אדם שמעוניין לעבוד על שייכות לשבת, הרי יש פנים רבים לשבת, אם בנושא של בין אדם לחבירו שזה זמן עם המשפחה, ואם בנושא של קדושת שבת, אך עבודה שבנויה על מסקנות תביא את האדם לשתלטנות והטלת אימה בשולחן שבת בכדי לחייב את כולם להשתתף, ועבודה על קדושה תגרום לו להתבודד. עבודה נכונה בנושאים אלו בנויה על חיפוש ועיסוק בצדדים אפשריים שיכולים להועיל בזה, ובכך אנו מעמידים קשר לשבת.
ועד שני אלול – התקשרות דרך ההתלבטות
אדם העובד את ה' מוכרח להעמיד לעצמו את המושג פנימיות וחיצוניות. לא כמו שחושבים שפנימיות זה רצונות וחיצוניות זה פעולות, האמת שחיצוניות זה ברירות ופנימיות זה ספק והתלבטות.
חזרה בתשובה חלה בפנימיות האדם כמו שכתב הנפש החיים בפרק יז. ואם כן עיקר העבודה בחזרה בתשובה בנויה על התלבטות, ובדווקא לא על ברירות משום שברירות אינה יכולה להדריך אלא רק להציב יעד סופי.
הציור הפשוט ביותר מתוך החיים שלנו הוא לימוד התורה. בלימוד סוגיא לכאורה ישנם שתי אפשרויות, הראשונה שמתחילת הסוגיא רואים את הגדרות האחרונים המדויקות ובכך לכאורה מגיעים למסקנת הסוגיא, והשניה ללמוד לבד להסתפק ולהתלבט ובסופו של דבר להגיע לבד להעמדת הסוגיא.
פשוט לכל בר דעת שהדרך הראשונה איננה קיימת, משום שלא שייך להתחבר ללימוד דרך מסקנות בלבד. נשאל את עצמנו מדוע בעבודת ה' אנו רוצים רק את המסקנא, בעוד שבלימוד התורה פשוט שאין דרך כזו, הרי לימוד תורה גם הוא עבודת ה' ומדוע לא נחתור למסקנא וברירות בלבד.
אחרי שרואים אנו בעצמנו שאנו מתנהלים בצורה זו של התלבטות וספק בלימוד התורה, עלינו להבין שאנו מקטינים את עבודת ה' בכך שאנו מחפשים רק את המסקנא, בדיוק כמו שנביט על הלומד את מסקנת הסוגיא בלבד כעל קטנוני, כך אנו בעבודת ה'.
עבודת התשובה הינה החזרת הקשר למקומו, קשר אמיתי בנוי על התעסקות עם הצדדים עצמם, העמדת הדברים על דיוקם בלבד אין בה קשר אלא רק פעולה יבשה בלבד. כך למדנו בהפטרת חזון שהנביא מוכיח אותם על שהם עסוקים בקורבנות בנסיון להחזיר את הקשר בעוד הצד שלהם נשאר מקולקל שאינם דנים יתום ואלמנה כראוי, התעסקות נכונה בקשר מחייבת עיסוק בצד שלנו ולא רק נסיון להתעסק בצד של הבורא כמו קרבנות ותפילה.
בדרך זו מבינים אנו את ההבדל שבין צדיק לבין בעל תשובה, במידתו של צדיק לא תיתכן סטיה ולו הקלה ביותר, כך מצינו אצל שאול שבעבירה אחת הפסיד את המלוכה 'שאול באחת ולא עלתה לו'. לעומת זאת אצל דוד שעליו אמרו חז"ל 'הוקם עול-שהקים עולה של תשובה' בשתים ועלתה לו, ועל זה אמרה אביגיל לדוד 'נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלוקיך' כלומר שנפשו עם כל הצדדים שלה כלולה אצל הקב"ה, זה נקרא עבודת התשובה שהיא בנויה על ספק והתלבטות ולא על ברירות.
נוכל לקחת את הציור מלימוד התורה להתבוננות נוספת, בלימוד תורה העסק שיש לנו הוא מהעמדת הצדדים בשכל בצורה נכונה וכל נטיה קלה מהווה נפקא מינה במסקנת הדברים, עיסוק בעבודת ה' צריך להיות גם הוא להעלות צדדים מה המקשר אותו למצוה או להתרחקות מעבירה.
למשל בעבודת התפילה אם ינסה אדם לעמוד בדיוק על הנקודה שתופסת אותו בתפילה זו עבודה קשה מאוד, אך אם יחפש מהו הכח המקשר וינסה לראות האם ריכוז או התפעלות או הכנעה וכן הלאה, מתוך ההתעסקות בזה הוא ימצא את דרכו בעבודת התפילה.
אדם שמעוניין לעבוד על שייכות לשבת, הרי יש פנים רבים לשבת, אם בנושא של בין אדם לחבירו שזה זמן עם המשפחה, ואם בנושא של קדושת שבת, אך עבודה שבנויה על מסקנות תביא את האדם לשתלטנות והטלת אימה בשולחן שבת בכדי לחייב את כולם להשתתף, ועבודה על קדושה תגרום לו להתבודד. עבודה נכונה בנושאים אלו בנויה על חיפוש ועיסוק בצדדים אפשריים שיכולים להועיל בזה, ובכך אנו מעמידים קשר לשבת.
בלימוד התורה קל יותר לחשוב כך, משום שמדובר על צדדים בשכל אך העבודה עבודה כזו מחייבת הרבה מאוד, אמנם נווכח לראות שבהעמדת עבודה בצורה זו גם דברים שנראים פעוטים בעינינו הופכים לחשובים ביותר משום שאנו ניגשים לזה בצורה של עסק עם צדדים רבים.
אלו דברי המסילת ישרים, וודאי שהברירות מוכרחת לעמוד במרכז אך הדרך להגיע אינה מכח אותה ברירות אלא מתוך ספק, התלבטות, ועיסוק בצדדים שונים.