האמונה כנגד היצר
העולם החושי, על שלל צורותיו, מנסה לתפוס את תשומת ליבנו. הוא ממש נלחם להיות המרכז בחיינו. אם לא נעבוד על עצמנו ונלחם על מרכז חיינו שיסתובב סביב הבורא, שתהיה בו אמונה, נמצא שם את היצר, כמו זבוב, יושב שם על הלב – במרכז. כי היצר נמצא באופן טבעי, כ'ברירת מחדל', כמקום מרכזי. בכל אשר נפנה נראה אותו וניזכר בו, כנגדו אנו צריכים להשליט את תפיסת האמונה ולראות אותה בכל מקום.
לימוד תורה לבדו לא יספיק לבטל את היצר. אומנם הוא מעדן את האדם כמו שכותב החזון איש, אבל התורה נועדה לתת מענה למצב נורמלי ומאוזן של האדם, כשהיצר מטלטל את החיים בחדות, לכך נצרכת עבודה על האמונה.
בתקופת ההשכלה, האינטלקט התורני עמד כנגדה בעוז, הוא נתן לה מענה בצורות שונות. בזמננו, היצר הרגשי-חושי יובס רק עם עבודה כנגד המקום המרכזי שהוא תופס באדם. זהו עוגן ההצלה בדורנו.
הדרך להגיע ולכבוש את אותו מרכז חיים שונה מהצורה שבה היצריות קיימת בחיים.
עבודת האמונה מתחילה מהתבוננות קטנה, כזו שנוגעת ומניעה מיתר בליבו של האדם, הצליל שנוצר מייצר תהודה בליבו של האדם. אומנם תובנה זו או התחושה שחש – אין בכוחן לשנות את חייו, זהו דבר קטן ועדין. אך הדברים יתעצמו כשהאדם ייקח את ההתבוננות שעוררה אותו, שנגעה בו, ויחזור שוב ושוב על אותו הצליל באופן שישוב ויראה את התובנה בכל מקרה ומקרה בחייו, באופן שיחוש שוב את אותה התחושה. חזרתיות זו תיצור תהודה עצומה בלב, כזו שבכוחה לייצר שינוי ולהיות המקום המרכזי של האדם.
כדי ליצור תהודה שבכוחה לשנות את כל החיים, צריך כמובן להתבונן בדברים מדוייקים, כאלו שנוגעים בלב במקום עדין אך עוצמתי.
י"ג עיקרים הם הידיעות שהתבוננות בהם יכולה לייצר את התהודה האמורה, בדברים קטנים, בתובנות שמרגישים את מגען בחיים.
חשוב שנבין שדווקא הדברים הפשוטים הם הדברים שבכוחם להשיב אל הלב את האמונה. לעומתם, הפילוסופיה, זו החושבת מתוך התחכמות, אין כוחה גדול מול שאלות ומול קשיים. דווקא הפילוסופיה השכלית אינה מייצרת תהודה בלב האדם, אין לה מגע עם הלב, היא עסוקה בהסברים.
בהבחנה זו בין הפילוסופיה לאמונה הפשוטה מסביר החסיד יעב"ץ את ההבדל בין האנשים הפשוטים שעמדו בניסיון בתקופת האינקוויזיציה לבין החכמים יותר שקשה היה להם לעמוד בניסיון.
גם המשל שממשיל הרמב"ם לאהבת ה' שהיא כאהבת אישה, יש בה אותה תהודה דווקא ממקום שאינו שכלי, שהרי אין באהבה זו הסברים ותפיסות שכליות, אך היא מייצרת תהודה בליבו של האדם, כזו שתופסת את מרכז חייו.
ראוי לחדד, החזרתיות האמורה אינה שטיפת מוח, כי מה שנדרש הוא לאמץ תחושה או התבוננות קטנה שהאדם מרגיש כמתאימה לו, כמדברת אליו, ומכיוון שבטבעה היא עדינה וחלשה, בשונה מהיצר – החזרתיות מייצרת לה עוצמה מיוחדת. אם הבסיס היה דבר שאינו מתאים לו, זה אכן היה שטיפת מוח.
אנו צריכים להנכיח את הבורא ולדבר עליו לא רק כשרע לנו – כשמתרגשת צרה, במקרה כזה אין שום תהודה בלב. רק כשהבורא יהיה נוכח בשעה שטוב, בצורה רגועה ומתיישבת על הלב, אז מחשבת האמונה יכולה לפעול ולעשות פירות.
כשקורה משהו בחיים ופתאום הוא נגע בנו בהבנה על האמונה, או כשישנה תובנה שיוצאת מתוך לימוד בספר – רגעים אלו ראוי לתפוס בשתי ידיים, הם קודש קודשים, איתם אפשר לייצר תהודה גדולה בלב.
כשהאדם ייקח את הרגע ההוא ויבחן אותו במקרים נוספים וזמנים אחרים בחייו, ייווצר לו מרכז חיים. אך האדם צריך לזכור לא להעמיד באופן מיידי את התובנה הנוצרת מול קושיות או מקרים קשים, אלא דווקא לחזק אותה במקרים נוספים טובים ורגועים.
זהו הדבר היחיד שעשוי לעזור לנו בעולם סוער כשלנו, והדרך היא רק על ידי עבודה.
אין תגובה ליצר כי אם לייצר כנגדו מרכז אחר, רגוע, חזק ויציב, לעומת העולם החושי שהוא סוער ורגעי.