המסילת ישרים נושא את משלו הידוע על גן המבוכה ששם הדרכים שוות והמטרה להגיע למרכז, לפי דברינו המרכז הוא הדבר הברור שאותו צריך לעשות אך הדרך להגיע היא בדווקא בהתלבטות של 'הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסידה', בדברים אלו אנו נוגעים במושג 'פנימיות' כלומר ההתלבטות של האדם היא הפנימיות כנגד הדבר המבורר ומבואר אם כן שהדרך להגיע למרכז הברור שהוא בחיצוניות הוא דרך עבודה פנימית של התלבטות.
ועד ראשון אלול – מה זה פנימיות
עבודת התשובה מחייבת אותנו להתבונן באילו רבדים חל השינוי שעל ידי עבודת זו.
הנפש החיים בפרק יז אומר שתשובה חלה בפנימיות שזה התקשרות נפש ברוח ורוח בנשמה. בהגדרה זו אנו מבינים מחדש מהי עבודת התשובה שכן בתפיסה שטחית תשובה הינה שינוי המעשים ואם כן עיקר העבודה חלה בחיצוניות אך בדברי הנפש החיים מבואר שעבודתינו בפנימיות.
ראשית עלינו לברר מהם פנימיות וחיצוניות, דבר ברור שחיצוניות אינה רובד שלילי כמו שאנו רגילים לחשוב, באמרינו על אדם שהוא 'חיצוני' כוונתינו שמעשיו שטחיים, אך באמת המושג חיצוניות אינו כן כך רואים בדברי ר' ירוחם (דעת חכמה ומוסר חלק א' סוף מאמר לד) שמעמיד את עיקר האדם על חיצוניות וכל הפנים משמש להחיצון היפך המושכל ראשון שהחיצון הטפל משמש לפנימי העיקרי.
חיצוניות בענין זה פירושה דברים ברורים וניכרים, מלאך גם נקרא חיצוני בעולם שבו הוא נמצא למרות שכולו רוחניות משום שהוא נברא ברור בעולם שאליו הוא שייך.
בתפילת ראש השנה אנו מתפללים 'שמחה לארצך וששון לעירך' גילוי כבוד שמים יהיה בחיצוניות והכל יהיה ברור עד מאוד. ברור אם כן דבריו של ר' ירוחם שהעיקר הוא חיצוניות,
מהי פנימיות? וביותר מוטל עלינו להבין היכן נמצאת 'עבודה' בקיום מצוות הרי השולחן ערוך אומר מה צריך לעשות וזה דבר פשוט מאוד שאלו הדברים שצריכים לקיים ומהיכן לנו המושג 'עבודה'.
המסילת ישרים נושא את משלו הידוע על גן המבוכה ששם הדרכים שוות והמטרה להגיע למרכז, לפי דברינו המרכז הוא הדבר הברור שאותו צריך לעשות אך הדרך להגיע היא בדווקא בהתלבטות של 'הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסידה', בדברים אלו אנו נוגעים במושג 'פנימיות' כלומר ההתלבטות של האדם היא הפנימיות כנגד הדבר המבורר ומבואר אם כן שהדרך להגיע למרכז הברור שהוא בחיצוניות הוא דרך עבודה פנימית של התלבטות.
דברים אלו זרים לנו משום שאנו רגילים לחשוב שהדבר הברור מדריך אותנו, אך טעות מרה בידינו, נצייר אדם המנסה לצלוח את גן המבוכה על ידי התמקדות במרכז בלבד הרי סכנתו קרובה מהצלתו משום שהדרכים דורשים תשומת לב מצד ההתלבטות של האדם.
היתה פעם תנועת חינוך שרצו להכניס שיטה של התלבטות כלומר לחנך את הילדים להתלבט ולחשוב מעצמם, הרב וולבה התנגד בתוקף משום ששיטה כזאת מעמידה את הספק במרכז ובאמת השולחן ערוך הוא המרכז והוא דבר ברור אלא שהדרך מלאה בהתלבטויות, ובזה בא לידי ביטוי העולם הפנימי של האדם.
כשאדם פוגש אדם שמיוחד מאוד בשמירת העיניים הוא שם לעצמו מטרה להישמר כמותו ומעמיד עבודה להתאמץ בזה, נמצא שאדם זה מנסה להדריך את עצמו על ידי ברירות אך עבודה זו הינה עבודה בחיצוניות שאינה מחזיקה מעמד.
וכן להיפך אנו יודעים מעשה על הרב וולבה אשר בבחרותו אמר שיש לו זמן לכתוב שיחה של ר' ירוחם או שיעור כללי ומשום שהיה לו רצון חזק לכתוב את השיחה החליט לכתוב את השיעור. כשאנו שומעים מעשה כזה אנו נוטים להפיק מסקנה 'כנראה השיעור חשוב יותר' אך באמת מונח כאן מחזה נפלא של עבודה בפנימיות שיש בה התלבטות, הנטיה הטבעית שלנו להפיק מסקנה מכל מעשה שאנו רואים אצל אדם גדול אך תפיסה זו מעמידה את הברירות כאפשרות יחידה וההתלבטות פסולה ולפי דברינו ההתלבטות היא העולם הפנימי של האדם.
מורגלים אנו להבין את העולם הפנימי כעולם של רצונות ורגשות ובתפיסה כזו אם עובדים למשל על תאות אכילה אפשר לגייס את כח הגאווה ולהתנשא על אחרים שהוא יודע לשלוט בעצמו מה שאוכל. עבודה מסוג זה אינה פנימית אמנם יש מקום לגייס כח אחד לעבודה על תאוה מסוימת, אך אסור לנו להעמיד את כל עבודתינו על כח זה אלא עיקר העבודה עומדת על העולם הפנימי שהיא מלאת התלבטויות.
נמצא אם כן שדברי ר' ירוחם שהעיקר הוא חיצוניות אינם יכולים להנחות אותנו בדרך אלא להוות מטרה בלבד בעוד שהדרך היא בפנימיות כמו שאומר הנפש החיים שמעמיד את עבודת התשובה בפנימיות.
בכך אנו מבינים במשלו של המסילת ישרים מדוע העומד בחוץ אינו יכול להבין את העצה של החכמים שהרי אם הם אומרים דבר ברור מדוע צריך להיכנס לעולם העבודה בכדי להבין, כל אחד יכול לשמוע ולהבין את הנדרש, אך לפי דברינו הדרך היא בדווקא התלבטות ודרך כזו אי אפשר להבין אלא רק מי שנכנס לתוך עולם העבודה ומי שבחוץ עומד אין בידו להבין מאומה מיסוד זה.