מה הבסיס להתייחס לאירוע הטראגי עם הילדים של פלאי ז"ל

אירועים טראגיים ומצערים, מעוררים אותנו לפשפש במעשינו, ולבחון מה עלינו לתקן ובמה עלינו להתחזק, אולם יש לשים לב כי כדי לשמוע את המסר של הבורא, יש שלב מוקדם יותר והוא להקשיב היטב לסיפור, ולא לפחד להתבונן מה באמת אירע.

מיתת יהודי מותירה חור וחלל בעולם, הקדושה שאותו אדם גילה בעולם נעלמת, ואמירת 'קדיש' על הנפטר הוא מילוי החלל של הקדושה בעולם. 

האירוע הטראגי שאירע השבוע בו נלקחו חייהם של שני ילדים קדושים וטהורים, הותירה חלל וחור בעולם, החור והחלל שהותירו אינו בשמירת שבת או בלימוד תורה, שכן הם אינם מצווים כלל בתורה ומצוות, מהו א"כ החלל והחור שמותירים ילדים במיתתם? 

ילדים מגלים בעולם את הרצון הוודאי של הקב"ה בעצם החיים שלנו, וודאות זו שהבורא עולם רוצה בטובתנו ובחיים שלנו הוא הרקע לכל העבודה שלנו, ובפרט אצל ילדים העובדה שהבורא עולם רוצה בחיים שלהם הוא העוגן החזק ביותר עליו הם בונים את החיים. 

נטילת החיים בצורה כזו, מקשה על היכולת לראות את טובתו של הבורא עולם, ואת הרצון של הבורא להעניק חיים, ונוצר טשטוש בוודאות המוחלטת של רצון הבורא בחיים. שכן לקיחת חיים של ילדים אינו מטעם שכר ועונש, אלא חשבונות של הבורא בלבד. 

ויעיד על כך הקושי לפרוץ בתחושת הודאה בשעה זו בתפלת 'נשמת כל חי', למרות ההבנה הברורה שכל דרכיו משפט, ובוודאי חשבונותיו אמת ומוצדקים, ומשום שתפלה הוא אל מול גילוי מדת הטוב, וכעת קשה לנו לראות הנהגה זו בעולם. (יעוי' נפש החיים באריכות) 

וכעת אנחנו עומדים מול ההכרח להבין שגם עכשיו בתוך המצב הזה הבורא עולם רוצה חיים ואיך עושים זאת?  

במבט שטחי על העולם נדמה כאילו הרצון של הקב"ה לחיים ומיתה הוא שווה, אנשים חיים ומתים באותה הכמות, אולם זו הסתכלות מוטעית, שכן מיתה מתרחשת ברגע אחד, ואילו החיים הם הענקה למשך שבעים שמונים שנה. 

ובאמת שהוא מקרא מפורש בתהלים 'כי רגע באפו – חיים ברצונו', החרון אף של רגע – מיתה, מגלה שעיקר רצונו הוא חיים, שכן הרצון למיתה הוא רגע אחד, ואילו שאר הזמן עד שהגיע אותו הרגע היה רצון לחיים. 

עלינו לפתח את היכולת לצאת מהראייה הצרה והמצומצמת שיש בצרות, ולראות תמונה יותר רחבה, כאשר נרחיב את ההסתכלות נבחין, שדווקא הרגע של לקיחת החיים היא זאת שמגלה שרצונו של הבורא הוא חיים לעולם, והעובדה שהבורא עולם הביא מיתה באותם האנשים שהיו חיים ברצונו, מעיד שאותו הרגע היו חשבונות של מעלה, אבל בעצם עיקר רצונו בחיים. 

כאשר יש טשטוש בוודאות של רצון הבורא בחיים, ובפרט אצל ילדים, אסור להשאיר את זה כך, כי זהו האבן והצוק עליו בונים אמונה, וצו השעה הוא לחזק את היסוד ואת הוודאות, שגם בתוך אירוע זה, הבורא עולם כן רוצה בטובתנו, וכן רוצה את החיים, והאירוע הזה אינו אלא רגע בתוך החיים ברצונו.