בעמל מלאכה אדם עובד לפי תכנית והעמל הוא להוציא את התכנית לפועל, כשניגשים אם כן לעמל תורה אין התכונה כמו במלאכה משום שאיננו יודעים את התכנית אלא אנו משוטטים בנסיון למצא מהלך מהו אם כן הסדר הנכון לעמל זה.
בעמל מלאכה אדם עובד לפי תכנית והעמל הוא להוציא את התכנית לפועל, כשניגשים אם כן לעמל תורה אין התכונה כמו במלאכה משום שאיננו יודעים את התכנית אלא אנו משוטטים בנסיון למצא מהלך מהו אם כן הסדר הנכון לעמל זה.
אדם לעמל נברא – העמל הוא ליצור את הצעד הבא
הגמרא בסנהדרין אומרת: אמר רבי אלעזר: כל אדם לעמל נברא, שנאמר כי אדם לעמל יולד, איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא, כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו – הוי אומר לעמל פה נברא. ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך – הוי אומר לעמל תורה נברא. והיינו דאמר רבא: כולהו גופי דרופתקי נינהו, טובי לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא'.
בעמל מלאכה אדם עובד לפי תכנית והעמל הוא להוציא את התכנית לפועל, כשניגשים אם כן לעמל תורה אין התכונה כמו במלאכה משום שאיננו יודעים את התכנית אלא אנו משוטטים בנסיון למצא מהלך מהו אם כן הסדר הנכון לעמל זה.
הגמרא במסכת שבת דף לא עמוד א אומרת אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו: נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, ופירש רש"י שם קבעת עתים: לפי שאדם צריך להתעסק בדרך ארץ, שאם אין דרך ארץ אין תורה הוצרך לקבוע עתים לתורה דבר קצוב, שלא ימשך כל היום לדרך ארץ. כלומר שאלת קביעת עיתים לתורה נצרכת בגלל העיסוק בדרך ארץ ועיסוק זה מושך את האדם לכל היום ומשום כך צריך האדם לעצור ולקבוע עיתים לתורה.
מדוע תכונת הדרך ארץ שמושכת כל היום? אנשים תופסים בשטחיות שמכיון שהוא רוצה כסף הוא מוכן לעבוד כל הזמן וזה מה שמושך אותו אך הבנה זו אינה נכונה משום שאדם שרואה רק את התכלית לנגד עיניו הרי זה כבעל מלאכה שאין לו הרגשה במהלך עצמו הוא עלול לעצלות ולאכזבה אם הדברים לא הולכים כשורה.
האמת היא שמידת דרך ארץ יקרה היא מאוד משום שהמשיכה היא מכח הקשר שאדם מוצא בין דבר לחבירו וכך דבר מוליד דבר נוסף והוא מוליד עוד ודבר זה אין לו הפסק ומשום כך צריך לקבוע עיתים לתורה.
ר' ישראל באיגרת המוסר מעמיד את מלחמת היצר ואומר שהשכל יכול להשתמש בתכונה שלא קיימת ביצר שזה ראיה לרחוק השכל יוצר מהלך לעתיד והוא יכול לראות את השכר ועונש ולהבין עונשי גהינם ובזה לעמוד כנגד היצר.
אצלנו ידיעה זו של שכר ועונש לעתיד לא עוזרת לנו ובמוסר מוכרחים להיות פרקטיים אך מכיון שר' ישראל העמיד לנו את צורת הדברים מוכרחים אנו להבין היכן עומדת השכלה זו אצלנו, יתכן שהשכל אצלנו תופס מקום בראיית העתיד הקרוב ממש אך למעשה זה עתיד ביחס ליצר שרואה רק עכשיו.
אדם שעמל בתורה יכול לראות איך הוא יוצר סדר של מחשבה עקבית והוא מנסה לראות שהבנה מולידה מהלך חדש והוא דרוך כל הזמן להמשכיות זו, דריכות זו הינה סתירה ליצר היצר לא יודע מהי דריכות הוא מגיע רק כשאדם נמצא במנוחה ומשום כך הדריכות בלימוד היא שחוסמת בפני היצר את הכניסה לעולמו של האדם.
אנו רגילים בלימוד לקחת מושג ולחשוב עליו בפני עצמו אנחנו מבודדים אותו מכל דבר ומנסים להבין אותו, הבנה זו אין בה את המהלך ואת הדריכות שאנו מדברים עליה אך כשנשכיל להבין בצורה שהסברא מחייבת חישוב מחדש של המשא ומתן בגמרא זה עמל תורה.
ראינו אצל תלמידי חכמים גדולים שלמדו כך דהיינו שלוקחים סברא ומחשבנים איתה את כל הסוגיא וכשמתקדמים עוד מתחילים מחדש את כל הסוגיא משום שהסברא מולידה צורך זה.
בזלזול מעט אנו קוראים לדבר הזה 'חשבון' הסוגיא אך זהו לימוד בעיון רב ובצורה כזו אנו חוסמים את דרכו של היצר שרגילותו היא לדברים שקיימים עכשיו, ובצורה זו אנו מעמידים מהלך שדבר מוליד דבר אחר וזהו ה'כיס ארוך' שאמר רש"י בעמל התורה משום שהדברים עומדים על מקומם בסדר הנכון.
כשאנו מבינים את הצורך בשינוי לא חסר לנו דבר בגודל…
אנו נגועים מאוד בעניין הזה שאנו מקטלגים אדם לפי הפרטים…
אדם התפוס ממידת הכעס יכול לבנות את הרצון להשתנות מצד…
אנשים שואלים את עצמם איך אפשר להכניס את הבורא עולם…
אדם העובד עם עצמו ומנסה להביא את עצמו למצב שהיצר…
אדם שמעוניין ליצור עבודה נכונה של רצון וסדר יכול לקחת…
עמל פה אינו מאמץ אלא עמל בסידור הדברים, בשעה שאדם…
כל אדם המתפלל מתמודד עם טרדת המחשבה ומנסה להתרכז במהלך…
נצייר אישה המכינה עוגה ויעמוד אדם וישאל בעבור מה היא…
כשיש ילד שבוכה המחשבה הראשונה שעולה בנו היא, כיצד ניתן…
התבוננות בבריאה מראה לנו שבבריאה אין לחץ להוציא את המטרה…