תנו רבנן: שלשה קפצה להם הארץ: אליעזר עבד אברהם, ויעקב אבינו, ואבישי בן צרויה. אבישי בן צרויה – הא דאמרן. אליעזר עבד אברהם – דכתיב ואבא היום אל העין, למימרא דההוא יומא נפק. יעקב אבינו דכתיב ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה וכתיב ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש.
קפיצת הדרך אינה אופן שהצדיק יגיע מהר למחוז חפצו. הארץ באה לקראתם כדי לומר שהיא טפילה להם. לכן הארץ קפצה ולא הם קפצו. אצל אבישי בן צרויה, הארץ קפצה בשביל דוד המלך שהוא מידת מל' הקשורה לארץ ישראל. אצל אליעזר עבד אברהם היא קפצה כי הוא הלך להביא שידוך ליצחק כדי לבנות את כלל ישראל וגם זה קשור לבניית המלכות.
אצל יעקב אבינו המהלך היה קצת שונה. כשהוא הלך לחרן הארץ לא קפצה לו. הוא שם לב לכך וחשב מדוע היא לא קפצה? הרי הזיווג שלי גם הוא חשוב לבניית המלכות, במה אני שונה מיצחק אבי, והגיע למסקנא שהיא לא קפצה כי הוא לא התפלל במקום שהתפללו בו אבותיו. הוא הבין שארץ ישראל צריכה את תפילתו כדי להשלים את תפילות אבותיו אברהם ויצחק.
זה היה נכון, הארץ היתה זקוקה לתפילתו, אך לא זו הסיבה שלא היתה לו קפיצת הדרך. הסיבה לאי קפיצת הדרך היתה משום הזיווג שלו היה צריך לבא על ידי עבודה. יצחק קיבל את רבקה בלי שום עבודה, אולם יעקב היה צריך לעבוד ארבע עשרה שנה כדי לקבל את רחל ולאה.
כי מטא לחרן אמר: אפשר עברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ואני לא התפללתי בו? בעי למיהדר, כיון דהרהר בדעתיה למיהדר – קפצה ליה ארעא. מיד ויפגע במקום.
ברגע שהוא יהיב דעתיה למיהדר ולהתפלל במקום שהתפללו בו אבותיו, הארץ קפצה. כי ארץ ישראל זקוקה לתפילתו. צריך את מידותיהם של שלשת האבות, חסד דין ורחמים, כדי לבנות בצורה נכונה את ארץ ישראל.
קודש הקדשים הוא מקום ההתקשרות של עליונים ותחתונים, הוא מקור הקדושה שבכל העולם. משם הקדושה מתפשטת לכל המקומות הקדושים (עשר קדושות הן). כדי לקדש אותו נדרשת תפילה, כי תפילה היא המחברת עליונים ותחתונים, וכל שלשת האבות, שהם כל הצדדים של ההתקשרות לבו"ע מלמטה למעלה צריכים להתפלל שם. לכן קפצה ליעקב אבינו הארץ כדי שיתפלל גם הוא.
דבר אחר: אין פגיעה אלא תפלה, שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי.
תפילה היא המחברת שמים וארץ. היא המוציאה לפועל ומורידה את השפע מלמעלה למטה. משום כך יש לתפילה קביעות מקום, צריך לקבוע מקום, ד' אמות, המיועדים לקבלת השפע מהשמים לארץ.
וילן שם כי בא השמש בתר דצלי בעי למיהדר כו' מיד בא השמש[1].
לאחר שיעקב אבינו התפלל התרחשה קפיצה נוספת. הארץ כבר קפצה קודם לתפילתו, היא הודיעה שהיא זקוקה לתפילתו כדי לצרף אותה לתפילתם של אברהם ויצחק. עכשיו הבו"ע כביכול אומר: אני זקוק ליעקב, אני יורד למקום הקדוש הזה ואני מבקש שהוא ישכב שם, זה גורם שגם השמש קופצת. לא רק הארץ.
יעקב אבינו זכה שגם השמש וגם הארץ באו לקראתו. השמש מבטאת את המהלך הקבוע של הבו"ע, וגם מהלך זה טפל ליעקב אבינו. לא רק המערכת של הארץ צריכה אותו ואת תפילתו, אלא גם המערכת של השמים זקוקה לשייכות לאותו אדם גדול שהעליון יורד אליו.
אמר הקדוש ברוך הוא: צדיק זה בא לבית מלוני, יפטר בלא לינה?
'בית מלוני' הוא מקום שיש בו תנועה מלמעלה למטה. הקב"ה בעצמו מגיע מלמעלה לכאן, והוא רוצה שיעקב ישכב כאן.
אמנם הברכה והשפע העליונים יורדים משמים לארץ בארץ על ידי תפילה. אולם יש דברים עליונים יותר שאין די בתפילה כדי לחבר אותם לארץ וגם הם צריכים להתבטא אצל יעקב אבינו, לדוגמא: ארבע גלויות. זה לא נעשה על ידי תפילה אלא על ידי שינה דווקא. כשאדם נרדם נשמתו משתווה עם העולמות העליונים. אז יעקב יכול להשיג דברים שאי אפשר להשיג בהקיץ. חלום יעקב היה כמו אחרית הימים. בלילה הזה יעקב אבינו זכה שכל דבר שאי פעם יהיה בעולם נרמז לו, חלק באבנים, חלק בחלום כו'. בלילה הזה כלל ישראל כבר יצא לפועל בבחינה מסויימת. ואחר כך יעקב המשיך להוציא אותו לפועל בצורה יותר מפורשת בעבודה אצל לבן ובהולדת י"ב שבטים.
והיינו דכתיב ויזרח לו השמש, וכי לו בלבד זרחה? והלא לכל העולם כולו זרחה! אלא אמר רבי יצחק: שמש שבא בעבורו זרחה בעבורו.
אחרי הניצחון על שרו של עשיו השמש קפצה שוב וחזרה למהלכה הפשוט כי הרע נגמר, כי יעקב ניצח את עשיו. עכשיו אפשר לשוב למהלך הרגיל של הבריאה. המערכת הרגילה של הבריאה בנויה כך שהיא יכולה להביא את העליון לכאן, אלא שלפעמים יש עיכובים מיוחדים שמחייבים שינוי הטבע, אולם אחרי סילוק המפריעים, אחרי הניצחון על עשיו, המערכת הטבעית חוזרת למהלכה הרגיל.
[1] צ"ב, הלא יעקב אבינו תיקן תפילת ערבית שזמנה לכאורה אחרי השקיעה, וכאן נראה שהוא התפלל בזמן שהשמש אפי' לא היתה צריכה לשקוע אלא שקעה מהר אחרי שהוא התפלל.
