סמכות בריאה בימינו

סמכות בריאה בימינו

עלינו להבין את מהות המושג 'סמכות', ואיך אפשר להגיע לסמכות אמיתית, בפרט היום שילדים גדלים בעצמאות ובתחושת חשיבות עצמית, ובנוסף אף קיים פחד ותחושה אצל ההורים שהילדים יותר 'חזקים' מהם, על כן עלינו לדעת איך מגיעים לסמכות בצורה נכונה.

אכן העניין של סמכות אינו נוגע רק לחינוך של אדם כלפי ילדיו, אלא אף לאדם כלפי עצמו, ואפילו אדם מבוגר זקוק לסמכות בחיים שלו, [כמו סמכות רבנית].

סמכותו של הקב"ה מלמדת אותנו

כדי שנוכל להבין את העניין עלינו להתבונן בסמכות העליונה ביותר שיש, והיא הלא סמכותו של בורא העולם בעצמו, שמכוח סמכותו ציווה עלינו תורה מצוות, והפלא בזה הוא, שסמכותו היא בצורה של 'בחירה', דהיינו שיש לנו יכולת לבחור בדבר, אף שלכאורה היה צריך להיות סמכות של 'הכרח', ופלא זה נובע משום שבהבנה הפשוטה אנו מבינים שאם הבורא עולם הוא סמכות, הרי שהיה צריך לצוות על האדם עד שיבא לידי מעשה, וכעין 'כופין אותו עד שיאמר רוצה אני', אולם הבורא עולם נתן את המצוות בצורה שיש בחירה לאדם אם לקיימם.

יסוד זה אנו רואים מדברי הגמרא בכמה מקומות 'עונש שמענו אזהרה מנין', והקשה על זה הרא"ה מדוע צריך לימוד לאזהרה הרי אם יש עונש בוודאי שאסור לעשות כך, ומיישב הרא"ה ביסוד נורא, שלולי האזהרה אדם היה מוכן לעשות את העבירה, בידיעה שיקבל את העונש על כך, דהיינו, שמצד התורה היה אפשר לעשות ההיפך מרצון ה', אלא שצריך לקבל עונש על כך, ועל כן הוסיפה התורה גם אזהרה, כדי להעמיד את עצם האיסור, ומדבריו אנו רואים, שהבורא עולם נתן את סמכותו ורצונו בצורה שיש לאדם אפשרות של בחירה!.

קימת בעיה בתפיסה של 'סמכות', מכיון שיש החושבים שסמכות פירושה, 'צייתנות', וסמכות בבית פירושה שהילד יציית לכל מה שמבקשים ממנו, אך כאשר הולכים בגישה כזאת, נכנסים להתמודדות תמידית, מכיוון שהאווירה היום היא של 'מרידה' ולא של צייתנות.

ולכן עלינו ללמוד מהבורא עולם, שלא ניגש אלינו בדרישה של ציות אלא מתוך אפשרות של בחירה, עד כדי שיש לאדם אפשרות לא לעשות, ומזה אנו אף רואים, שאין שום פגם בסמכות שאין עניינה צייתנות.

סמכות ענינה העמדת דבר במרכז גם בלי שמקיימים אותו

הביאור הנכון למושג סמכות, הוא שרצונו של האדם והמסרים שלו עומדים במרכז המציאות ללא צורך באישור של משהו אחר, ואם אדם רוצה שחניכיו יצייתו למה שיבקש הרי הוא צריך אישור למה שהוא מבקש, שהרי העמיד את הרצון שלו מול הרצון של החניך, אמנם מי שהוא בעל סמכות אמיתית, הוא לא זקוק כלל לאישורו של השני[2].

ענין זה הוא מרכז הסוגיא מהי סמכות, ומסמכותו של הבורא עולם נוכל ללמוד נקודה עמוקה עוד יותר, משום שגם ברצונו של הבורא עולם היו שני חלקים שהם 'קיבלתם את מלכותי', ו'קבלו את גזירותי', והם שני שלבים, ואמנם שקבלת מלכות תלויה גם בבחירה, מכל מקום נלווה לזה גם תנאי 'ואם לא אחזיר את העולם לתוהו ובוהו', כך בנויה הסמכות אצל הבורא יתברך, שהוא ורצונו עומדים במרכז, עד כדי שאם לא, העולם יחזור לתוהו, והעומק בזה, שאין זה שכר ועונש, אלא של מציאות, דהיינו שכך היא המציאות, ואם המציאות רצונו יתברך הוא מרכז המציאות האמיתית, לכך אם לא מתקיים מציאות הרצון, הרי שהמציאות חוזרת לתוהו, ולכן היכולת של כלל ישראל לקבל סמכות [באמירת נעשה ונשמע] היא תנאי ליהדות כולה, אלא שעם זה נתן הקב"ה לאדם בחירה, ובשבילה נתן לו דעת, וזה לא על מנת להכריח אותו מה לעשות, אלא כדי שיבחר בצורה הנכונה.

וכלפינו המכוון הוא שהאדם צריך להיות מוכן ואף מוכרח לחנך את ילדיו ואת עצמו, לכך שתתכן ותהיה סמכות בחיים, וקבלת האפשרות של סמכות, הוא להבין שיש דבר שעומד במרכז, ואותו דבר צריך להיות ואין אפשרות לוותר עליו, ובגישה כזאת הרצונות של האדם אינם הנושא של הסמכות, אלא הנוכחות של אותו דבר שצריך להיות במרכז הוא הנושא, ועלינו לדעת שילד שאין לו סמכות בחיים בכלל, יש לו חיסרון גדול בכך, מאחר וחסר לו את המרכז של כל התורה.

זהו הנושא שצריך לחנך ולפעול אצל הילדים, שנוכחותו של האב ודעתו ופעולותיו הם קיימים תמיד בתוך המשפחה, ואין הכוונה שהם קובעים תמיד באופן בלעדי את המציאות, אלא שהם קיימים שם תמיד, וזוהי סמכות נכונה[3].

התנהגות האב בחינוך לסמכות

ג. החינוך לזה הוא דבר עדין, מאחר שאם ילד לא עושה את מה שאביו אומר לו, האב מרגיש שהוא 'איפס' לגמרי את כל סמכותו, אמנם הרבה פעמים תחושה זו מגיעה רק ממידותיו של האב, ומכך שהאדם מרגיש שהוא לא קיבל את כבודו, והרבה מהתגובות שאמרו השומעים אחר הוועד הקודם היו, על כך שלילד שלהם אין שום סמכות בעולם, ומכך שאמרו את הדברים הללו בלהט ולא ברוגע, אפשר ללמוד שהאב פגוע או מפחד, וזה מוכיח שיש גם 'מידות' בתוך הדברים, ובזה עלינו להיזהר לא לקלקל את התהליך האמיתי של סמכות[4].

ומאחר וסמכות אין עניינה צייתנות, אלא שהדעה והרצון של האדם יהיו 'בשטח' אם כן ההתנהגות של המחנך צריכה להיות שונה, שכן הוא מבין שסמכות זה שהרצון שלו נוכח תמיד בבית, וזה לא תלוי כלל בזה אם הילד מקיים את רצונו או לא[5].

הצורך בסמכות טבוע בילד

הסיבה שאפשר להתנהל בזה באופן ענייני, הוא משום שהצורך בסמכות טבוע בילד, ואף שבמצבינו, האוירה היא שהדבר הולך ונעלם תחת שכבות של מרדנות ואי צייתנות, עם כל זאת עלינו לדעת שברוב המקרים באופן טבעי הסמכות קיימת אצל הילד, וגם ילד שהוא מרדן וקשה לו להיות כבול, עדיין יש לו בטבע את הצורך לקבל סמכות.

כאשר נתפוס נכון את מהי סמכות, נבין גם שהחינוך לזה לא דורש תוצאות מידיות, אלא החינוך הוא חינוך 'לקראת' קבלת סמכות, ולהעמיד לאט לאט שהדעה והרצון של המחנך הוא דבר מרכזי.

מעתה קניית הסמכות היא לאו דווקא כלפי האב, אלא אף כלפי כל איש חינוך אחר [ואפילו גננת], שכן העיקר הוא שנושא הסמכות יתבסס בחיי החניך, וכאן יש לחדד ולהבהיר, מה שבדרך כלל קשה להורים שהגננת של בנם היא סמכות גדולה יותר בחייו מסמכותם, קושי זה אינו שייך לעולם של סמכות, אלא בעיה במידות שלהם, ולכך כאשר ילד אומר שהגננת היא הדבר שקובע בחייו, ההורים צריכים לשמוח בכך שהוא בריא בנפשו, ויש לו סמכות בחיים, וסמכות זהו דבר בסיסי שנצרך בחיים.

הקדמה זו יסודית להבנת נושא הסמכות, מכיוון שאם לא נעמיד את הסמכות במקום הנכון, אנו נלך ליעד לא 'פרודוקטיבי', ונחפוץ אר ורק בילדים שפשוט עושים מה שאנחנו אומרים להם, ונחשוב שבזה אנחנו סמכותיים, שזהו דבר בלי אחיזה במציאות, ולכך יש צורך בהעמדת העניין ועדיין מוטל עלינו לבאר איך מחנכים ומיישמים הבנה זו.

[2] פרט נוסף בהעמדת רצון האב מול רצון הילד הוא במקום של 'עונשים', שכן באופן עקרוני יש למעט בעונשים ככל הניתן, אך גם במקום שצריך להעניש, העונש לא צריך להיות משום שעשה ההיפך מרצון האב, אלא כי יש תוצאות למעשים לו, ולדוגמא, ילד שלא אוכל את המנות העיקריות שבסעודה לא יקבל מנה אחרונה, זה אינו 'עונש', אלא תוצאה מכך שיש סדר לארוחה, [וצריך להנהוג בזה בעדינות, כיון שבית הוא מערכת טכנית שלכל טעות יש תוצאה, וצריך לדעת בכל מקרה לגופו].

[3] התפיסה שלי מהי סמכות ניתנת להמחשה בעל ידי הסיפורים דלהלן,

אצלי הסמכות העליונה בין בני האדם היתה סמכותו של המשגיח זצ"ל, וכאשר היה מתח גדול במלחמת המפרץ השניה מחשש שיפלו טילים בישראל, היה נראה לי שאין מה לחשוש ולכן תכננתי נסיעה לארה"ב, וכשבאתי לספר למשגיח על נסיעתי הוא הגיב בשאלה, 'עכשיו'?, ועניתי לו שכבר יש לי כרטיס, לאחר מכן שאל אותו מישהו מה המשגיח חושב, וענה לו המשגיח, אני חושב שלא צריכים לנסוע, ואותו איש הלך וסיפר את זה לי טרם נסיעתי, ונתעוררה אצלי שאלה מה לעשות? הלא מצד אחד הדעה שלו עומדת אצלי במרכז, ולכן אני מתחשב עם מה שהוא אומר, אך עדיין בידי כוח של בחירה, וזה לא מבטל לי את הבחירה שיש לי, ועל כן לבסוף החלטתי לנסוע.

ולמעשה אי אפשר לתאר את התקלות והעיכובים שהיו לי בנסיעה זו, כאשר למול עיני עומדים כל הזמן דברי המשגיח שאמר שהוא לא חושב שצריך לנסוע.

במקרה הזה המשגיח אצלי הוא הסמכות העליונה, ולכן הדברים שלו עמדו במרכז מחשבותיי, וידעתי שכל מה שקרה לי הוא בגלל שנסעתי על פי דעתי העצמאית על אף שהוא אמר שהוא לא חושב שצריך לנסוע, אך מכיוון שסמכות היא לא צייתנות, לכן אם המשגיח היה 'מצווה' עלי לא לנסוע הייתי מתנהג בצייתנות ולא נוסע, אבל בגלל שאמר 'אני לא חושב שצריך לנסוע', יכולתי לסמוך על החלטתי ביחד עם הסמכות שלו.

דוגמא נוספת, כאשר כתבתי את הביאור על ספר 'אור ישראל', רציתי שהמשגיח ייתן הסכמה בכתב לספר, ומחמת שהוא כבר היה מבוגר ועדיין לא סיימתי את הכתיבה הבאתי לו חוברת של עשרת המכתבים הראשונים, אמנם עבר זמן ולא קיבלתי שום תגובה מהמשגיח, עד שלאחר זמן הוא נחלה ונפטר, אחר פטירתו ניגש אלי ר' יצחק שוורצמן, ושאל אותי האם אני רוצה לדעת מה המשגיח אמר על הספר, (ראיתי שהוא ניגש אלי בחשש מכיון שזה היה כבר אחר הדפסת הספר), וסיפר לי, שהמשגיח אמר, 'הרב לויכטר הופך עולמות פה ואני לא רואה למה צריך להפוך עולמות', ועתה האם עלי להחזיר את הספר מהחנויות בגלל מה שהמשגיח אמר?, הרי בוודאי שלא, כי אף על פי שהוא הסמכות העליונה בשבילי, והדעה שלו עומדת אצלי במרכז, אני יודע שאנחנו חושבים אחרת.

[4] עוד רציתי להציע בזה, שהשייכות לסמכות גמורה, היא השייכות לקבלת עול תורה ומצוות, ולכן היא מגיעה בגיל מבוגר יותר, ולכך ילד בן שנתיים שלא מתנהג כמו שאביו רוצה, הוא לא חיסרון בסמכות, והעבודה בגיל הזה הוא רק חינוך 'לקראת' סמכות.

[5] דוגמא לדבר, אב שלא רוצה שבנו יאכל ממתק לפני הסעודה, ומרגיש שהבן לא שומע לו, צריך להיות רגוע ולאמר אצלינו לא אוכלים את זה עכשיו, ואם בכל זאת הבן לוקח, הוא יכול לקחת ממנו ולהניח במקום גבוה, ואם בכל זאת הבן ממשיך, זה כבר שאלה איך לטפל ב'מרדנות', אך מכל מקום הסמכות היא לא 'הציות', אלא זה שהרצון של האדם נוכח בבית.