. כל זה הוא בזכות אברהם אבינו, בזכות השבועה של הקב"ה לאברהם קיבלו כלל ישראל את משה רבינו, נבחרו לנחלה והוכתרו במצוות וכו', והמעשים הללו של אברהם הם שהובילו לכל זה, וצריך אם כן להתבונן בהם, מה היו המעשים הללו.
תחילת עבודתו של אברהם אבינו – לחשוב ביום ובלילה
כתב הרמב"ם שם 'כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד' וכו', וצריך להבין מדוע הוסיף הרמב"ם שחשב ביום ובלילה, והלא העיקר הוא שהתחיל לחשוב, ובמה נוגעת העובדה שחשב ביום ובלילה.
אכן נראה שהכוונה בזה הוא שלאברהם אבינו היה נושא שהעסיק אותו מאד, ענין שלא נתן לו מנוח, וזה הדבר הראשון שצריך לקחת אלינו, אדם צריך להתבונן עם עצמו, האם יש לו נושא שמעסיק אותו באמת, יום ולילה, גם אם לא למשך שנים אך לפחות לתקופה מסוימת. בדרך כלל ההתבוננות של האדם אינה בנושא אחד אלא קרעים קרעים, עסוק בנושא אחד חצי שעה, וא"כ בנושא אחר זמן קצר יותר וכו', וכך עוברים מנושא לנושא, אך אין נושא מרכזי שעסוקים בו, שתופס את האדם יום ולילה.
וזה השלב הראשון בעבודה של מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, כך היתה תחילת העבודה של אברהם אבינו, שיש נושא שמעסיק אותו יום ולילה. וכעת אין זה משנה מהו הנושא שהאדם עסוק בו, אך צריך להיות שיהיה דבר שהוא עסוק בו, שכאשר ישאל 'פסוק לי פסוקך', במה אתה אוחז כעת, יוכל לומר שהוא עסוק כעת בדבר פלוני.
ורק כך בונים רוחניות, כשאדם יודע שיש ענין שהוא צריך לעבוד עליו. אדם צריך לדעת שההצלחה בעבודה לא תגיע פשוט כשהוא יחליט שהוא עובד על איזה ענין, וממילא זה ילך טוב, אלא צריך עסק, להיות עסוק באותו ענין יומם ולילה, ורק כך אפשר לקנות משהו ברוחניות.
וכך עשה אברהם אבינו, הוא שאל את עצמו שאלה באמונה, הרי לעולם יש גבול, הוא כעין גלגל המסתובב, כמו שמתאר הרמב"ם בהל' קידוש החודש, וחשב שצריך להיות מישהו שמסובב את זה מעל הגלגל, מחוצה לו, וכתב הרמב"ם 'לא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה. וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל וכו', כך הוא הגיע להבנה הזו, מהעיסוק בשאלה, שהיה ליבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת.
לאחר ההתבוננות מגיעים בסוף לנקודה פשוטה
וכתב הרמב"ם שם שלאחר שהגיע אברהם להשיג דרך האמת ידע שכל העולם טועים משום 'שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם', וצריך להבין, שלכאורה הסיבה שהם טועים הוא משום מה שלא התבוננו בזה, לא עסקו בשאלה הזו ביום ובלילה, הרי אברהם הגיע למסקנה הזו רק מתוך ההתבוננות העמוקה, ומהי הקושיה הגדולה למה האחרים טעו.
אכן באמת כאשר מתבוננים בעבודת השם המסקנה שמגיעה בסוף צריכה להיות פשוטה, כל כך פשוטה עד שהאדם שואל את עצמו איך אחרים לא רואים את זה, ומתוך תחכום אי אפשר להשתנות, להיות אדם אחר, גדול יותר, אלא רק על ידי דברים פשוטים, על ידי דבר שהוא לא חכמה עמוקה. אבל כדי להבין את הדבר הפשוט הזה ולהשיג אותו צריכים עבודה גדולה.
וכאן מגיעה השאלה אז למה אחרים לא, אם זה דבר פשוט כל כך למה כל העולם לא רואה אותו, והתשובה על זה כי הם תפוסים בחושים שלהם, אברהם אבינו הבין שצריך להיות דבר שהוא מעבר לכל העולם אבל הם רק רואים את העולם, תפוסים בחושים הגשמיים שלהם ורואים רק את הכוכבים והצורות שאפשר לראות, ולכן הם לא יכולים לתפוס ולהסכים לכך שמשהו מופשט לגמרי מנהיג את העולם.
ודבר זה הוא היסוד של האמונה שלנו, אמונה שההנהגה של העולם זה דבר שהוא מעבר לכל העולם. ואברהם אבינו כבר הוריש לנו את יסוד האמונה הזו, שהדבר שמעל לכל העולם מנהיג אותו, והמעשה שהאדם צריך לעשות הוא להתבונן כמו אברהם, למצוא דבר בעבודת השם שמעסיק אותו, יומם ולילה, דבר שלאחר התבוננות עמוקה יהיה אפשר להגיע בו למסקנה פשוטה מה צריך לעשות.
ההכרה שיש בתוך הרוחניות
וכתב הרמב"ם שם 'ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו', וצריך להבין בצורה הפשוטה, מה זה להכיר את הבורא.
להכיר אדם היינו להכיר אותו גם בנסיבות שעדיין לא נפגש איתו, ולדוגמה אדם שמכיר את רעהו יכול לדעת מסברא מה היא ההנהגה שלו במקום אחר כגון בשוק אף שמעולם לא פגש אותו שם. וכך הכיר אברהם אבינו את הבורא, לא רק במה שהוא יושב מעל הגלגל ומסבב אותו, אלא גם בנסיבות לא צפויות, בתוך העולם הזה, אפשר להכיר את הקב"ה גם בתוך דברים שהם למטה, בעץ שצומח, ברוח שנושבת, לא רק במה שהוא יושב למעלה ומסובב את הגלגל.
וכתב הרמב"ם שלאחר שהכיר את בוראו 'כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים', אחרי שהכיר את הקב"ה יכול היה אברהם לענות על השאלות של העולם, הוא מכיר את הקב"ה גם שם, איך הקב"ה נראה בתוך צרה של אחר, איך הוא נראה בתוך שמחה של אחר, לאחר שהכיר בקב"ה הוא כבר מכיר אותו בכל הנסיבות, ובכל השאלות שנשאל.
והכלל הזה דומה מאד גם בעבודה של האדם, אדם שהגיע למסקנה הפשוטה, הוא מכיר את העבודה שלו, הוא יכול להפעיל אותה גם בכל מיני מקומות שלא כתובים מראש, גם בבית, גם באכילתו ובהליכתו, כי כאשר מכירים את העבודה היא משפיעה גם לא במקום המוגבל שהאדם רגיל אליו. כאשר אדם מכיר מה הקב"ה רוצה ממנו הוא יכול הבין מה הוא צריך לעשות גם בנסיבות בלתי צפויות.
וכאשר בן עליה, בחור או אברך, רוצה ללמוד, רוצה לעבוד ולעשות משהו עם עצמו, נראה לפעמים שקודם צריך לדעת מה תהיה המסקנה, אך צריך לדעת שעיקר העבודה היא להתבונן, אברהם לא ידע לאן הוא צריך להגיע, לא ידע שיש הכרה מסוימת שהוא צריך לעבוד כדי להכיר בה, היה לו רק משהו שהפריע לו והוא התבונן בו, וגם לאחר שנגלה לו האור היו לו עוד שנים רבות של עבודה כדי להכיר את מה שהוא הבין, ואז הוא הכיר את הקב"ה, עד שהוא יכול להתחיל לענות תשובות, גם כאן הקב"ה נמצא.
זהו היסוד של העבודה של מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי, להיות עסוק בדבר יומם ולילה עד שמגיעים לדבר פשוט, ואז יש עוד עבודה להכיר אותו, זהו היסוד של אברהם שהעמיד את הרוחניות על רגליים איתנות של ההתבוננות הזו, של ההכרה שיש בתוך הרוחניות, והוא היסוד של כל התורה כולה.
