ועד על שלושת השבועות – איך לחשוב על ריחוק בצורה נכונה

ועד על שלושת השבועות – איך לחשוב על ריחוק בצורה נכונה

אדם העובד עם עצמו בענין מסוים מוכרח הוא למצוא אזור בו איננו נתון לסערה ובאותו מקום למצוא את המידה שעליה הוא רוצה לעבוד ובכך הוא מאפשר לעצמו לעבוד ולהשתנות בלי ליכנס לתוך המערבולת של הקלקול.

כשעסוקים בחזרה בתשובה מהלך זה נחוץ במיוחד משום שבכך הוא מאפשר לעצמו להשתנות, אך ברוח ימים אלו בהם אנו נמצאים ימי בין המצרים נוכל לראות את הצורך הזה בעיניים של ריחוק מהבורא עולם, כלומר: ככל שמבינים את הריחוק מהבורא מחדדים אנו לעצמנו את הצורך לעבודה זו. הפטרות שבועות אלו מורים גם כן על נושא אחד שמצד אחד הוא תוכחה-ריחוק ומצד שני הוא נחמה-חזרה בתשובה.

בדרך כלל כשמדברים על ריחוק עולה היאוש מריבוי המקומות בהם אנו רחוקים וחסרי יכולת כמו התמדה בצורה שלימה או שליטה מלאה על עצמו או שמירת כל המצוות, אך מלבד שאין בזה תועלת בעבודה מחשבה זו מביאה את האדם ליאוש.

נתבונן בעולם ונראה דבר פשוט שאצלנו לא קיים. כשאדם טוב בתחום מסוים אם בתחום מדעי ואם בתרבות הגוף הוא משקיע את כל הכוחות באותו דבר והוא כל הזמן מבקר את עצמו כמה הוא רחוק מהיעד בתחום זה, אבל אצלנו בעבודת ה' במה שאדם טוב הוא מרגיש שהוא בסדר וההשקעה צריכה להיות במקומות בהם הוא לא טוב.

האמת היא שאנו צריכים להרגיש ריחוק דווקא באותו מקום בו אנו טובים ובהתבוננות לראות כמה הדבר הזה רחוק מהשלימות, מחשבה על דרך זה מאפשרת מקום עבודה מתוך הריחוק.

גם בשלב זה כשאנו מנסים להבין את הנושא עולה לנו מיד הצורך להוסיף עוד ממה שאנו טובים בו אך בזה לא הבנו נכון את הנושא משום שהמטרה היא לחשוב כמה אנו לא טובים באותו תחום שאנו מוכשרים, בצורה זו עולות מחשבות על מהלכים חדשים שאנו צריכים למצוא באותו תחום שבו אנו טובים ולא רק חיזוק והתאמצות יתר.

אם אנו מבינים שהרגשת הריחוק צריכה לתת כיוונים חדשים לעבודה זה מוכרח להיות במקום בו אנו טובים משום שבמקומות בהם אדם לא טוב הוא לא יכול לחשוב בצורה יצירתית על מהלכים חדשים שהרי הוא עדיין לא עשה את הצעד הראשון בזה.

הדבר דומה לאדם שאין לו מושג בתחום הפיזיקה והוא כבר מנסה למצוא דברים שיסקרנו אותו במיוחד הרי אדם זה לא מכיר את המושגים הראשונים ואיך יחשוב בצורה יצירתית.

במאמר חז"ל 'יש לו מנה רוצה מאתיים' רואים את תחושת הריחוק מהמטרה ושם השתמשו בדווקא בלשון יש לו מנה אבל אם אין לו כלום אינו רוצה מאתיים משום שזה מחוץ לתחום שלו.

אם נמשיך ללמוד מתוך העולם נראה שאדם מוכן לראות שהוא רחוק בגלל שיש לו מהלך איך להתקדם ומתוך מהלך זה הוא מתקדם בצעדים קטנים, גם אצלנו אנו צריכים להרגיש ריחוק ולהבין מיד כיצד יוצרים מהלך לצעדים ראשונים באותו נושא.

כשמעמידים יעדים כלליים כמו למשל ידיעת כל התורה כולה לאדם שבטבעו אינו בעל זיכרון זה מחוץ לתחום בשלב זה, אם יכריח את עצמו שדבר זה נצרך הוא רק יתייאש ולא יעבוד מאומה.

כשיש לאדם כישרון להבין דברים בצורה מקורית ובלתי צפויה תהיה זו מחשבה אווילית לחשוב שבתחום זה הוא כבר הגיע ליעדו, וודאי שהוא רחוק מאוד אך בזה הוא פותח את החיים שלו להתחנך בנושא זה וכמעט בכל תחום דבר זה פוגש אותו אם בעבודתו העצמית ואם בדיבור עם אנשים, בכל מקום הוא חושב בצורה יצירתית זה נקרא להרגיש ריחוק במקום הכישרון.

תפיסה זו מאפשרת לאדם לתת לחינוך של הבורא עולם להיכנס בכל תחום בחיים שלו, משום שדווקא הכישרון שלו מאפשר לו לחשוב בצורה רחבה יותר ולראות את זה צץ בכל תחום וככל שיראה את זה ביותר תחומים הוא יבין שהוא רחוק יותר ומחשבה זו לא מייאשת אותו אלא מאפשרת לו לחשוב בצורה יצירתית בתחום זה.

זאת הכוונה שאדם מאפשר לעצמו לראות את העבודה שלו ממקום שבו הוא במנוחת הנפש למקום שבו הוא מקולקל יותר, מכיון שהוא מתרגל לחשוב שהבורא מחנך אותו בנושא מסוים בתחומים שונים ואם הוא יחשוב רק ריחוק במקום שאין לו כלום הוא לא יוכל להתחנך מכח זה כלל.

ימי בין המצרים בהם אנו חווים ריחוק מהבורא אך אם נתמקד במה שאין הרי זה דומה לישראל שרוצה להיות כהן משום שכעת אין זה בתחומו אך מחשבה נכונה עומדת בדווקא במקום שבו הוא מוכשר ומצליח שם הוא רחוק ובכך הוא פותח את חייו לראות שהבורא מחנך אותו בכל צעד.