מה גורם לאדם להשתנות? באופן טבעי האדם משתנה גם אם לא יעשה משהו מיוחד עבור זה. הדבר יובחן על ידי כך שאדם ישים לב כי מה שעניין אותו בעבר כבר לא מרגש אותו בהווה. תחומי עניין שמעסיקים צעירים חדלים מלהיות מעניינים בגיל מבוגר יותר. אנשים בעולם כמהים להישאר צעירים, 'אתה נראה צעיר' – זו מחמאה בעולם. אם כי, משפט כזה מעורר תמיהה – האם הוא לא התבגר?!
הצורך להשתנות
כלומדי תורה אנו עסוקים במשך היום בחשיבה ביקורתית. תוך כדי לימוד אנו מנסים לחתור ללא הרף תחת ההנחות הקיימות ולא חוששים לשנות הבנות והנחות.
האם בחיים עצמם אנו גם כן חושבים בצורה זו ומתייחסים באותו האופן? האם אנו ביקורתיים לגבי צורת החיים שאנו חיים? האם יש בנו נכונות להשתנות בהתאם למאורעות המזדמנים לפתחנו?
התבוננות בעצמנו תגלה שישנו פער עצום בין הביקורתיות שלנו בבית המדרש תוך כדי לימוד, לבין ההתנהלות בתוך החלקים האחרים בחיים, בהם אנו נוקשים בתפיסה שלנו ואין בנו נכונות להשתנות.
ואכן, כפי שנבחין לא פעם, ההקפדה הקיצונית על קודים חברתיים שאין מאחוריהם כל ערך, תעיד על כך יותר מכל – על חוסר רצון להשתנות.
שינוי טבעי
מה גורם לאדם להשתנות? באופן טבעי האדם משתנה גם אם לא יעשה משהו מיוחד עבור זה. הדבר יובחן על ידי כך שאדם ישים לב כי מה שעניין אותו בעבר כבר לא מרגש אותו בהווה. תחומי עניין שמעסיקים צעירים חדלים מלהיות מעניינים בגיל מבוגר יותר.
אנשים בעולם כמהים להישאר צעירים, 'אתה נראה צעיר' – זו מחמאה בעולם. אם כי, משפט כזה מעורר תמיהה – האם הוא לא התבגר?!
אך העובדה היא כזו שככל שעוברות השנים תחומי העניין של האדם משתנים, בכך הוא יכול להבחין שהתבגר.
שינוי בתורה
בלימוד התורה נבחין כי תחומי העניין והצורה שבה הנושאים בסוגיה נתפסים, משתנים בין גיל צעיר למבוגר יותר. אותם אנשים שמה ש'תפס' אותם הוא חקירות באופן מסוים, ככל שעובר הזמן והם מתבגרים, תפיסת הסוגיה משתנה והחקירות כפי שנעשו אי שם בעבר – כבר לא לוכדות את הנקודה בסוגיה, הדברים כעת יראו להם באופן אחר ואולי פשוט יותר.
כך מתאר הרמח"ל ב"דעת תבונות" את מדרגות הקדושה – כ"מקום לפנים ממקום". כמקום המקדש וקודש הקודשים.
כשהכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים הוא נעלם מאתנו, הלך למקום פנימי יותר. אך נשים לב כי באותה מידה הכהן הגדול כבר לא רואה את הקודש – המקום בו אנו עומדים. המקום הקודם נעלם ממנו כאשר הוא פוסע פנימה.
כך ההתקדמות שלנו בעבודה הרוחנית אמורה להיראות – כאשר נתקדם וניכנס למקום גבוה יותר, המקום הישן כבר לא ייראה. גם אם המקום הישן היה חיובי וטוב, 'אנחנו כבר לא שם' כשאנו מתקדמים.
זהו 'מקום לפנים ממקום', הדברים הישנים כבר לא מעניינים אותנו – זוהי המשמעות של גדילה.
להשתנות – לגדול
בניגוד לעולם בחוץ, בו אנשים פוחדים מגדילה, ו'להישאר צעיר' הוא ערך, אנו צריכים לשאוף לגדול.
עלינו להבין כי גדילה מלווה בהכרח בהשתנות. גדלות בתורה פירושה להגיע למקום שבו האדם כבר לא רואה את המקום הקודם בו עמד.
בקודש אין חטאים, ובכל זאת, בקודש הקודשים כבר לא רואים את הקודש. תנועת עלייה כרוכה בעזיבת המקום הקודם.
לעיתים נפגוש אנשים המתעסקים עם בעלי תשובה ודורשים מהם להשתנות ולשנות את כל חייהם. אותם בעלי תשובה הם אנשים שטוב להם, יש להם משפחה אוהבת, השכלה טובה ומקום עבודה. השינוי לא קל להם בכלל. אך לפעמים, בעיני העוסקים במלאכת הקירוב השינוי שלהם מתבקש, הם לא רואים אנשים שטוב להם בחיים, אלא מספרים לעצמם כי רע להם, וכי חייהם הינם אסון מתמשך. הסתכלות כזו נובעת מכך שהם עצמם לא מוכנים להשתנות, ואם כן, כיצד הם מעיזים לדרוש מאנשים אחרים להשתנות? לכן הם מספרים לעצמם כי רע לבעלי התשובה.
חשוב שנבין כי השתנות היא חובה בתוך תהליך גדילה. אסור לנו להגיע לגיל שמונים עם תפיסת עולם ותובנות של גיל עשרים.
שינוי הוא הרצינות שבעבודה, היא צריכה לשנות לנו את החיים. לא לקדם אותם אלא לשנות.
אך חשוב שנשים לב – שינוי לא נעשה בכוח ובשרירים. ההתפתחות בעבודה רוחנית מגיעה בלי לחץ מלאכותי. השינוי מתרחש עם הגדילה. האדם מצדו צריך לדאוג לכך שיגדל, ולהיות פתוח לשינוי.
מבט מבחוץ
רב שתופס מקום משמעותי אצל תלמידו יכול להיות אצלו גורם לגדילה. כשיש לאדם רב והא רואה בו מעלות ומצפה ממנו להגיע למקום מסוים, הדבר מעורר מוטיבציה שבכוחה לקדם את האדם ולהצמיח אותו מעבר למה שהיה גדל אם היה מתנהל רק בינו לבין עצמו. משום כך הקשר, והעובדה שיש לאדם רב בעבודה רוחנית מפתחים ומצמיחים את האדם.
חוש הומור כתנאי לגדילה
אצל אנשים גדולים נבחין בחוש הומור השזור בחייהם, הדבר נשמע זר למי שמכיר אותם בהופעה בציבור, אך בהיכרות קרובה נבין שזהו חוש הכרחי.
חוש הומור הוא הדרך בה האדם תופס את עצמו במעט פחות רצינות ופחות 'דווקאיות'. אנשים התופסים את עצמם ברצינות יתר עלולים שלא להתקדם ולהשתנות. צורת החיים שלהם תיתפס בעיניהם כמקודשת מדי, וככזו שאינה יכולה להשתנות. כך החיים 'נופלים' לגרסה מאובנת ללא התקדמות.
הצורה הנכונה של החיים היא להתייחס אליהם ברצינות ובכובד ראש, אך תמיד עם מחשבה ש'גם אם אני חושב כך, תיתכן אפשרות אחרת'.
בלימוד נפגוש את העמדה הזו, שבה הלומד יכול לתפוס מחשבה מסוימת כנכונה ועם זאת להיות פתוח לכיוון אחר. הוא יודע שבכל זמן הוא יכול להיתקל במקור מסוים או בראיה שתפריך לו את המחשבה והוא יצטרך לחשוב אחרת על הדברים.
באותו אופן אנו צריכים להתייחס לשאר התחומים בחיים – בכובד ראש אך עם אפשרות לשינוי.
וכמו בלימוד – גם דברים שנראים כבלתי ניתנים לפתרון, דוגמת קושיות רעק"א שאין להן פתרון, גם הם מעניינים אותנו ואנו חושבים עליהם. באותו אופן, גם בחיים עצמם דברים שאינם נראים כברי שינוי, עלינו לתת עליהם את הדעת, בלי לחתום את האפשרות לשינוי ביחס אליהם.