סמכות עם סבלנות

סמכות עם סבלנות

בוועדים הקודמים נתבאר שהצורך של סמכות בחיינו זו עבודה גדולה בפני עצמה, ועתה נשוב לעניין הסמכות בתוך הבית, על מנת להאיר בזה הארה אחת אשר כל מי שרוצה סמכות בביתו צריך לדעת אותה.

החכמה לדעת היכן להציב 'קוים אדומים'

סמכות, זהו דבר שיכול לבלבל את האדם ולגרום לו לחשוב שהסמכות שלו נותנת לו זכות לדרוש מהילד לצאת בדיוק כפי שהוא מתכנן, ומחשבה זו עלולה ליצור בעיות בתהליך הגדילה של הילד, שכן במשך השנים כוחותיו וכישרונותיו יכולים להשתנות, ולא תמיד הילד מתנהג כפי איך שהכירו אותו בתחילה, ומביא לכך שלא תמיד הילד יוצא כפי איך שהאב רוצה.

על כן, היסוד שקודם לסמכות הוא, ההבנה שלפני שאדם מפעיל את הסמכות בביתו עליו לדעת מהו הדבר העיקרי שהוא בעצם רוצה מהם, ובשביל כך עליו לקבוע בעצמו האם הוא מוכן למצב כזה שהילדים שלו לא יצאו ממש לפי התוכנית שלו, ואין כוונתי בזה דווקא לדברים גדולים, אלא אפילו בדברים עדינים גם שם האדם צריך לשאול את עצמו האם הוא מוכן לכך שהילד שלו מתפתח באופן עצמאי.

הסיבה שאנו צריכים לברר את העניין הזה קודם להפעלת הסמכות, הוא משום שללא הבנה בסיסית זו ישנה בעיה בהפעלת הסמכות, כי נוטים להשתמש בסמכות להכריח את הילד לגדול באופן מסוים, וזה לא ראוי ולא נכון.

נקודה זו היא מהדברים החשובים בחינוך כיום, משום שבזמנינו איננו יודעים מה יילד יום, ואנו צריכים לרצות ולדאוג לכך שהילדים שלנו יהיו תמיד בתוך המסגרת של המשפחה, גם אם הם לא בדיוק מה שקיווינו שיהיו, וברור הוא שלהורה צעיר זהו דבר שקשה מאד לקבלו, אולם זה הכרחי ביותר וכאמור.

ובשל כך ראשית עלינו לתת את תשומת הלב עד כמה אנו מוכנים שהילד שלנו לא יהיה בדיוק כפי מה שתכננו, ומהו ה'מרחב' שיש בבית בשביל חינוך הילדים, וכוונתי בהתנהגות זו של ההורה היא לאו דווקא כלפי ציורים מסוימים ומפורטים אלא כלפי התפיסה הכללית של ההורה שבו ישנם דברים שהוא לא מוכן לקבל.

ולכך כשאדם בא לחשוב מהם הדברים שהוא לא מוכן לקבל, הוא צריך לחשוב על כך בחכמה, מכיוון שאם הוא לא מוכן לקבל כל סטייה שהיא מהתכנית שלו, הרי שזה יגרום שהילד יהיה במתח גדול כל הזמן, ובנוסף יבטל ויפגע בחינוך לעצמאות של הילד, ולכן על האב לחדד אצל עצמו מהם הדברים שמבחינתו הם 'קו אדום'.

ה'קו האדום' יכול להיות בתחום של בן אדם לחברו, ויתכן אף בעניינים שבין אדם למקום, ואותו קו אדום צריך להיות משהו שמצד אחד לא מייצר מתח תמידי, אך מצד שני שיהיה דבר אקטואלי, אם אב לוקח את ההקפדה לקרות קריאת שמע קודם סוף זמנה כקו אדום, הרי שתהיה לו מלחמה בבית כל הזמן, אך מצד שני אם ייקח את מצות הנחת תפילין כ'קו אדום' זהו נושא רחוק מידי ולא אקטואלי בדרך כלל, ולכן כללו של דבר הוא, שמצד אחד אם אין גבולות כלל הרי שאי אפשר לקיים את הבית, אך מצד שני עדיף כמה שפחות 'קוים אדומים' כדי שתהיה אפשרות לילד לעמוד בהם מצד עצמו, בלי שיש על זה נידון כל הזמן וזה יפתח את הגדילה העצמית שלו.

עלינו להבין ש'מסר' חזק מידי מצד ההורים מקבע את הילד ולא נותן לו לגדול לפי מה שהוא, ולכן גם אם תובעים משהו זה צריך להיות רק כאשר קיים 'קו אדום' רחוק, ואותו קו צריך להיות יותר במקום עקרוני מאשר במקום פרטני.

חובת הסבלנות קודם הסמכות

כדי שנוכל לחנך בצורה כזו עלינו לעבוד על מידת הסבלנות, ולצורך כך עלינו לדעת קודם מהי סבלנות, ולבאר את העניין נוכל על פי דוגמא מאדם שעובד אצל מנהל שבודק ועוכב אחר האיחורים והחיסורים שלו בצורה עקבית, עובד כזה לפעמים  ממש לא אוהב את המנהל שלו, והוא חושב שבגלל שהמנהל משלם לו לכן הוא צריך 'לסבול' את המנהל שלו, אך האמת היא, שזכותו של מנהל להתנהג אליו בצורה כזאת, והאדם צריך 'לסבול' את הרצון של עצמו שהיה רוצה לא לעבוד בצורה כזאת.

מזה נבין את עומק ענין הסבלנות, על האדם לסבול את הרצון של עצמו, ופשוט שאין הכוונה שצריך להתייאש מהרצון שלו, (כמו לעבור למקום עבודה אחר, במקרה דלעיל), ייאוש מהרצון זהו דבר שאפשר לראות אצל עבדים, שכל עניינם זהו חיסרון רצון, ולא סבלנות, סבלנות היינו שלאדם יש רצון אך הוא סובל את הרצון שלו, כלומר האדם יכול להתעלות ולהיות יותר גדול מהרצון שלו עצמו.

ומעתה, בחינוך ילדים העבודה בזה כפולה, משום שצריך להיות סבלן בדברים שיש לאב זכות אמיתית לרצות, כמו ההקפדה על סוף זמן קריאת שמע שהוא דבר שהקב"ה רוצה, ובכל זאת גם בזה צריך להיות סבלן, דהיינו להיות יותר גדול מכך שאצל האב השולחן ערוך מתקיים עם כל פרטיו, ולהיות יותר גדול בזה אין הכוונה שלא איכפת לו מזמן קריאת שמע כי מי שההלכה רופפת אצלו הרי זו בעיה חמורה, אלא להבין שסוגיית גידול הילדים היא לראות את הדברים בעיניים של הילד, ולכן האדם צריך להיות סבלן גם בדברים שהקב"ה רוצה, וזה מצות חינוך הילדים[1].

ועל כן עלינו לחשוב כמה אנו מוכנים לסבלנות כזו, ובלעדיה אנו מערבבים את הסמכות עם הרצונות שלנו ואז החינוך בבית הופך להיות 'בית סוהר' לילדים.

ואכן לכשנתבונן נבחין שהסבלנות עושה את האדם דווקא סמכותי יותר, כי על ידי הסמכות הילד מרגיש שהעניין הזה חשוב לאביו, ובכל זאת ניתנת לו האפשרות לעשות מה שהוא רוצה עד מצב שבו הוא חוצה ממש את הקו, וזהו המרחב שנותן לילד לגדול בעצמו, וזה מה שההורים צריכים לרצות.

אמנם עם כל זה יש להניח שגם באותם דברים חשובים שהם מבחינת ההורים 'קו אדום', החכמה היא לפעול עם סבלנות, וגם אם עוברים את אותם קוים מעט אפשר להבליג, עד מצב שבו עוברים לגמרי את הקו, שאז על האדם להגיב בצורה חמורה, והמטרה בכל זה היא שהילד יבין שהעיקרון שאמר האב הוא באמת משמעותי ובר תוקף.

סבלנות זהו לא מצב של הפקר

הקושי לחנך בצורה כזאת הוא מאחר וחינוך לסמכות עם סובלנות נתפס אצל אנשים כמצב של 'הפקר' מחמת ייאוש וכדו', ולכן הם מרגישים צורך להיות סמכותיים ולומר לילד בכל דבר מה לעשות, אמנם באמת זהו ערבוב של סמכות בלי סובלנות, ולכך מנסים לשלוט בכל הפרטים וזה גורם לכך שהילד לא גדל לבד, השחרור בחינוך זהו חלק מהסבלנות שהאדם צריך, דהיינו להיות יותר גדול מהרצונות שלו, ואז מביאים מצב של סמכות רגועה בלי ויכוחים, וכך האב יוכל לקבוע על דבר מסוים ש'ככה זה', וגם אם הילד יתמרד יוכל האב לומר שככה זה[2].

תורף החינוך לסמכות הוא שהילד ירגיש שאכן לאביו יש סמכות וכך הוא רוצה שיהיה, והנושא איננו האם הילד עושה את מה שהאב רוצה, אלא שזהו רצונו של האב,  ולכן צריך לא לקבוע 'עובדות' לגבי הילד, ולא תמיד חייבים להעיר לקריאת שמע, אלא צריך להראות שיש סבלנות בלי סוף, במקביל לכך שיש סמכות שמראה מהו הרצון של ההורים כלפי כיצד הבית יראה.

ואכן זו עבודה עצמית גדולה מאד לאב ולאם, לאם היא עבודה גדולה עוד יותר כי היא שוהה זמן רב עם הילדים.

דוגמאות מצויות לחינוך עם סבלנות

דוגמא לדבר שבו חייבים סבלנות ולא ניתן ללכת רק עם הסמכות והרצון, נוכל לתת משולחן שבת, שבו ההורים רוצים שהילדים ישבו כל הזמן וישמעו דברי תורה, ושם עלינו לחשוב ולהבין כמה בגרות ילד צריך כדי לשבת ליד השולחן כל הזמן, כי הלא זה לא מציאותי שכן ילד מטבעו אינו רוצה את זה, כי אם לשחק, וכאן אם האב לא ינהג בסבלנות כלפי הרצון שלו, הרי שהוא יכול לקלקל את כל השבת אצל הילד.

דוגמא נוספת לכך נוכל לתת מהאופן בו ה'ריהוט' של הבית משפיע על המסרים בבית, שכן אם קונים ספה חדשה בצבע לבן, וההוראות בבית הם לא לגעת בה עם ידיים מלוכלכות, וילד שנגע בה בטעות עם ידיים מלוכלכות מממתק של שבת מקבל עונש, הרי שהעיקרון שלו בעניין הספה בתוספת חוסר הסבלנות שלו העבירה את המסר הבא, ספה נקיה חשובה יותר מהשבת, כי הרי הממתק שהוא קיבל זה לכבוד שבת, ובכל זאת זה לא מתקרב לחומרת העניין ללכלך את הספה, כך נעשית הספה והערך של בית נקי קודש קדשים יותר משבת…

לכך על אף הקושי שבדבר על ההורים להתאפק במקרים כאלו, ולהיות גדולים יותר מהחשיבות של אותם דברים, ובלי זה כל החינוך מתערבב והילדים מקבלים מסרים לא נכונים.

בניית חוזק נפשי של ילד

היכולת שלנו כהורים לחנך עם סמכות וסבלנות בצורה מאוזנת ייתן לילדים שלנו עצמאות וחוזק פנימי, והסיבה שאנחנו רוצים לחנך ילדים שיהיו חזקים בעצמם היא משום שאיננו יודעים מה מחכה לילד כאשר הוא נכנס לישיבות, ומה מחכה לבת כאשר היא נכנסת לסמינר, ועלינו לדעת שילדינו בתוך המוסדות החינוכיים פוגשים דברים שהיינו מקוים שהם לא יפגשו, וכדי שהילד ידע להגיב נכון לאותם דברים הוא צריך להיות חזק, ולכן אם אדם מחנך בצורה שכך צריך לעשות ולא אחרת, זה עוזר רק לתקופות בהם אין לילד עולם אחר ושום דבר לא קורץ לו מבחוץ, או שהוא תחת רשות ההורים, אבל כאשר יש משהו שכבר קורץ ואינו ברשות ההורים עליו חייב להיות חזק מבפנים.

כולם אומרים שהיום בחורים הם 'חלשים' אך זה לא נכון, כי אם האדם ייתן לילדיו סמכות נכונה הרי שעל ידה הם יכולים לגדול ולהיות חזקים בעצמם, ובחינוך נכון בהחלט אפשר לגדל ילדים חזקים, אך אם מחנכים עם יד סגורה, הילד לא נעשה חזק כי אם 'צייתן', וזה מחזיק רק עד שיצא מרשות אביו.

עלינו להבין ולדעת דבר נורא שעומד להיות בעוד מספר שנים, כאשר בכל העולם יהיה חוקי לעשן 'סמים', והסיבה שהרשויות יתירו זאת היא, כי מבחינתם זה לא פוגע בתפקודו של האדם, ואפשר לקבל החלטות פיננסיות תחת השפעה, אמנם אנחנו רוצים לחנך ילדים שיחשבו על התורה והשולחן ערוך כל העת, וזה לא הולך עם סמים, ולכן אנו צריכים לגדל ילד חזק שלא יצרוך את זה גם אם זה חוקי, ובאמת שאנו לא יודעים כלל באיזה ניסיונות הדור הבא יעמוד, אך יש רק דבר אחד שאפשר להיות בטוחים בו, וזהו החוזק הפנימי של הילד, וזה נבנה לא מדרישה תמידית שוב ושוב, אלא דווקא ממה שלא אומרים ומהאווירה שיש בבית, וזהו דבר שנכנס לילד באופן חזק יותר, ולכן כדי להיות מוכנים מהעתיד להיות עלינו לתת לילד הרבה חוזק עצמי, וזהו הסמכות של האב שעובדת עם סבלנותו ועל ידה הילד יודע מה האב רוצה ממנו מחד אמנם בונה את זה בעצמו מאידך.

[1] (ובמאמ"ה, היה לי ויכוח בזה עם הגאון ר' ברוך סולוביצ'יק שליט"א, כאשר שאלתי אותו האם אדם שקם בשעה שתים בצהרים יש לו בעיה עם סוף זמן קריאת שמע, או שהבעיה שלו שהוא לא 'בן אדם', והוא אמר שזו בעיה בזמן קריאת שמע, אך אני אמרתי שהוא לא בן אדם ואין עם מי לעבוד, ואחר חודשיים הודה לי ר' ברוך, וזהו דבר שצריך לדעת שמבחינה פיזיולוגית יש הרבה אנשים שיש להם צורך לישון דווקא בבוקר, והשעון שלהם לא עובד לפי סדרי הישיבה, ולכן אני בתור משגיח סירבתי להעיר בחורים כי לא רציתי להזיק להם, ומאחר ויש שצריכים לישון בבוקר, יש להיזהר ולדעת מה רוצים מסדר היום ולא להתעקש בזה, וזה מידע שגורם לכך שלפעמים יש להוריד את הידיים ממה שהיינו רוצים).

[2] משהו סיפר לי, שהיה לו ילד מאד 'מרובע' ורצה להוציא אותו מכך, (לצעוק עליו זה לא יעזור), ולכן החליט שהאמא תשב על המקום של הילד ותאמר שעכשיו זהו המקום שלה כי זה יותר נוח לה ומותר לה, וכשהילד התעצבן היא ענתה לו ברוגע שכעת זה המקום שלה, וכך בלי ויכוחים אלא בקביעת עובדה גם אם לילד לא נוח עם זה, לא מתייחסים לזה בכלל.