איך לחנך לניתוק מתרבות חיצונית – אחרי מירון

התבוננות – עולם פנימי

אחרי אסון מירון בו נהרגו ארבעים וחמישה אנשים, ישנה מבוכה בחלל. ברור שאי אפשר לעבור לסדר היום כמו מאומה לא קרה. אולם מה הקב"ה רוצה מאיתנו?

איננו יודעים מה הקב"ה רוצה מאיתנו, אך אנו יכולים להבין את הכיוון עליו אנו צריכים לחשוב. 

מדובר באסון שפגע רק בציבור החרדי, היו בו רק גברים. המסר ודאי הוא לבני הציבור החרדי וכפי שמייצגים אותו בני ובוגרי הישיבות – לומדי התורה. 

מדוע עשה הקב"ה כך בדור שיש בו כל כך הרבה טוב ושמירת הלכה? הרי היום אין מי שאינו יכול לאכול בבית חברו, מה שלא היה לפני כמה עשרות שנים. כל הציבור כולו מקיים הלכה והולך בדרך התורה. אם כן, מדוע עשה ה' ככה?   

ואולי התשובה טמונה בגוף השאלה – דווקא משום שהיום כולם עושים את כל מה שצריך, מקיימי הלכה, לומדי תורה וכו', דווקא לכן ישנה תביעה – הפנימיות נעלמה. וכפי שאומר ה'נפש החיים' (שער א), שהפנימיות היא עולם עליון. 

כיום הצעיר החרדי חולק את אותה התרבות עם רעהו החילוני ועם כל העולם הרחב. אומנם הוא מקיים הלכה, אך הלך הרוח הוא כפי התרבות הכללית. חסרה הפנימיות.

עולם פנימי הוא כמו שאמר המשגיח כאשר פגש בארה"ב את ר' שמחה זיסל, בנו של ר' ירוחם. כשהוא נכנס לרכבו, הפטיר המשגיח: 'במיר הוא לא היה נוהג ברכב'. 

אמנם במיר כמובן שהוא לא היה נוהג ברכב משום שהשבילים היו מלאים בוץ, אך כוונתו של המשגיח הייתה שבמיר הוא לא היה מכניס את עצמו למצב בו הוא לא יכול היה לחשוב.

זהו עולם פנימי, עולם בו האדם חושב על משמעות העולם הסובב אותו. הוא אינו שקוע בתרבות הלופתת אותו ומאלצת אותו ליהנות ולחיות בלא מחשבה. 

היום הבחורים מעורים היטב בכל מה שקורה בעולם, החל מפוליטיקה וכלה בספורט ובאופנה.

ר' ירוחם אמר – יבא יום ובחור ילך לתיאטרון ואחר כך יכנס לבית המדרש על מנת ללמוד, והוא לא יחוש את חוסר ההיתכנות שבמעבר זה. 

נראה כי הגענו למצב זה. בחורים לומדים תורה ומקיימים מצוות, אך יחד עם זאת מעורים היטב בתרבות המערבית.

המשגיח היה אומר: "אם עובר עליי יום ב'בין הזמנים' בלא שום חידוש בתורה, אין זה 'בין הזמנים'". אין זו אובססיביות מצידו של המשגיח, אלא כך הוא חי – לא היה זמן בו הוא לא חשב.

התבוננות ומחשבה

המחשבה היא העולם הפנימי. האדם יכול להימצא בעולם מתוך סתמיות והתבוססות בכל מה שהעולם מציע, אך המחשבה האקטיבית אודות העולם מייצרת באדם עולם פנימי משמעותי.

את עולם המחשבה שהיה רווח בדורות עברו, אנו מתקשים ללמד את הדור הצעיר כיצד ליצור אותו כראוי. 

אנו מסרבים לשמוע את העובדה כי הקב"ה מנסה לומר לנו, ציבור בני התורה, כי יש לו טענה כלפינו. דווקא אצל ר' שמעון, מקור הפנימיות, אירע אסון זה. שומה עלינו לחשוב כיצד הדבר שייך לפנימיות שכל כך חסרה אצלנו.

נחשוב על מצבנו העגום ונשווה אותו ליוצאי הצבא בתורה שהלכו למלחמה ומסרו נפשם. הם הרי שמעו כי "הירא ורך הלבב ישוב לביתו". הירא חייב היה לשוב לביתו, אין לו את העוז להילחם וכך הוא מסוגל להחליש את כולם אם ייפול מישהו, אך הוא, היוצא להילחם, אינו ירא, הוא מחשב לעצמו כי מלחמה לה' יש פה, ומוסר את נפשו לצאת להילחם ולהסתכן. הוא עשה את מה שאינו חייב לעשות.

כעת נעבור לחשוב על עצמנו – האם אנו מסוגלים למסור את הנפש על דבר שהוא לא הלכה פסוקה? דבר השייך לעולם הפנימי? חלק מאיתנו, גם בהיותנו מבוגרים, לא הגענו לגיל עשרים של יוצאי הצבא. 

התבוננות היא הדרך לבנות עולם פנימי, כפי שאומר ה'נפש החיים' כי עולם פנימי הוא עולם עליון.

התבוננות – עמלות בתורה

אנו לומדים היטב ומקיימים את כל המצוות, אך שקועים בתוך התרבות המערבית. אין אנו מתבוננים במה שאנו כבר יודעים ועושים.

התבוננות זו היא העמלות אליה אנו נדרשים. "אם בחוקותיי תלכו – שתהיו עמלים בתורה". העמל על דבר שהאדם אינו מבין, זו העמלות המשותפת לכל החכמות בעולם – אין בכך חידוש. העמלות הנדרשת בתורה היא עמלות על מה שאנו כבר מבינים. למעשה, זו התבוננות על הדברים והבנה שיש בהם תמיד עומק רב שעלינו לחשוף ולחיות לאורו.

עלינו לחיות ולחנך לכך שישנם חיים בפנים. ישנם חיים שאינם מתוך סגירות, אך הם מלאים בהתבוננות פנימית באופן של חכמה.

ניתן להיות פתוחים לעולם, אך עלינו לחשוב ולהבין כי העולם הוא בעל תוכן. 

אי אפשר להתייחס בשוויון נפש לכל אותם שנהרגו שם ולכל אלו שנפגעו באופן עקיף מאותו אירוע. עלינו להקשיב לכך שיש לקב"ה טענה עלינו, ולפעול בהתאם.